תולדות עבודת ה' במזבחות -
שיעור 217
חידוש מלכות בית דוד בדברי הנביאים
קובץ טקסט
בשיעור הקודם בחנו את נשיאות בית דוד "עד עולם" בנבואתו של הנביא יחזקאל.
ביקשנו לבחון האם יש בדברי הנביא חידוש ביחס להבטחות הקודמות על מלכות בית דוד – האם ההבטחה הקודמת תתחדש, או שזוהי הבטחה חדשה.
בשיעור זה נבחן את יחסם של נביאים אחרים לחידוש מלכות בית דוד. בדורות שקדמו לנביא יחזקאל עסקו בסוגיה זו הנביאים הושע, עמוס וישעיהו, כל אחד בדורו. בדורו של הנביא יחזקאל עסק בכך הנביא ירמיהו, ואילו בימי שיבת ציון עסקו בכך הנביאים חגי וזכריה.
נבואת ישעיהו
לאורך ספר ישעיהו ישנן מספר הבטחות לבית דוד:
א. בסוף הנבואה הקשה על המלך אחז מבשר הנביא על החלפתו על ידי מלך שישב על כסא דוד, וינהיג את ממלכתו במשפט ובצדקה (ישעיהו ט, ה-ו):
"כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם: (לםרבה) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת".
המלך מכונה "שר שלום", ומלכותו תהיה מלכות של שלום. מקובל לפרש את ארבעת השמות המוזכרים בנבואה כמתייחסים לחזקיהו, שהאיר את העולם לאחר החושך של ימי אחז. השם "אל גיבור" עשוי לרמוז למשמעותו של השם "חזקיהו" (שניהם לשון חוזק וכח), והשם "אביעד" רומז לכך ששושלתו תיכון לעד. שלום אין קץ יהיה על כיסא דוד ועל ממלכתו, וממלכת בית דוד תיכון במשפט ובצדקה עד עולם.
ב. במהלך הנבואה העוסקת בחורבן מואב, אומר הנביא (טז, ה): "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק". כיסא מלכות יהודה הוכן בחסד, ואכן כך היתה דרכו של דוד, שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח, טו), ועל כן היושב על כסא המלכות נדרש להיות "שופט ודורש משפט ומהיר צדק".
עלינו לשים לב לכך שבשני המקראות הללו הנביא אינו מכנה את המנהיג "מלך". האם ייתכן כי הנביא רומז שבעתיד יחזור מלך ישראל להיות "שופט", כפי שהיה בתקופת השופטים, שקדמה לתקופת המלוכה?
ג. האזכור השלישי והמשמעותי מופיע בפרק י"א, ומיד נתייחס אליו. תחילה נציין כי בכל פרקי הנחמה, מפרק מ' ואילך, דוד מוזכר רק בפרק נ"ה (פסוק ג) – "חסדי דוד הנאמנים". בפרקים אלו הנביא מבשר כי ה' הוא זה שימלוך ולא מלך בשר ודם, וכפי שמוזכר בפרק מ"ד (פסוק י) – "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו", וכן בפרק נב (פסוק ז) – "אמֹר לציון מלך אלוהיך".
בפרק י"א (א-י) מבשר הנביא כי מגזע ישי יצא חוטר, שממנו תצמח ותתחדש מלכות בית דוד:
"וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ: וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד".
נראה בפשטות כי כל מה שנעשה בנוגע למלכות נקבע על ידי מלכות שמיים. כבר בפרק ב' מבקר הנביא את מלכות בשר ודם – הוא מדגיש "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", ומסיים נבואה זו ב"חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא".
פרק י"א מדגיש את ההנהגה בדרך הצדק, שהוזכרה על ידי הנביא גם בנבואות הקודמות, ומוסיף כי המנהיג העתידי לא ישפוט על פי מראה עיניו, ודינו יהיה על פי התורה והצדק, ביראת ה'. רוח ה' תשרה עליו, ובימיו ישכון שלום מופלא בין בעלי החיים השונים, והחיות הרעות לא יעשו רעה. הארץ כולה תימלא דעת ה', וכך גם בעלי החיים יחדלו מלהזיק. זאת כהמשך לנבואה בפרק ב', שבה מבשר הנביא כי בעקבות עליית כל הגויים לבית ה' "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". אך אם נרד לשורש העניין, התפיסה היא כי הכל ייעשה על ידי מלכות שמיים.
גם כאן, כבנבואות הקודמות, לא הוזכר הכינוי "מלך" אלא הכינוי "שופט", כביטוי לכך שהמלכות שואבת את כל סמכותה ממלכות שמים, בדומה לדברי גדעון (שופטים ח, כג): "לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם". ההנהגה על ידי המשפט תייצג את מלכות ה' בעולם. זהו יחסו של הנביא ישעיהו למלכות בית דוד העתידית.
ליפא גינת[1] מעלה את השאלה מדוע נרתע הנביא ישעיהו מן השלטון בכלל ומבית דוד בפרט, ומצביע על כך שעד ימיו של ישעיהו, רבים מן המלכים בממלכת יהודה סטו מדרך ה', עבדו עבודה זרה, כרתו בריתות עם עמים שכנים ולא נהגו בצדק בממלכתם. בשל כך, בחזונו של הנביא אין מלך ואין שר – יש רק בית ה', שממנו יוצאת תורה לכל אומות העולם (פרק ב'), עבד המוציא משפט לגויים (פרק מ"ה) ו"חוטר מגזע ישי", שהצדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו (פרק י"א). אין שלטון העושה שימוש בכח פיזי, אלא רק שלטון צדק שכוחו בפיו – "והיכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע". על כן זהו חוטר מגזע ישי – ישי ולא דוד: אין זו קומה שנייה של בית דוד, אלא חזרה אל השורשים, אל השלב שקדם למלכות, שהושחתה עם הזמן.
במובן זה ישנה זיקה וקרבה בין נבואת ישעיהו להשקפתו של שמואל, שהכריז "וה' אלוקיכם מלככם" (שמואל א ב, יב), ולאמירתו של גדעון, שסירב לקבל את השלטון והצהיר "לא אמשול אני בכם ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם".
ליפא גינת מוסיף שגם הנביא מיכה שותף לדעותיו של ישעיהו. במרכז תמונת העתיד בנבואותיו של מיכה (ז, ח) עומדים המשפט והחסד, ועימם אבדן הסממנים החיצוניים של הכוחניות – סוסים, מרכבות ומבצרים. נבואה זו דומה לנבואת ישעיהו. הוא אינו מזכיר את מלכות בית דוד, אלא מציג חזרה לשורשים, לבית לחם של ימי קדם, הימים שלפני דוד: "וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה... מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". מושל ולא מלך.
לעומת זאת, אצל שני נביאים שפעלו בתקופתו של ישעיהו בממלכת ישראל – הושע ועמוס – ישנה התייחסות למלכות בית דוד.
הושע
הנביא הושע אומר (ג, ד-ה):
"כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים: אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".
מדברי הנביא עולה כי המרידה בבית דוד נחשבת לחטא לבני ישראל, והתיקון לחטא זה הוא בקשתם לחזור למלכות בית דוד, כחלק מביטויי הגאולה העתידית.
עמוס
הנביא עמוס (ט, ח-יב) מדבר על השמדת ממלכת ישראל:
"הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי ה' בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב נְאֻם ה': כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ: בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה: בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם: לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' עֹשֶׂה זֹּאת".
לאחר שתבוא הפורענות, תקום מחדש מלכות בית דוד, שאינה נמשלת לבית קבוע וחזק אלא לסוכה הנוטה ליפול. ה' אכן יחדש את מלכות בית דוד כבימי דוד ושלמה, שמלכותם איחדה את כל שבטי ישראל, וכשיתאחדו – יוכלו ממלכות ישראל ויהודה לנצח את אויביהם – "שארית אדום וכל הגוים" (האזכור המפורש של אדום נובע מכך שאדום הוא העם הקרוב ביותר לישראל, אך גם האויב הגדול ביותר שלו. יחד עם זאת, אדום הוא גם סמל לאויבים בכלל, ובתקופה מאוחרת יותר – למלכות רומי). הכתוב מבשר כי בני ישראל יירשו את כל ארץ ישראל – גם את המקומות שבהם התיישבו נכרים.
ירמיהו
יחזקאל וירמיהו פעלו באותו דור. יחזקאל פעל בגלות בבבל, ואילו ירמיהו – בממלכת יהודה. הוא מלווה מקרוב את מלכי יהודה האחרונים, מן השנה השלוש עשרה ליאשיהו, דרך ימי יהואחז, יהויקים, יהויכין וצדקיהו, עד חורבן הממלכה, ירושלים ובית ה', והגלות שבאה בעקבותיו.
בנבואות הנחמה שלו ישנה התייחסות משמעותית לבית דוד. כך, למשל, בפרק כ"ג (ה-ו):
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ".
וכן בפרק ל"ג (יד-טז):
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ ה' צִדְקֵנוּ".
כך גם בפרק ל' (פסוק ט) – "וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם".
בשני מקומות משתמש הנביא בבשורה על חידוש מלכות בית דוד כדי לדרבן את העם לשוב מעוונותיו: כאשר הוא מתייחס לחילול השבת בירושלים, וכשהוא עוסק בשחיתות המוסרית של בית המלוכה. בפרק י"ז (פסוק כה) הוא מבטיח כי אם יחדלו מלחלל את השבת – "וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם", ובפרק כ"ב (פסוק ד) הוא מבטיח שאם יעשו משפט וצדקה – "וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא (ועבדו) וַעֲבָדָיו וְעַמּוֹ". יש קשר בין התשובה מעוונות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו לציפייה כי המלך יעשה משפט וצדקה בארץ, והדבר מלמד על חזונו של הנביא, הכולל גאולה לאומית ורוחנית תוך תיקון המציאות המעוותת על ידי המלכות.
ברצוננו להתייחס במיוחד לנבואה שבפרק ל"ג, שהוא פרק נחמה מובהק:
"כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל: וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים: וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר: כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי: אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי: וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים".
הנביא קושר מלכות וכהונה, את בית דוד ובית אהרן, ומבטיח כי הברית עימם לא תופר וכי הם יתקיימו לעולם. בהבטחה הנצחית לבית דוד עסקנו בהרחבה בשיעור הקודם, ועל הברית עם בית אהרן אומרת התורה "ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אחריך". הנביא מבשר כי למרות חורבן הבית וסוף מלכות יהודה, הברית לא תופר, ובית דוד ובית אהרן עתידים לחדש את המלכות ואת העבודה ולהתקיים לעולם.
הנביא מדמה את בריתו של הקב"ה עם בית יעקב, בית דוד ובית אהרן לחוקי הטבע. כפי שהקב"ה מקיים את חוקי הטבע, כך הוא יקים את בריתו ולא ימאס בזרע ישראל, דוד ואהרן. נראה כי הנביא מתכוון לחידוש המציאות המתוקנת, ובכללה המלכות והכהונה שיחזרו לקדמותן.
חגי וזכריה
בדור הראשון של שיבת ציון, בימי הנהגתם של זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק, הייתה ציפייה כי מלכות בית דוד וכהונת בית אהרן יחזרו לקדמותן. בדברי הימים א (ג, יז-יט) מובאת רשימת בני יכניה:
"וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ: וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה: וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל וְשִׁמְעִי וּבֶן זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם".
מן הפסוקים עולה כי זרובבל בן פדיה בן שאלתיאל (המכונה בנבואת חגי "זרובבל בן שאלתיאל", על שם אביו זקנו, משום שבני בנים נחשבים כבנים) הוא צאצא ישיר של יכניה, הוא המלך יהויכין. על פי הבנה זו ישנו קשר משפחתי ישיר בין זרובבל בן שאלתיאל, הפחה ביהודה מטעם מלכות פרס בראשית ימי שיבת ציון, ובין המלך יהויכין.
הנביא חגי (ב, כג) מבטיח "אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי". נראה שזהו ביטולה של קללת ירמיהו (כב, ל) "כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה", וההצהרה המופיעה באותו פרק (פסוק כד): "חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ". גם הנביא זכריה (ג, ח) מכנה את זרובבל בן שאלתיאל "עבדי צמח", כינוי דומה לזה שבו כינה הנביא ירמיהו (כג, ה; לג, טו) את המנהיג העתידי מבית דוד.
סיכום
נראה כי חידוש מלכות בית דוד הוא עניין משמעותי אצל הנביאים. ראינו זאת בנבואות הושע ומיכה, שקדמו לימי יחזקאל. בנבואת הנביא ישעיהו אין אזכור מפורש של בית דוד, ומוצג רק "חוטר מגזע ישי" שייצג את מלכותו של הקב"ה, וכדברי הנביא (לג, כב) "כי ה' שופטינו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו". נבואותיהם של חגי וזכריה בימי שיבת ציון מתייחסות ל"עבדי צמח".
הנביא ירמיהו, בן זמנו של הנביא יחזקאל, שהוא גם הנביא שחווה יותר מכל את חורבן ממלכת יהודה, ולצד זה ניבא נבואות נחמה, מתאר את חידוש מלכות בית דוד וכהונת בית אהרן כדבר שחוזקו, עצמתו והביטחון בו דומים לחוקות השמים והארץ. הוא אינו מתייחס לשאלה האם זהו חידוש של ההבטחה הראשונית או הבטחה חדשה, ונראה כי מלכתחילה הוא ראה את ההבטחות המקוריות על מלכות וכהונה "עד עולם" כהבטחות שגם אם ייפסקו לזמן מסוים – קיומן העתידי מובטח.
בשיעור הבא נתחיל לעסוק בהבטחת הנביא יחזקאל "ונתתי את משכני בתוכם לעולם".
* * * * * * *
|
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://etzion.org.il
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
|
* * * * * * *
|
[1] חידוש מלכות בית דוד בנבואות הנחמה, שמעתין 225, עמ' 54-59
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)