חקת | זאת חוקת התורה אשר צוה ה'

פרשתנו פותחת בהלכות פרה אדומה, מעשיה והשימוש באפרה לטהרת טומאת מת. הימצאות פרשה זו במקום זה אינה ברורה. ראשית, רצף הדברים בחלק זה של התורה עוסק בסיפור מסעות ישראל במדבר אחר חטא המרגלים ועל האתגרים שהתמודדו איתם במסעות אלו. מה אם כן לפרשה הלכתית זו במקום זה? יתר על כן, כפי שמאיר הנצ"ב, דין מי החטאת היה ידוע לישראל מוקדם יותר שהרי כבר בטהרת הלויים נאמר "הזה עליהם מי חטאת". ובמדרש סדר עולם נאמר במפורש שהמשכן הוקם בראש חודש ניסן (של השנה השנייה) והפרה נשרפה למחרת בשני לניסן.  
חז"ל בגמרא מסכת מועד קטן (כח), מסבירים שפרשת פרה אדומה נסמכה לפרשת מיתת מרים ללמד: שכפי שפרה מכפרת כך מיתתם של צדיקים מכפרת. הנצי"ב מציע קשר בין פרשת פרה אדומה ופרשת קרח על רקע מחלוקת בין הצדוקים וחכמים בדיני עשיית פרה אדומה, כאשר הסמיכות מלמדת את צדקת תפיסתם של חכמים.  
ננסה להציע הסבר בסמיכות לפרשת קרח על רקע התכנים המשותפים להם.  
בתחילת הדברים שנאמרו למשה בדיני פרה אדומה נאמר "זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר". לשון חוקה מלמד שיש כאן הלכה שהיא "גזרה מלפני אין לך רשות להרהר אחריה". 
קרח בא אל משה וטוען שמעשיו נוגדים את ההיגיון והמוסר האנושי. בהיותו מלך אין ראוי שמשה ימנה את אחיו לכהן גדול, זהו נפוטיזם פסול. המאתיים וחמישים נשיאי עדה, טוענים בפני משה שאין הגיון בבלעדיות שניתנת לכהנים בעבודת המשכן. טענתם: "כל העדה כולם קדושים", לא רק הכהנים. אם כן עבודת המשכן ראוי שתהיה לפי רמת קדושתו של כל אדם. תשובתו של משה פשוטה, לא מליבי עשיתי זאת אלא לפי ציווי ה'. כל המשך הסיפור נועד להביא להכרה ותודעה שזהו רצון ה'.  
בעקבות סיפור קרח ועדתו באה התורה ומציגה הלכה שכולה חוקה, שעניינה עשיה מתוך הכרה של רצון ה'.  
בהצגת דיני פרה אדומה בעקבות פרשת קרח באה התורה ללמדנו שהלכות מעשה פרה אדומה והשימוש באפרה הנם בגדר חוקה, עשיית רצון ה' באשר הוא. אם כי האדם אמור לנסות להבין את עקרונות התורה, ערכיה, פרטיה ומבניה בכוח ההיגיון. ונכון, אדם אמור לנתח ולהבין אירועים בהווה ובעבר בכוח המחשבה וההיגיון. יש מצבים בהם צריך האדם להרכין את ראשו ולומר אינני מסוגל להבין, אינני יכול לנתח - זהו רצון הקב"ה.   
בשורות טובות ישועות ונחמות 
שבת שלום