'מקרא קודש' ו'שבתון': עיון מחודש בויקרא כ"ג

פרשת המועדות בויקרא כ"ג נידונה רבות בגלל מורכבותה והיא משקפת היבטים שונים של המועדים. רצוני להציע, בעקבות 'שיטת הבחינות' של הרב ברויאר, שפרשה זו מורכבת משתי בחינות, 'בחינת המקדש' ו'בחינת הקדושה'. לכן המועדים שבה זוכים לתואר כפול; 'מקרא קודש' ו'שבתון'. 'מקרא קודש' מציין את קדושת הזמן שמשתקפת בחוקות השמיים והיא נקבעת על פי הירח ואילו 'שבתון' מציין את קדושת הזמן שאינה ניכרת בסדרי העולם, כיוון שהיא נקבעה על ידי הא־ל הטרנסצנדנטי לעולם. קדושת 'מקרא קודש' מתבטאת בחוקיות המתמטית של הזמן, משתקפת באופי המספרי של הקורבנות ומצטמצמת לתחום המקדש. לעומת זאת, קדושת ה'שבתון', שמקורה בא־ל עצמו, מתרחבת לכל 'מושבות' בני ישראל בארץ כנען והיא מתבטאת במצוות ימי ה'שבתון' של החודש השביעי בתרועה, בעינוי הנפש, בלקיחת 'ארבעת המינים' ובישיבה בסוכות.

***

המבנה של פרשת המועדות בויקרא כ"ג מעורר תמיהות רבות. לפרשה שתי פתיחות, שבין שתיהן מופיעה השבת. לאחר הפתיחה השנייה מופיעים המועדים בזה אחר זה בסדר כרונולוגי מהחודש הראשון לחודש השביעי. רשימת המועדים נחתמת בפסוקי חתימה כלליים אך לאחריהם מופיע שוב חג הסוכות כנספח, שלאחריו מתואר הביצוע של משה את צו ה' להודיע לישראל על המועדים. להלן המבנה הסכמטי של הפרשה.

קשיים אלו נידונו בדרכים שונות בין פרשני הפשט לדורותיהם. הרב יואל בן־נון בדרכו המקורית מאחד ישן וחדש ומנסה לגשר בין 'הבחינות' השונות של המועדים לבין 'המקרא כדמותו'. לדבריו, המועדים בויקרא כ"ג מכונים 'מקראי קודש' וימי 'שבתון' ובכך הם כוללים שני היבטים. הרב יואל מקשר את 'מקרא קודש' להיבט ההיסטורי של המועדים ואת ה'שבתון' להיבט הטבעי שלהם. ההיבט ההיסטורי קשור ליציאת מצרים, לפני הכניסה לארץ ויש בו איסור מלאכה. לעומת זאת, ה'שבתון' נובע משביתת המלאכה של השדות בארץ ישראל. השבת היא גם 'מקרא קודש' וגם 'שבתון', כי היא גם זכר ליציאת מצרים וגם זכר למעשה בראשית המפורש אצלו כקשור להיבט הטבעי. לדעתו, החתימה משמשת סיכום למקראי קודש כמועדים היסטוריים. לאחר החתימה מופיע חג האסיף המצוין כשבתון והוא שייך להיבט החקלאי והטבעי של המועד, שמתבטא בארבעת המינים. החידוש של הפרשה לדעת הרב יואל הוא בכך שחג הסוכות ההיסטורי מופיע תחילה לפני החתימה וחג האסיף הטבעי מופיע לאחריה. מבנה זה נועד להדגיש שחג הסוכות ההיסטורי לא 'בולע' את חג האסיף הטבעי. מצוות הישיבה בסוכה לאחר החתימה (פס' מב-מג) חוזרת לדעתו אל ההיבט ההיסטורי ומהווה 'מבנה סגור'. כשם שהפתיחה הכפולה עם השבת במרכזה מבטאת 'מבנה סגור'.