וירא | על דלתות ופתחים

 

פרשת 'וירא' פותחת באברהם היושב בפתח אוהלו כחום היום (בראשית, י"ח, א). הוא יושב שם, ככל הנראה, משום שהוא מחלים מברית המילה שלו (עליה מסופר בפסוקים האחרונים של הפרשה הקודמת). מה הוא עושה בפתח ומדוע הוא לא נמצא בפנים? מהי המשמעות של האוהל ושל פִּתחו?

בהמשך הפרשה, תיערך השוואה בין אוהלו של אברהם לאוהלו של לוט. אך לפני שנגיע לנקודה זו, נעיין בדברי רש"י. מדוע אברהם יושב בפתח אוהלו?

רש"י מסביר שאברהם ישב שם, למרות כאבי ההחלמה, כדי "לראות אם יש עובר ושב, ויכניסם בביתו". אברהם לא סר מפתח אוהלו משום שלא רצה לפספס את ההזדמנות לעזור לעובר אורח שנמצא במצוקה.

נראה שרש"י מסתמך על המדרש הבא:

פתח האהל. פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים, פתח טוב פתחת לגרים, שאלולי את לא בראתי שמים וארץ שנאמר (ישעיה מ, כב): "וימתחם כאהל לשבת". (בראשית רבה מ"ח, ח)

א–להים משבח את אברהם על פתיחת האוהל, משום שמעשה זה מאפשר לו להבחין בעוברי אורח ולסייע להם. האוהל שלו לא סגור בפני העולם. הוא שש להכניס אנשים פנימה אל ביתו.

יתרה מזאת. בספר ישעיהו, בריאת העולם משולה למתיחת יריעות אוהל. מדוע? כדי נדע שכל העולם כולו לא נברא אלא כדי לאפשר לאברהם לבנות, יום אחד, את אוהלו. יותר משהעולם הוא התוכנית הנמצאת ברקע של אוהל אברהם, אוהל אברהם וה"פתח הטוב" שבו הם התוכנית שמאחורי בריאת העולם.

המדרש ממשיך:

א"ר אבהו אהל פלן של אבינו אברהם מפולש היה.
רבי יודן אמר כהדין דרומילוס [חדר פתוח משני צדדיו]. אמר [אברהם] 'אם אני רואה אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן, אני יודע שהן באים אצלי'.
כיון שראה אותן שהפליגו, מיד "וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה".

אוהלו של אברהם פתוח. הוא פתוח משום שאברהם לא רוצה להחמיץ הזדמנות לעזור לאנשים במצוקה. האוהל אינו פתוח רק מרוח אחת. הוא פתוח משתי רוחות. מאוחר יותר, חז"ל מתארים שאברהם בנה בית אירוח עם פתחים מכל ארבעת רוחותיו. הם כותבים:

ישנים היו אומות העכו"ם מלבא תחת כנפי השכינה. ומי העירן לבוא לחסות תחת כנפי השכינה? אברהם… וכיצד עשה אברהם? עשה לו פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל העוברים והשבים, שנאמר: "ויטע אשל בבאר שבע" (כ"א, לג). א"ר עזריה: מהו אש"ל? אכילה שתייה לוייה. (מדרש תהלים ק"י, א)

אברהם לא נטע עץ, הוא בנה פונדק! פונדק שכמובן היה פתוח מכל ארבעת רוחותיו.

כמובן שאם הפונדק שלו היה פתוח מארבע רוחות, אין סיבה שאוהלו יהיה פתוח רק משתי רוחות! גם הוא צריך להיות פתוח מארבעת רוחותיו! ובאמת, כך נגלה בהמשך.

המשנה (אבות א', ה) אומרת לנו שעל הבתים שלנו להיות פתוחים לרווחה, כדי שנוכל לקבל אליהם את העניים. רבינו יונה מוסיף בפירושו:

שיהיה ביתו כבית אברהם אבינו ע"ה, שיהיה ביתו בדרך במקום דוחק כדי שיכנסו לשם העוברים והשבים; ויהיה ביתו פתוח לארבע רוחות, מכל צד שיבואו שימצאו פתח פתוח ויפנו לשם.

פרשתנו נפתחת באברהם היושב בפתח אוהלו. מהפסוק נראה כאילו יש לו רק פתח אחד לאוהל. המדרש מספר לנו שהיו שני פתחים. רבינו יונה מסתמך על המסורות הללו ומניח שהיו ארבעה פתחים בביתו של אברהם, שהרי לא ייתכן שביתו יבנה באופן מוסרי פחות מהפונדק שלו. אברהם המסכן, האוהל שלו ממשיך לאבד מקירותיו! מעבר לכך, לתיאור זה יש גם משמעות קוסמית, שהרי העולם כולו בזכות אוהלו של אברהם והפתח (או הפתחים) שלו.

חז"ל לא סתם התעסקו הרבה כל כך באוהלו של אברהם בתחילת פרשתנו. התורה עצמה משווה בין אוהל אברהם והכנסת האורחים שלו – מצד אחד – לאוהלו של לוט אחיינו, והכנסת האורחים שלו, מצד שני. מההקשר של השוואה זו בתורה, נראה הגיוני להסיק שיש ערך מיוחד למבנה האוהל של אברהם. במילים אחרות, כפי שנראה בהמשך, חז"ל מדגישים מוטיב שקל לפספס אותו, אך הוא למעשה נטוע עמוק בפסוקים ובסיפור הפרשה.

לאחר שאברהם מארח את שלושת האורחים ביד נדיבה, שניים מהם ממשיכים בדרכם לסדום. משימתם היא להשמיד את העיר (בראשית י"ט, א–יג):

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקׇם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה׃ וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם…

אברהם יושב בפתח אוהלו. לוט יושב בשער העיר. אך מכל שאר הבחינות, נראה שההתנהגות שלהם זהה. הם יושבים וממתינים להזדמנות להכניס אורחים.

...וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין׃ וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ:

שוב, דמיון בולט לאברהם. אך הסיפור ממשיך, ומקבל תפנית מטרידה:

טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כׇּל הָעָם מִקָּצֶה׃ וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם׃ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו׃ וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ...

א–להים כבר חרץ את גורל העיר סדום להשמדה; עיר שאין בתוכה מניין של אנשים צדיקים, כפי שא–להים אמר לאברהם (בראשית י"ח, יז–לג). ביתו של אברהם שונה מביתו של לוט משום שאברהם לא גר בשכונה קשה. ובהתאמה, לביתו של אברהם יש פתח. לביתו של לוט, לעומת זאת, יש פתח וגם דלת;  לוט יכול לסגור את פתח אוהלו בעזרת הדלת.

זו הפעם הראשונה בה המילה 'דלת' מופיעה בתורה. חז"ל נוטים להתייחס להופעה הראשונה של מילה בתורה כהופעה ראשונית, הקובעת את משמעותה. לדוגמא, ההופעה הראשונה של המילה 'אהבה' בתורה אמורה להציג לנו מעין אב טיפוס של אהבה; הופעתה הראשונה של המילה 'צדק' אמורה להציג אב טיפוס של צדק, וכו'. פה, בסיפור סדום, ישנה הופעה ראשונית של 'דלת'.

ממש כאילו כדי להוכיח את הרעיון הזה, המילה 'דלת' ממשיכה להדהד במשך כל הסיפור.

במהלך ארבעה פסוקים, המילה מופיעה שלוש פעמים: דלת – כשלוט סוגר אחריו את הדלת ונותר מחוץ לביתו; דלת – כשההמון מנסה לשבור אותה; דלת – כשהמלאכים מכים את ההמון בסנוורים, מכניסים את לוט פנימה וסוגרים את הדלת מאחוריו. כפי שמורי, הרב שמואל נחם, ניסח בפניי פעם: נראה שכל הסיפור סובב סביב צירי הדלת הזו.

ביתו של אברהם פתוח לרווחה. ביתו של לוט סגור. אך זו לא אשמתו של לוט. לוט חייב שתהיה דלת לבית שלו. הוא גר בסדום. הדלת נמצאת שם בשביל להגן עליו, על משפחתו ועל אורחיו.

אך ההצדקה של לוט נשברת כשאנו שומעים את מה שהוא אומר להמון הזועם:

הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי:

לוט מעוניין להציל את אורחיו, ולכן הוא מציע את בנותיו הבתולות לאנסים לעתיד הנמצאים בחוץ. זוהי סיטואציה מזעזעת והצעה מחרידה. היא מובילה אותנו לתהות מדוע אדם זה ראוי להצלה מסדום. זה גם מוביל אותנו לתהות מחדש על דלתו.

אולי אתם חושבים שזה מוצדק להציב דלת כדי להגן על הקרובים לכם מפני הסכנות האורבות בחוץ. ואכן, זה בוודאי מוצדק. אך עדיין, נראה שלאדם הראשון בתנ"ך שיש לו דלת לא כל כך אכפת מהאנשים הקרובים אליו. מה קורה כאן? האם הוא בנה את הדלת כדי להגן על תושבי ביתו, או שמא הוא בנה את הדלת מכיוון שלא היה אכפת לו מהאנשים שמחוצה לה?

ולמעשה, אם לא אכפת לך מהאנשים שמחוץ לבית שלך, אולי לא יהיה אכפת לך באמת גם ממי שבתוכו. יהיה לך אכפת רק מעצמך.

לוט מוצא את עצמו במצב מסובך, ואנחנו רואים שהוא מוכן לבגוד ביקיריו כדי להימנע ממבוכה ולשמור על כבודו העצמי. האורחים שלו מכובדים. הוא מכנה אותם "אדני" (י"ט, ב). מארח של אורחים נכבדים כאלה צריך לעמוד בסטנדרט; וכדי לעשות זאת, הוא מוכן להקריב את בנותיו. לא נראה שללוט אכפת באמת ממישהו. אכפת לו רק מעצמו ומהמעמד שלו.

אברהם ישב בפתח אוהלו כדי לצפות לאורחים. במבט ראשון, נראה כאילו לוט אימץ התנהגות דומה. אך הוא לא יושב מחוץ לאוהלו. הוא יושב בשערי העיר. שערי העיר נחשבים למקום יוקרתי לשבת בו. בימי קדם, ישבו במקום זה השופטים והשליטים. האם הוא דאג לאורחים, או דאג לעצמו? האם היה מזמין כל עובר אורח להיכנס לביתו, או רק את אלו שראויים לתואר "אדני"? אם נדייק בלשון הפסוקים, נגלה שאברהם ראה אנשים. לוט ראה שהם היו מלאכים. האם היה מזמין אותם לביתו לו ראה שהם אנשים בלבד?

דברים אלו גורמים לנו לתהות על תפקידה של הדלת בפתח ביתו: האם היא נועדה לסגור אנשים בתוך הבית, או למנוע מהאנשים בחוץ להכנס? מכיוון שהוא מוכן לדחוק החוצה את יקיריו וקרוביו, אנחנו מוכרחים להסיק שדלתו של לוט נועדה בעיקר כדי להרחיק מעצמו אחרים "בלתי רצויים".

המשנה במסכת בבא בתרא (משנה בבא בתרא א', ה) מלמדת אותנו שדיירי החצר רשאים לכפות על חבריהם לשלם עבור בית שער לחצר. אך הגמרא (בבא בתרא ז', ב) מבטאת מידה מסוימת של הפתעה למול הלכה זו. היא מספרת סיפור על אדם חסיד שאליהו הנביא היה נוהג לבקר. לאחר שאותו חסיד בנה בית שער לחצרו, אליהו הפסיק לבקר אותו. בתי שער אינם דבר חיובי.

אדם צדיק, כמו אברהם, לא מעוניין בדלת. אדם שבונה דלת מוותר על חסידותו. בהתאם לכך, הגמרא שואלת: כיצד דיירי החצר יכולים לכפות על חבריהם למעט במידת חסידותם?

הגמרא מציעה כמה פתרונות. ייתכן שהמשנה מתייחסת לבית שער מהצד הפנימי של החצר. בית שער כזה מאפשר לעניים, זרים ועוברי אורח להכנס אל תוך המתחם (כלומר, לחצר הציבורית), אך לא אל הדירות הפרטיות שבו. ייתכן שאותו אדם חסיד, בניגוד לכך, בנה את בית השער מהצד החיצוני של החצר, וכך השאיר את כולם בחוץ. אולי לכן הוא עיצבן את אליהו הנביא.

אפשרות נוספת היא שהמשנה דיברה על בית שער ללא דלת. באופן כזה, גם אם מי שבא מבחוץ עובר איזשהו מחסום, לפחות אפשר לשמוע אותו מבפנים. אולי אותו אדם חסיד, מנגד, לא בנה רק בית שער, אלא גם הציב בו דלת, וזה מה שעיצבן את אליהו.

לבסוף, הגמרא מציעה: אולי המשנה באמת דיברה על בית שער עם דלת, אך רק דלת שאפשר לפתוח אותה מבחוץ. האדם החסיד, מנגד, לא רק בנה בית שער עם דלת, אלא גם בנה את הדלת באופן כזה שאפשר לפתוח אותה רק מבפנים. אולי בגלל זה אליהו התעצבן.

פתחנו בסתירה בין המשנה, שמאפשרת לכפות על דיירים לבנות בית שער, לבין הסיפור על החסיד שבית השער שלו עיצבן את אליהו הנביא. בסדרת ניסיונות ליישוב הסתירה, הגמרא מציעה, קודם כל, שאליהו (ובהרחבה, גם א–להים) לא אוהב בתי שער שנמצאים בגבול החיצוני של נכס; לאחר מכן שא–להים יכול להסתדר עם בית שער כזה, כל עוד אין בו דלת; ולבסוף היא מציעה שגם עם זה א–להים יכול להסתדר, כל עוד הדלת יכולה להיפתח גם מבחוץ. מסוף הסוגיה משתמע שאדם יכול להקיף את עצמו בחומות בצורות, כל עוד יש להן פעמון זמין!

במילים אחרות, לפעמים יש צורך בדלתות. לפעמים אפילו בחומות בצורות. אנחנו צריכים להגן על הפרטיות שלנו. אנו צריכים להגן על היקרים לנו. יש לנו זכות להגן על הרכוש שלנו. לכן, בנכס משותף, יש לנו את היכולת לכפות על השותפים להשתתף בהוצאות הבניה של דלת הכניסה. אך עלינו להתייחס לדלתות כרע הכרחי. אחרי הכל, מדובר בהמצאה סדומית.

לא במקרה המדרש מדגיש את מבנהו הפתוח של אוהל אברהם ומגזים בתיאורו. ייתכן שהמדרש עושה זאת לאור ההשוואה, הרמוזה בתורה עצמה, בין האוהל הפתוח של אברהם לדלת שלוט המציא.

בערב בו אין לנו אורחים בבית, אני נוטה לחוש אי נוחות כשאני חושב על כך שחדר האורחים שלנו ריק בעוד שבחוץ יש אנשים שישנים בתנאים מחפירים. לאשתי ולי יש ילדים שאנחנו צריכים להגן עליהם. אנחנו לא יכולים לפתוח את ביתנו בלי הזהירות ושימת הלב הנדרשת. אך אולי, לאחר קריאת הפרשה, כדאי לאלו מאיתנו שיש להם חדר פנוי או ספה ריקה להרהר בשאלה הבאה: באיזו מידה אנחנו מגנים על עצמנו באמצעות הדלתות שלנו, ובאיזה מידה אנחנו משתמשים בהן, חס וחלילה, כדי להשאיר בחוץ את הזקוקים לעזרה? אכן, אם אין לנו אהבה כלפי האנשים שמחוץ לבתים שלנו, יתכן שבאמת אין לנו אהבה כלפי אף אחד מלבד עצמנו.

 

***
תרגום מאנגלית: ישראל ציגלר
עריכה: יצחק שוה