זכריה פרק ט | עני ורוכב על חמור

הקדמה לחצי השני של הספר:  הרבה מהחוקרים סוברים שהחל מהפרק שלנו ועד לסוף הספר, הנבואות שייכות לתקופה אחרת ולנביא אחר, ואוחדו לתוך הספר בגלל ההקשר הדומה של הגאולה ותקומת ירושלים. כמו בכינוי של הפולמוס המוכר יותר בעניין "ישעיהו השני", כך גם לגבי זכריה יש המחלקים ל"זכריה הראשון" (א־ח)  ו"זכריה השני" (ט־יד). יש שהגדילו לחלק גם את החלק השני לשני חלקים ובכך יוצרים גם "זכריה השלישי" (יב־יד). 

יש סיבות מגוונות לזיהוי הנבואות שלנו כנבואות מתקופה אחרת. שינוי סגנון: אין יותר מראות ומלאך. שינוי לשון: יש ביטויים שייחודיים רק לאחד החלקים של הספר וחוזרים בו כמה פעמים. שינוי הדמויות: יהושע, זרובבל, וזכריה עצמו לא נזכרים בשמם. שינוי הסביבה: אם בחלק הראשון העמים עליהם דובר היו בבל ושנער, כעת מוזכרים השכנים: אשדוד, אשקלון, עקרון, דמשק, צור וצידון. וגם מוזכרים חמת, חדרך, אשור, מצרים ויון. חלקם עמים שלא בסביבה בתקופת שיבת ציון. 

גם בקרב מי שמזהים את זמן הנבואות עם זמן אחר, יש דעות שונות מתי הוא נאמר: מההתייחסות לחמת, צור, צידון ופלשת כערים עצמאיות, מהתיאור של אשור ולמצרים כמעצמות ששולטות בעולם, ומכך שמוזכרים שבטי ממלכת ישראל בביטוי אפרים ויהודה הרבה רצו לומר שמדובר על נביא שמוקדם לשיבת ציון והתנבא עוד בימי בית ראשון. בדברי הימים ב' (כו, ה) מוזכר נביא בשם זכריה שהתנבא בימי עוזיה ויש שרוצים לזהות אותו כנביא שכתב את החלק הזה של הספר. מצד שני, האיזכורים של יוון, וגם חלק מן המילים בהן הספר משתמש, מושכות לאחר את הספר עד לימיו של אלכסנדר מוקדון.

בהקדמתו לדעת מקרא, ד"ר מרדכי זר כבוד מצדד באפשרות שלישית – במקום לאחר או להקדים את זמנו של החלק השני של הספר, הוא מסביר שכל הספר כולו נאמר באותה תקופה, מפיו של זכריה הנביא שחי בתקופת שיבת ציון. את הבדלי הסגנון הוא מסביר כשלבים שונים בחייו של אותו נביא, וכן מסביר באופן מקומי את מרבית הקושיות על הכיוון הזה. מוזמנים לקרוא את הסקירה המפורטת שלו לשיטות השונות והראיות של כל שיטה בהקדמה לדעת מקרא (מצורף). 

נבואת המשיח: הקב"ה מבטיח לנו מלך שיגיע ויראה לא מרשים בכלל – "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן  אֲתֹנוֹת". העוני הוא לא תקלה, אלא לכתחילה — כאשר משמעות הנבואה היא המאבק בגאווה שהסוסים מייצגים:" וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם וְסוּס מִירוּשָׁלִַם וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם". הסוסים והמרכבות מסמלות את הכוח הצבאי והכלכלי של המדינה והמלך. מלך המשיח המיועד לא יגיע על סוס עם עוצמה, אלא ירכב על חמור. העם והמלך צריכים להבין שמה שיכריע את הניצחון זה לא עליונות צבאית, גם לא הבריתות עם העמים מסביב, אלא רצון ה'. כאשר יבינו זאת הם יתקנו את החטא הבסיסי בבקשת המלך, ובמקום לסמוך על המלך שיושיע אותם יעברו לסמוך על הקב"ה. 

תיאור המלך מקביל לתיאור של שלמה המלך וגם מנוגד אליו מאוד. כמו שלמה, גם מלך המשיח ישלוט מים עד ים, בכל גבולות ההבטחה המלאים, אך בשונה ממנו הוא לא יזדקק למרכבות ולסוסים, ומי שילחם במקום ישראל זה הקב"ה בכבודו ובעצמו.