זכריה פרק ב | פרזות תשב ירושלים

הפרק שלנו כולל כמה נבואות קצרות שכוללות כולן את אותו מהלך מרכזי – ירושלים עתידה להיגאל. 

הקרנות והחרשים: המפרשים עמלו להסביר הסברים שונים מי הם ארבעת הקרנות שפוגעות בישראל ובירושלים. היו שהציעו פרשנות ריאלית שהקרנות הן אויבי ישראל שמסביב – עמון, אדום, מואב ופלשת – שחמדו את אדמת הארץ כשישראל לא היו פה. היו שהסבירו שהקרנות הן האימפריות ששיעבדו את ישראל – אשור, בבל, מדי ופרס (ולימים גם רומא), והיו שהתייאשו מלפרש כל פרט והציעו שמדובר באופן כללי באויבי ישראל ושארבע הוא כארבע רוחות השמיים. לאורך כל נבואות המראות אפשר למצוא מחלוקות רבות כיצד לפרש כל פרט והאם בכלל צריך לפרש כל פרט. מוזמנים לעיין במפרשים השונים ולהשתכנע. נזכיר רק את דברי האבן עזרא על הסוסים האדומים בפרק א': "על סוס אדום - ככה ראה ואין צורך לבקש טעם למה אדום". 

חבל המידה: נבואת חבל המידה היא נבואת גאולה גדולה – בירושלים ישבו כל כך הרבה אנשים כך שהחומה לא תוכל להקיף אותם. הדורות שלנו זכו להגשמת הנבואה בהקמת שכונת "משכנות שאננים" בידי מונטיפיורי מחוץ לחומות העיר העתיקה. שמה של השכונה משקף את שאננותם של היושבים מחוץ לחומות וכנבואת הנחמה של ישעיהו: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיהו פרק לב, יח). 

ייתכן שהנבואה על החומה היא לא רק נבואת גאולה, אלא גם נסיון לנחם את העם מן המצב הקשה. בספר נחמיה אנחנו לומדים על המשמעות הבטחונית החשובה של החומה, וכאשר בתקופת זכריה העם מתוסכל מכך שלא מצליח לבנות חומה וחושש מהאיומים הבטחוניים, זכריה מנחם אותם שהם בכלל לא צריכים אותה – החומה רק תגביל את צמיחתה של ירושלים. גם בימנו יש יישובים ביהודה ושומרון שמתוך אידיאולוגיה לא רוצים לבנות גדר ליישוב כדי לא להגביל את שטח היישוב העתידי.  

בת בבל ובת ציון: שתי הנבואות האחרונות בפרק פונות לשתי קבוצות האוכלוסיה בעם. הנבואה האחת פונה לבת בבל בקריאה למהר ולברוח מן הגלות, תוך הבטחה שהקב"ה יניף אליהם את ידו, וייתכן שהכוונה שיניף גם על כל מי שישאר בסביבתם. והנבואה השניה מיועדת לבת ציון, יושבי ירושלים המודאגים שזוכים להבטחה ולנחמה שה' חוזר לשכון בתוכם.