מלכים ב | פרק ז | יום בשורה

בשורת השחרור מן המצור הגיעה לעם ישראל על ידי ארבעה מצורעים שחיכו מחוץ לעיר, התייאשו לחלוטין ובחרו להמר על חייהם וללכת למחנה ארם. האם יש משמעות לכך שבשורת השחרור הגיעה דווקא מהמצורעים? 

האם זה אומר שעם ישראל לא היו ראויים לגאולה מאת מבשרים אחרים? אולי זה דווקא הגיוני שהשינוי יגיע משולי החברה ודווקא מהאנשים שאין להם מה להפסיד? 

רחל המשוררת כתבה בעקבות הפרק שלנו שיר מפורסם שנקרא 'יום בשורה', ובו היא מדברת על גאולה בידי אנשים שאינם "טהורים": 

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

רחל מתעקשת לקבל גאולה מאדם טהור, או לא לקבל בכלל. שהגאולה תהיה כמו שהיא רוצה: אביר על סוס לבן, בדיוק לפי הספר. שמבשרי השינוי החברתי יהיו אנשים ראויים לכך. 

במבט ראשון זה יכול להיראות קצת כמו חוצפה: לקבוע לקב"ה תנאים איך לגאול אותנו. אבל מצד שני, בעולם שאין בו נביא ואין בו התגלות, אי אפשר ללכת  אחרי כל מצורע שצועק "יום בשורה!". אנחנו לא יכולים לדעת מי באמת הגואל ומי מדרדר, מי יותר דומה לכורש ומי לאחשוורוש, איזה שינוי הוא שיפור ואיזה שינוי הוא נפילה. במצב כזה, אולי ה' צריך להתחשב בנו ולשלוח בשורה שלא רק נשמעת כמו בשורת גאולה אלא גם נראית כמו בשורה כזו.