ירמיהו פרקים נ-נא | הנבואה על בבל

הארוכה ביותר בנבואות על העמים שבספר ירמיהו היא הנבואה לבבל. במשך שני פרקים ארוכים במיוחד מתאר ירמיהו את מפלתה הדרמטית של בבל. ונראה שנבואה זו מהווה סגירת מעגל חשובה לספר ירמיהו משתי בחינות: 1. מול בבל: לאורך הספר כולו, ובמיוחד החל מפרק כ', בבל קיבלה מינוי וריבונות על העולם כולו, מידי הקב"ה: "וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי" (כז, ו). בפרקנו המעגל נסגר ואנחנו רואים שהמינוי היה זמני ולתכלית מוגדרת: "מַפֵּץ אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת" (נא, כ). כעת, המשימה נגמרה ובבל עתידה לשלם גם היא על מעשיה. 2. מול עם ישראל: לאורך ספר ירמיהו שמענו בעיקר את אווירת החורבן, בשל חטאיהם של ישראל. ואולי יותר מדויק מכך, מציין הפרק שלנו שחורבן ממלכת יהודה היה בעיקר בשל מנהיגי העם: "צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם" (נ, ו). חורבנה של בבל מציין את גאולתם של עם ישראל, תחת אותו משל של צאן: "נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן" (נ, ח), ו"וְשֹׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ".

בתיאור הפורענות של בבל מופיעים כמה מונחים ששימשו כדי לתאר את פורענותם של ישראל, וגם בכך ודאי שיש סגירת מעגל. האויב שיפיל את בבל מתואר כאויב שיגיע מצפון: "הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ" (נ, מא), כאשר הכוונה למלכות מדי שנמצאת צפונית לבבל. או למשל הפסוק שנאמר על בבל: "וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ כֹּל עֹבֵר עַל בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ" (נ, יג), בלשון מאוד דומה לנבואת פורענות שנאמרה על ירושלים: "וְשַׂמְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכֹּתֶהָ" (יט, ח).

על רבות מנבואות העמים נאמרה בסוף נבואת הפורענות הבטחה לישועה עתידית. כך למשל אצל מואב: "וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם ה'" (מח, מז) ועמון: "וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם ה'" (מט, ו). אצל בבל, לעומת זאת, מודגשת המפלה שלא תהיה אחריה תקומה: "כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם" (נא, סד). 

בסוף סדרת הנבואות על בבל, ירמיהו שולח עם אחד משריו של צדקיהו המלך את ספר נבואות החורבן של בבל, כדי שיקרא את הנבואות על אדמת בבל וישליך אותן לתוך נהר פרת, כמעשה סמלי שידגיש את מסרי הנבואה. שימו לב לתאריך של מעשה זה: השנה הרביעית לצדקיהו. באותה שנה, התווכח ירמיהו עם חנניה בן עזור (פרק כ"ח), כאשר חנניה טען שבבל תיפול בקרוב ואילו ירמיהו טען שכעת יש להיכנע למלך בבל. בפרק נ"א אנחנו מגלים שבאותה שנה של הוויכוח הזה, ירמיהו עצמו מייחד ספר נבואות נפרד למפלתה העתידית של בבל. בכך ניתן להדגיש שירמיהו איננו טקטיקן פרו-בבלי, אלא נביא ה' שמצד אחד מכיר בשלטונה של בבל כעת ע"פ ה', אבל גם צופה את העתיד בשלב שאחר כך.