יואל פרק א | הארבה

ספר יואל, שאורכו ארבעה פרקים, הוא מן המסתוריים שבספרי המקרא. הספר לא מציין במפורש את הזמן בו נאמרו הנבואות, ופרשנים וחוקרים הציעו השערות רבות לזמנו ההיסטורי של הספר. נקודה נוספת שמייחדת את ספר יואל היא שנעדרות ממנו לחלוטין נבואות תוכחה. הספר מלא בתיאורים על המצב הקשה והנואש, אבל הוא איננו מציין חטאים שעליהם העם נדרש לשוב ולתקן.

הספר נחלק לשני חלקים. החלק הראשון (פרקים א-ב) מתואר מנקודת מבט של פורענות קשה, בעיקר סביב מכת ארבה נרחבת. החלק השני (פרקים ג-ד) הוא נבואת גאולה, הנאמרת ככל הנראה לעם המצוי במצוקה. נבואת הגאולה נסובה בעיקר סביב ההתמודדות עם הגוים אויבי יהודה וירושלים.

פרק א' מכיל בתוכו תיאורים נרחבים מאוד של מכת ארבה: "יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל" (א, ד) – כל אלה מילים נרדפות ל"ארבה", בפסוק אחד. הפרק מתאר באריכות את המצוקה והייאוש. בתחילה מן ההיבט החקלאי – חורבנם של הגפן והתאנה ובושתם של האיכרים והכורמים. לאחר מכן המצוקה מתוארת מנקודת מבטם של הכהנים – היעדר התבואה גורם לכך שגם המקדש לא יכול להיות מופעל כסדרו: "חִגְרוּ וְסִפְדוּ הַכֹּהֲנִים... כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱ-לֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ" (א, יג). ובסופו של דבר מוזכר אף חוסר האונים של בעלי החיים "מַה נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה... כִּי אֵין מִרְעֶה לָהֶם".

פרק ב', שנראה מחר, הוא פרק מבלבל מעט. מצד אחד נראה שהוא ממשיך לדבר על מכת הארבה הקשה, ומצד שני הוא משתמש יותר במונחים של צבא מלחמה ושל עמים אויבים. פרופ' אלי עסיס (בספרו: יואל – בין משבר לתקווה, עמ' 29-57) מציע שהאתגר הגדול של יואל הוא לפנות לעם מיואש מן החורבן ולהזכיר לו את האפשרות של קריאה אל ה' ושיבה אליו. התחום הצבאי המדיני הינו רגיש יותר מבחינת העם, ושם נמצא מוקד היאוש. יואל פותח את דבריו דווקא מן התחום החקלאי-קיומי של מכת הארבה, ודרכו מנסה לקרוא את העם שיקרא אל ה'. לאט לאט, דבריו של יואל נעשים דו-משמעיים ויכולים להיות מוסבים הן על הארבה והן על האויבים. עד שבסוף הספר מובאת נבואת גאולה בתחום המדיני.

דבריו של פרופ' עסיס מסבירים גם מדוע אין בספר נבואות תוכחה. לדבריו, הנבואה נאמרת בתקופת החורבן או מעט אחריו. המטרה כרגע איננה לגרום לעם לתקן חטא זה או אחר, אלא מטרה בסיסית הרבה יותר: להכיר באפשרות של תקווה וביכולת לפנות אל ה' בתפילה ולשוב אליו.