ישעיהו ל"ט | משלחת מרודך בלאדן

כהמשך לסיפור המחלה, חזקיהו מקבל את פני המשלחת של מרודך בלאדן מלך בבל. לאחר שהמשלחת הולכת ישעיהו מתנבא נבואת תוכחה ופורענות קשה: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה':  וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל". 

מה החטא של חזקיהו?

הנס הגדול שהתרחש מחוץ לירושלים עורר ציפיות להתממשות נבואות ישעיהו על עלית מעמדו של הר בית ה' והפצת דרך ה' לכל העמים: "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו פרק ב, ג). במקום למנף את הנס להגדלת כבודו של ה' ולהראות למשלחת את בית ה', חזקיהו מגדיל את כבודו שלו, ומראה למשלחת את בית נכותו ואת כל אוצרותיו. 

לסיפור שלנו יש מקבילות לסיפור מלכת שבא שמגיעה לבקר את שלמה (מלכים א' פרק י'). שם מלכת שבא אומרת לו "אֵת כׇּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ" ושלמה מצליח להשיב לחידותיה: "לֹא הָיָה דָבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ", ואצלנו בסיפור חזקיהו מראה למשלחת הבבלית "אֵת כׇּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכׇל מֶמְשַׁלְתּוֹ. בסיפור מלכת שבא היא מגיעה לראות את חכמת שלמה, אבל עד סוף הסיפור מגיעה לברך את ה': "יְהִי ה' אֱ–לֹהֶיךָ בָּרוּך אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל", אך בסיפור חזקיהו והמשלחת הבבלית ההזדמנות הוחמצה. 

אין מוקדם ומאוחר: מחישובי הזמנים בתנ"ך עצמו (15 שנה לפני מות חזקיהו) ומהארכיאולוגיה (זמן נפילתו של מרודך בלאדן) נראה ששני הפרקים ל"ח ול"ט התרחשו לפני המצור של אשור על ירושלים. שינוי זה של ישעיהו, שכתב את ספרו שלא על פי הסדר הכרונולוגי, דורש מאיתנו להבין מה הייתה הסיבה לשינוי, ואני מציע שהמטרה שלו היא לגרום לנו לקרוא את הסיפורים על רקע הנצחון הנסי של מלאך ה' על אשור ופספוס ההזדמנויות הכרוכות בו.