וירא | השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

מיד כאשר הקב"ה מגלה לאברהם את כוונתו לכלות את סדום ועמורה, אברהם פותח בתפילה להצלת הערים ותושביהם. אברהם טוען בפני הקב"ה שאין זה נראה מוסרי להמית צדיקים עם הרשעים ויתר על כן מן הראוי שהצדיקים יצילו את הרשעים. טיעונו של אברהם נועז אך קשה לקבלו. האם יעלה על הדעת לומר שהקב"ה עושה מעשים לא מוסריים? האם יתכן שתפיסתו המוסרית של אברהם גדולה ומשמעותית יותר משל הקב"ה?  
ברור שאין אפשרות לשלול את המוסריות ממעשיו של הקב"ה ולכן עלינו לנסות ולהבין מה בעצם טוען אברהם. נראה שאת דבריו של אברהם ניתן לפרש בשתי דרכים.  
הבנה אחת היא שללא ספק מבחינה אובייקטיבית כוונותיו של הקב"ה הם מוסריים לחלוטין. אבהם איננו חולק על המוסריות האובייקטיבית של המעשה. אברהם בא בטענה סובייקטיבית. טענתו היא שמנקודת המבט של בני אדם יתכן שהמוסריות לא תובן ולא תתגלה. טענתו של אברהם דומה לזו של משה שנים רבות אחר כך. לאחר חטא העגל מתפלל משה למנוע מחיית ישראל וטען בפני הקב"ה: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה..." משה טוען לחילול ה' הנובע מאי ידיעה ואי הבנה של המציאות על ידי המצרים. כך גם טוען אברהם בפרשתנו, אנשים שיראו את השמדת סדום ועמורה לא ידעו ויבינו את עומק הדבר, ולהם ייראה שהקב"ה עשה כאן מעשה לא מוסרי. העניין משמעותי ביותר לאברהם שהשקיע כל כך הרבה מאמץ לקרב אנשים להכרת בורא עולם ולהנחותם לחיות בדרך עבודתו. התפיסה שכביכול הקב"ה אינו מוסרי תמוטט את כל הישגיו של אברהם שהרי למה לקבל ולעבוד ישות לא מוסרית.  
לחילופין ניתן להציע שאברהם מבקש מהקב"ה להסיט עצמו ממידת הדין למידת הרחמים. גם גישה זו טועמת את אישיותו של אברהם. בהמשך הפרשה אנו קוראים איך אברהם, שנפגע מאבימלך, מיד כאשר אבימלך מבקש סליחה, מוחל לו ואפילו מתפלל לרפואתו. אברהם מעצב את ערכיו ודרך חייו לפי מדות החסד והרחמים שהוא מזהה בקב"ה, ואת המסר הזה מפיץ אברהם. בתפילתו מבקש אברהם שמידות אלו ידריכו את מעשי הקב"ה ויהיו גלויות לכל.  
שתי ההבנות הללו אינן סותרות זו את זו וניתן למעשה לראותן כמשלימות אחת את רעותה. בתפילתו אברהם אומר "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית יח/כה). בדבריו בפסוק זה טוען אברהם שתי טענות המשתקפות בכפל הלשון "חלילה". 
על הביטוי חלילה המופיע בתחילת הפסוק כותב רש"י: "חלילה הוא לך, יאמרו כך הוא אומנותו שוטף הכל...". מוקד טענתו של אברהם בחלק זה של הפסוק הוא "מה יאמרו". הכחדת סדום ועמורה אולי מוצדקת במידת הדין אך במעשה זה יתחלל שמך בפני אלו שלא מבינים ויאמרו... 
בחלקו השני של הפסוק "חלילה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט?" טוען אברהם שופט כל הארץ אינו יכול להסתפק במידת הדין. עליו לעשות משפט ולבחון את הדברים מכל ההיבטים ובכללם במידת החסד והרחמים. (ראה דברים כב/ד, ובדברי הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית על משמעות המושג ישר המופיע בפסוק.)  
אברהם, כמשה שנים אחר, כך מציב בפני הקב"ה ריבוי טענות. הרי הוא אומר אם תרצה הרי לך טענה זו ואם אין בה דבר בעיניך הרי טענה אחרת. כמו כן סובר אברהם, גם אם כל טענה בפני עצמה אין בה כדי להטות את הדין, הרי בצירופם יש מקום לצפות מהקב"ה לאזן את הכרעתו.     
שבת שלום