יחזקאל לח-לט | מלחמת גוג ומגוג

פרקים ל"ח-ל"ט מתארים את מלחמת גוג ומגוג – מלחמה עולמית של גויים רבים שמתאספים למלחמה על ארץ ישראל. התיאור של המלחמה היעודה הוא דרמטי מאוד: "וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה" (לח, ט) ותפקידה וענייננה של נבואתנו מעט מפתיע. בפרקים הקודמים כבר ראינו נבואות על קיבוץ גלויות ואפילו על כינון מחודש של מערכת היחסים בין עם ישראל לקב"ה, וא"כ עולה שאלה מדוע חזרנו אחורה – מדוע שוב יש מלחמה מתקרבת? האברבנאל לפרקנו מנסח שאלה זו בצורה ברורה: "למה זה יצטרך הקדוש ברוך הוא להביא הצרה הזאת על ישראל אחרי היותם נגאלים ומיושבים על הארץ? ... ואיך א"כ אחרי שצרפם יביאם לצער הגדול הזה באחרונה אם לא היה לו יתברך בו תכלית אחר הכרחי?"

המלבי"ם (דברים כט) מסביר שאחת ממטרות המלחמה הגדולה היא תיקון וחזרה בתשובה פנימית בתוך עמ"י: "ולפי הקבלה יהיה אז דין ה' על פושעי ישראל... וע"י שיראו משפט ה' יתוספו בתשובה ויקיימו מצות ה' אחרי שיהיו כבר בארץ" – אולם דומה שמטרה זו מתאימה יותר לנבואה המתוארת בזכריה (יד, ב). בנבואת גוג ומגוג של יחזקאל, אין כל התייחסות לחטאי ישראל או לענישה כלפי ישראל במלחמה הגדולה. ומחדד עוד האברבנאל שכבר בפרקים הקודמים, ראינו שנעשתה פעולה נרחבת של משפט וסינון הרשעים שבישראל עוד קודם קיבוץ הגלויות והבאתן לארץ (כ, לח), ונתינת לב טהור וחדש לנותרים (לו, כה-כו). האברבנאל עצמו מציע שגוג ומגוג אינם עולים למלחמה על ישראל אלא מדובר קודם חזרת ישראל לאדמתם, כאשר הנוצרים שולטים בארץ ישראל – וגוג ומגוג יעלו עליהם למלחמה. אמנם, גם פירוש זה קשה, משום שמתיאורי הפסוקים נשמע שממש מדובר על ישראל המקובצים (לח, ח).

ננסה לעמוד על מטרתה של המלחמה מתוך הפסוקים עצמם. בפסוקים יש סתירה בשאלה מיהו יוזם המלחמה: מצד אחד נשמע שגוג עצמו רוצה לעלות למלחמה (לח, י-יב) ומצד שני הפסוקים מתארים שה' בעצמו יוציא את גוג למלחמה (לח, ד). כיצד ניתן להבין את הסתירה הזו? אנחנו מכירים דבר דומה מיציאת מצרים – גם שם, פרעה משעבד את ישראל מרצונו ומצד שני ה' מכביד את לבו: "וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה... וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (שמות יד, ד) – כאשר המטרה היא להביא להכרה של מצרים בשם ה'. גם אצלנו בפרק, מתוארת במפורש מטרה דומה, ואף רחבה יותר: "וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג" (לח, טז) – המטרה היא שכולם ידעו את ה', גוג עצמו וגם שאר האומות.

לעיל תהינו מה מקומה של מלחמה גדולה במקום שבו אנחנו כבר נמצאים בעת הגאולה ואחר קיבוץ הגלויות, והנביא עצמו מתייחס בדיוק לאותה נקודה, כביקורת על גוג: "וְאָמַרְתָּ אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח" (לח, יא) – גוג מגיע אל ארץ שכבר נגאלה ויושבת בשלום, ומשכך היא איננה ערוכה למלחמה. התגובה של ה' לכך תהיה שהוא בעצמו ילחם בגוג, ואף יגרום למלחמה של עמי גוג בינם לבין עצמם (לח, יט-כב).

היחס בין שני הפרקים: מלחמת גוג ומגוג מתוארת כאן פעמיים, בתיאור נפרד בכל אחד מן הפרקים. כדאי להקדיש עיון נרחב להשוואה בין הפרקים, ונציין שתי נקודות: פרק ל"ט מתייחד בכך שהוא מפרט בצורה נרחבת את העיסוק של יושבי ישראל בניקוי השאריות של המלחמה – איסוף השלל וטיהור הארץ מסערת המלחמה. גם במטרות המלחמה, בפרק ל"ט נוספת עוד מטרה – לא רק הכרת הגויים בשם ה', אלא גם העמקה נוספת של הכרת ישראל בה': "וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה" (לט, כב) – הגלות ופורענויות העבר לא היו כי ה' עזב את ישראל, אלא תגובה לחטאיהם וטומאתם של ישראל. מוטיב הטומאה והטהרה נוכח בפרק שלנו, ונראה שההרחבה בטיהור הארץ היא סמלית וקשורה גם להשלמת הטהרה של ישראל, שהוזכרה בפרקים הקודמים. ומתוך כך, גם שם ה' חוזר לשכון בישראל: "וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי עוֹד" (לט, ז).