ירמיהו ג' | הישוב אליה עוד?

מהנבואה, כבר בפרק הקודם, נשמע שהעם ברגעים אלה מנסה לשוב אל ה' – לפחות ברמה מסוימת. אנחנו רואים שהעם מנסה להיתמם ולטעון שהוא לא חטא: "אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי" (ב, כג). כמו כן, אנחנו מוצאים ניסיון של העם להיטהר, כלפיו אומר הנביא: "כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (ב, כב). מהפסוק "לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם ה'" (ב, כט) – נשמע שהעם מנסה לחזור לקיום קשר עם הקב"ה. ואנחנו מוצאים גם יומרה של העם לחשוב שתיקן את חטאיו לגמרי: "וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי" (ב, לה).

הפרק שלנו נפתח באמירה קשה אך ברורה: "הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד" - בתורה יש איסור על חזרת גרושה שנישאה לאחר אל בעלה הראשון (דברים כד, ד). ובאותו אופן אומר הקב"ה – לאחר שזנית אחרי האלילים, לכאורה לא תוכלי לשוב אלי: "וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם ה'" (ג, א). האמירה לעם, שלכאורה מציג את עצמו כמנסה לשוב – היא שהדבר לא ייתכן.

עוד לפני שנמשיך בתיאור המתרחש בפרק, כדאי לציין שאנחנו פוגשים בפרק תופעה חשובה, שתלווה אותנו רבות לאורך ספרי ירמיהו ויחזקאל. תוכחה על עבודה זרה מצויה גם בפרק ב', אבל בפרק ג' מתחדש השימוש האינטנסיבי במשל הזנות והבגידה שבין איש לאישה, כדי לתאר את חטאי עם ישראל בעבודה זרה ועזיבת ה'. השימוש במשל זה ילווה אותנו עוד רבות, כאמור.

מה הפתרון? האמנם בני ישראל לא יוכלו לשוב אל ה' בגלל שהם זנו אחרי עבודה זרה? נדמה לי שהפרק מציע פתרון מעניין לבעיה זו: "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים" (ג, יד וכב) – בשלב מסוים, הפרק עובר לדבר במושגי אב ובן. בן תמיד ישאר בנו של אביו, גם אם יחטא רבות. החלפת משל האיש והאישה במשל האב ובנו, מאפשרת פרספקטיבה אחרת – שבה לא משנה מה, מערכת היחסים תמיד תהיה קיימת, וברת-תיקון.

נושא חשוב נוסף בפרק, שלא נספיק לגעת בו בהרחבה: יחסי ישראל ויהודה - הנביא בפרק מוכיח את יהודה דווקא דרך השוואה לישראל. באופן פשוט, ממלכת ישראל שכבר גלתה, היא הממלכה במצב הירוד ביותר מבחינה דתית. הנביא בפרקנו אומר ליהודה שהיא נעשתה גרועה יותר מממלכת ישראל בשעתה ("צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה"; ג, יא) – שזו תוכחה חריפה מאוד. הנבואה בפרק משתמשת בנקודה הזו, דרך תיאור נבואת תשובה וחזרה של ישראל, ולאחר מכן שלב שבו ישראל ויהודה שבים ביחד: "בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ג, יח).