מיכה פרק ב | אל תטיפו, יטיפון
נבואות מיכה בפרקים ב-ג כוללות תוכחות חריפות על שחיתות חברתית, ואצבע מאשימה שמופנית בעיקר כלפי שכבת ההנהגה. נתבונן על מספר נקודות שהנבואה מציינת:
גזילת השדות: הנבואה מתארת את "פועלי הרע" שבאופן מתוכנן ויזום (ב, א) גוזלים שדות ובתים מבעליהם: "וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ" (ב, ב). העונש של אותם אנשים יהיה מידה כנגד מידה, והם ינושלו מנחלתם: "לָכֵן לֹא יִהְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל בִּקְהַל ה'" (ב, ה). השוו: ישעיהו ה, ח-ט.
אל תטיפו יטיפון: בפסוקים מעט קשים להבנה, הנביא מתמודד עם ההתנגדות לנבואות התוכחה של מיכה: "אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן" (ב, ו) – נביאי השקר מטיפים למיכה שלא יטיף מוסר לעם. טענתם: "הֲקָצַר רוּחַ ה' אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו" – מדוע שה' יעולל לנו פורענות? הרי אנחנו צדיקים והולכים בדרכיו, ודבריו של ה' "יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ"! (ב, ז). את המקטע הזה של הנבואה חותם מיכה בביקורת שנונה על אותם נביאי נחמה שקריים וממשיל אותם למוזגי יין: "אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר" כלומר נבואותיהם של נביאי השקר מרגיעות שלא בצדק, כמו שכרות שמשכיחה את צרותיו של האדם שלא בצדק (ושימו לב למשחק המילים – "להטיף" – שבא הן במשמעות של טפטוף ומזיגת יין, והן במשמעות של הטפת נבואה). למרבה הצער, נביא מרגיע כזה, הוא זה שמתקבל בצהלה להיות הנביא של העם: "וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה".
עמי: אפקט ספרותי חשוב בנבואה שבפרק ב' הוא השימוש במונח "עמי". כדי להדגיש את חטאיה של שכבת ההנהגה, הנביא מכנה את מעלליהם לשכבה החלשה כפגיעה ב"עמי" – וכך בעצם מדגיש שהמנהיגים המושחתים הם לא "עמי", למרות שראינו כי בעיני עצמם הם הולכים בדרך ישרה.
לאחר שתי נבואות התוכחה, פרק ב' נחתם בשני פסוקי נחמה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)