ישעיהו נ"ג | הנה ישכיל עבדי והפולמוס עם הנצרות

הפרק מתאר את עבד ה', "הנה ישכיל עבדי" (הפרשיה מתחילה בסוף פרק נ"ב). מצבו של העבד כפי המשתקף בפרק הוא רע מאוד. הפסוקים מאריכים בתיאור התימהון של החברה על מראהו הבזוי והפגוע של אותו עבד ה': "כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ" (ישעיהו נ"ב, יד). הוא מתואר כחולה ומסכן: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי" (נג, ג). מצבו הרע מעלה את השאלה – הייתכן שזהו עבד ה'? וכיצד ייתכן שהוא סובל כל כך? "מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה" (ישעיהו נ"ג, א) – קשה לצופים להאמין שזהו הנבחר על ידי ה', מגיע לייסורים קשים כל כך.

רובו הגדול של הפרק מספק את התשובה לשאלה מדוע אותו עבד ה' סובל כל כך. התשובה מפתיעה מאוד: עבד ה' סובל כדי לכפר על חטאיהם של אחרים, כך למשל: "יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל" (ישעיהו נ"ג, יא). זהו רעיון מפתיע ויחסית נדיר במקרא. מהי המשמעות של היות אדם צדיק שמכפר על עוונותיהם של אחרים?

מיהו המתואר בפרק? חז"ל פירשו שהפרק עוסק במשיח: "זה משיח שהוא גדול מן האבות, שנאמר הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" (מדרש אגדת בראשית פרק מה). לפירוש חז"ל צריך עוד לעיין בשאלה מהי משמעות העובדה שהמשיח מכפר על חטאיהם של ישראל.

בימי הביניים, הנוצרים השתמשו בפרק נ"ג כפרק הדגל מבחינתם, שמתאר את אותו האיש – משיח שנהרג בחטאי העם, ובכך כיפר עליהם. סביב טענה זו של הנוצרים התעוררו פולמוסים רבים, המפורסם שבהם הוא פולמוס הרמב"ן. נצטט חלק מדבריו בוויכוח (מתוך: ויכוח הרמב"ן):

"טען אותו האיש: הנה פרשת הנה ישכיל עבדי מספרת עניין מיתת המשיח ובואו ביד ונתנו אותו עם הרשעים כאשר היה בישו. אתה מאמין שתדבר אותה פרשה במשיח?

אמרתי לו: כפי המשמעות האמיתי אינה מדברת אלא בעם ישראל בכללם, שכך קורין אותם הנביאים תדיר, ישראל עבדי, יעקב עבדי. אמר פראי פול: ואני אראה מדברי החכמים שלכם שהיא מדברת במשיח.

אמרתי לו: ואמת הוא כי רבותינו ז"ל בספרי ההגדות דורשים אותו על משיח, אבל לא אמרו מעולם שיהרג ביד שונאיו... ואני אפרש (לכם) הפרשה אם תירצו בפירוש טוב ומבואר ואין שם כלל שיהרג כאשר היה במשיחכם. ולא רצו לשמוע".

בדומה לרמב"ן, רבים מפרשני ימי הביניים (עיינו למשל: רש"י, אב"ע, רד"ק) פירשו שהפרק מדבר על עם ישראל. עם ישראל הוא הצדיק שסובל רבות בגלות. הפרק שלנו אומר שייסורי עם ישראל וסבלו מכפרים על הגויים ועל העולם כולו. לפי פירוש זה, משמעות הפרק היא ביחסי ישראל והעולם: ישראל, בתור עבדי ה', נדרשים אפילו לסבול – לטובת קיום העולם והצלתו. שימו לב שפרשנות זו נאמרת בימי-הביניים, בתקופה שבה עם ישראל אכן נבזה ומאוס בעיני הגויים, ויש כאן אמירה דרמטית על משמעות הייסורים הללו. מוזמנים לקרוא את דבריו של פרופ' יהודה אייזנברג שמרחיב בפירוש זה לפרק: https://www.daat.ac.il/daat/tanach/achronim/eved-2.htm.

הרב יואל בן נון הציע פרשנות נוספת, לפיה הצדיק הסובל המתואר בפרק הוא לא אחר מאשר ישעיהו הנביא. הרב יואל מחבר את הדברים לדברי חז"ל על כך שמנשה הרג את ישעיהו הנביא. לפי זה, התיאור בפרק אינו תיאור של צדיק שאמור לסבול עבור חטאי אחרים, אלא תיאור של מצבו הרע של העם בירושלים – שמשפיל ואף הורג בסופו של דבר את נביאו. דבריו של הרב יואל קשורים להצעתו שפרקי מ-סו בישעיהו שייכים לתקופת מנשה (בדומה לדברי הרב מדן בפאנל שנערך השבוע), בה הנביאים נרדפים, ואחד הביטויים לכך נמצא בפרק שלנו. לקריאת פירושו של הרב יואל לפרק בהרחבה: https://did.li/vPL5q.