והיה העקב למישור: מיעקב לישראל

 

מתוך מגדים - ביטאון לענייני מקרא - גיליון לח (סיוון תשס"ג)  - הוצאת תבונות

א' חדד עורך עיון ספרותי במשמעותם ובסמליותם של השמות יעקב וישראל ובמשמעותו של השינוי המהותי המשתקף בחילוף שמו של יעקב לישראל. הכותב מבליט את הניגודיות המהותית והסמלית שבין יעקב לבין עשו, עוד מתיאור לידתם. 

*****

משמעות השם יעקב

תיאור לידתם של יעקב ועשו, מציג בפנינו לידה מוזרה ורבת תמיהות. יש שראו "סימנים"[1] לעתיד בפרשייה זו, ויש שמצאו בה "פליאה גדולה"[2] ו"דרך נס".[3] הצד השווה שבהם, שלא ראו בה לידה רגילה, וניסו לפענח את משמעותה בדרכים שונות. הכתוב אינו מתאר את יציאתם של שני האחים כרצף אחד, אלא מפריד בין שתי היציאות ומצמיד לכל יציאה את קריאת השם:

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר

וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו.

וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו

וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב...      (בראשית כ"ה, כה-כו).

נראה שבכך מקשר הכתוב בין השם לבין אופן היציאה של כל אחד, ובה בעת, על ידי קיטוע זה נוצרת הזמנה להשוות בין שני האחים. עשו היוצא בראשונה, כולו כאדרת שער, ואחריו יצא אחיו וידו אוחזת בעקבו.

האחיזה בעקב היא החריגה הבולטת ביותר בתמונת הלידה. מה טיבה של אחיזה זו? רש"י רואה בה ביטוי לניסיון של יעקב לעכב את עשו, כדי לצאת בראשונה, כפי הראוי לו.[4] רד"ק רואה בה סימן לשלטונו של יעקב בעשו באחרית הימים המשולים לעקב שהוא "סוף הגוף".[5] הצד השווה בהם שיש באחיזה זו ביטוי למאבק.

נראה שניתן להעמיק עוד בפענוח ה'אחיזה'. ברור שהמשמעות המלאה של אחיזה זו קשורה ב'עקב' האחוז בה, ולכן יש לפרשה מתוך הבנה תחילה של משמעות ה'עקב'.

העקב מופיע בספר בראשית פעמיים בהקשר לנחש:

וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב            (בראשית ג', טו).

יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר              (בראשית מ"ט, יז).

הפגיעה בעקב תוך כדי מאבק, היא דרכו של הנחש. הוא נושך ושף[6] בעקב אויבו כדי להמיתו. נראה אם כן, שיעקב האוחז בעקבו של עשו ומשתלשל אחריו, מעוצב בדמותו של נחש הנושך את עקבו של עשו. דימוי זה אינו שולל את התפיסה הבסיסית הרואה באחיזה זו ביטוי למאבקו של יעקב בעשו, אלא מוסיף עליה, בכך שהוא מאפיין את דרכי מאבקו של יעקב.

השערה זו תתחזק, אם נמצא בתמונה הכוללת והשלֵמה של לידת יעקב ועשו רמזים נוספים לעיצוב דמותו של יעקב כנחש. עשו מתואר במראהו החיצוני בדמות "אדרת שער", כולו כפרוות חיה שעירה,[7] פרווה הנוטה בצבעה לאדום. ונראה אפוא שהכתוב דימהו לחיה אדמונית שעירה, מעין דוב או שועל. דימוי זה מוביל להבנה של עיצוב תמונת הלידה כניגוד מלא בין דמותו של יעקב לדמותו של עשו. זה ניגוד בין יעקב, המעוצב בדמותו של נחש שמאופיין בכך שאין שער לבשרו, לבין עשו המעוצב בדמותה של חיה שעירה.

גם יעקב בעדותו על עצמו מנגיד בינו לבין אחיו השעיר באמצעות הניגוד בין שערו של עשו לבין חלקת בשרו.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק              (בראשית כ"ז, יא).

אם כן, לידתם של יעקב ועשו מעוצבת כלידה של נחש האוחז בעקבו של שועל או דוב. חידת ההתרוצצות של הבנים בקרבה של רבקה יצאה מעמקי תעלומה לאוויר העולם, בדמות מאבק איתנים בין נחש לחיה שעירה. החיה יצאה ראשונה, אך נחש כרוך לה בעקבה.

תמונת יסוד זו מלווה את חייהם, ובאה לביטוי בהמשך חייהם המשותפים:

וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד

וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי

עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם

וַיִּשָּׁבַע לוֹ

וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים

וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה           (בראשית כ"ה, כט-לד).

עשו העייף נתון כולו ללהיטותו המיידית, ואינו מצליח אף לתרגם את מראה עיניו לשפת המחשבה האנושית המזהה את שם המאכל, אלא רואה רק את הצבע המוחשי של המאכל "האדֹם האדֹם הזה". זוהי חיה הנתונה בבולמוס רעבונה.[8] יעקב מנצל היטב רגע זה, ובערמתו רואה את נקודת החולשה[9] של יריבו, ומנצלה לטובתו.

כבר בראשית המקרא נקשרת ערמת הנחש לעירום הפיזי:

וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים...    (בראשית ב', כה - ג', א).

המקרא מקשר בין העירום של אדם ואשתו, לבין ערמומיותו של הנחש. דומה שרוצה הוא לומר, שערמומיות הנחש מתבטאת בעירומו. הנחש ערום מכל חיית השדה, תרתי משמע. ערמומי מכל חיית השדה,[10] אך גם עירום יותר מכולן, שהרי אין שום כיסוי לעורו, ואין שער המכסה את חלקת בשרו. הנחש הערום מדיח שם בערמומיות רבה את האישה לעבור על מצוות ה' ולאכול מעץ הדעת טוב ורע. נראה שגם כאן, חלקת בשרו של יעקב מתבטאת בחלקלקות[11] לשונו.

חלקת לשונו של יעקב, באה שוב לביטוי בסיפור גנבת הברכה. שם הניגוד בין שעירותו של עשו לבין חלקת צווארו של יעקב, משתקף ביתר שאת. גם צעקתו הגדולה והמרה של עשו שם (בראשית כ"ז, לד), מזכירה חיה פצועה, ואילו יעקב העוטה עורות גדיי עזים על ידיו ועל חלקת צוואריו (שם, טז), ממשיך להשתמש בערמת נחש עוטה פרווה:

...בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח...        (בראשית כ"ז, לה).

ודווקא עשו הוא המקשר בין הפרשיות השונות, ומלמדנו שיעקב ממשיך בדרכו משכבר:

וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח[12] וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי...          (בראשית כ"ז, לו).

שמו של יעקב מעיד עליו - הוא אחז בעקבו של אחיו, והוא עוקב אותו בשנית, דהיינו "חמס אותו בערמה ובתחבולה".[13]

נראה שמשמעות נוספת סמויה גלומה בשם זה, והיא מבטאת את צורתו העקמומית של הנחש.[14] 'עקב' מציין גם "מקום לא ישר, עולה ויורד",[15] כדברי הפסוק: "כל גֶיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העָקֹב למישור והרכסים לבקעה" (ישעיהו מ', ד). הוא מתקשר לפעלים אשר יסודם בשורש דו-עיצורי,[16] כאשר שתי אותיות השורש הראשונות הן ע' ו-ק', ואליהן ניתוספו צירופים שונים של ל' הפועל, כגון: עקד,[17] עקל,[18] עקש,[19] עקם, [20]עקף.[21] המשותף לשורשים אלו הוא שהוראתם מציינת באופן כל שהוא צורה עגולה ועקומה. נראה אם כן, שגם שמו של יעקב מעיד על הקבלתו לנחש על פי צורתו החיצונית של הנחש.

בדרכים רבות מעידה צורתו החיצונית של הנחש על טיבו הפנימי, עירומו על ערמומיותו, חלקת בשרו על חלקלקות לשונו, ועקמימותו הצורנית על עקמומיות לבו. ייתכן שיש להוסיף לכך את דרכו לפגוע בנקודות החולשה של יריבו, על ידי פגיעתו בעקבו.

בדרכים רבות גם נדרש שמו של יעקב בהקבלה לנחש: הוא חלק, הוא כרוך בעקבו של עשו, והוא משתמש בערמה ובמרמה למאבקו ביריבו, ועוקב אותו.[22]

מיעקב לישראל

'יעקב' הופך ל'ישראל' לאחר מאבקו עם האיש.[23] האם יש בשינוי שם זה גם משום שינוי זהות? אם אכן בשם 'יעקב' גם רמוזה העקמומיות, הרי קשה שלא לראות בשם 'ישראל' רמז ליושר: ישראל - ישר-אל.[24] בבחינת "והיה העקֹב למישור" (ישעיהו מ', ד), צמח 'יעקב' והיה ל'ישראל'. אמנם מקרא מפורש אומר "...לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב, כט). אם כן, 'ישראל' נדרש מלשון שררה או מאבק[25] ולא מלשון יושר, אך כפי שכבר הובהר לעיל, שם אחד עולה לכמה דרשות, אשר חלקן מובלעות ואינן מפורשות.

מו"ר הרב ברויאר דן במאבקו של יעקב עם האיש,[26] והצביע על כפילויות וסתירות המצויות בפרשייה זו. הוא פתר זאת, כדרכו,[27] על ידי הקביעה שמאבק זה כתוב בשתי הנהגות שונות. לפי ניתוחו, הנהגות אלו נבדלות זו מזו במשמעותן: בהנהגת 'שם הוי"ה' הפסוקים מתארים את יכולתו של יעקב להתגונן, ובהנהגת 'שם אלוהים של האבות' הפסוקים מתארים את יכולתו של יעקב לנצח. בבחינה של שם הוי"ה יעקב ניצל למרות שנקעה כף ירכו, ובבחינה של שם אלוהים של האבות יעקב ניצח ('יכול לאיש') על ידי שנגע בכף ירכו של האיש.

דרשת השם ישראל מלשון שררה או מאבק נאמרה בבחינה של שם אלוהים של האבות.[28] אך בבחינה של שם הוי"ה, לא מצאנו מקום מפורש לגבי שינוי השם ולפשרו של השם ישראל.[29] בבחינה זו של שם הוי"ה, יעקב הוא הקורא שם למקום פניאל, "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בראשית ל"ב, לא). קריאת שם זו מקבילה לקריאת השם ישראל על ידי המלאך בהנהגה של שם אלוהים של האבות, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל".

נראה שבבחינת שם אלוהים של האבות, יעקב עדיין ממשיך בדרכו, ומאחיזה בעקבו של עשו עובר הוא לנגיעה בכף הירך[30] של שָׂרוֹ של עשו. בשני המקרים הוא מנצל את יכולתו המיוחדת המתגלמת בשמו, ופוגע ביריבו במקומות בלתי צפויים. החידוש בבחינה זו הוא, שיכולתו זו עומדת לו, לא רק במאבקו עם אנשים, אלא גם במאבקו עם אלוהים. משום חידוש זה זוכה הוא לשמו החדש 'ישראל'. אמנם, תכונתו הבסיסית של יעקב עדיין נותרת בעינה, ולכן בבחינה זו "הכתוב נוקט את שם יעקב גם אחרי שהמלאך... כבר נתן לו את שם ישראל".[31]

אך בבחינה של שם הוי"ה שונה מאבקו כעת מדרכו של נחש: במקום לנשוך עקבי יריבו ולהציב ראשו מול עקבו, יעקב עומד כעת "פנים אל פנים" (ל"ב, לא) במאבקו. מ'יעקב' הנוקט דרכים פתלתלות במאבקיו הפך ל'ישראל' המֵישיר מבט אל אלוהים וניצל. אמנם מחיר יש לדרך זו, שהרי הוא נוקע את כף ירכו, ונותר בו מעט מדרך הילוכו של הנחש כשהוא "צֹלע על ירכו" (ל"ב, לב). נראה אם כן, שאת השינוי הגדול ביותר מבצע יעקב במהלך חייו בהנהגת שם הוי"ה, ומבחינת הנהגה זו נעקר שם 'יעקב' לחלוטין ובא 'ישראל' במקומו.[32]

גדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים. עיקר תפארתו של יעקב במהלך שהוא עובר בחייו, ולא בנקודת הפתיחה שלהם. התחיל בעקבו של אחיו, וסיים בראיית פני אלוהים. 'יעקב' היה ל'ישראל'.