דברים | איכה ישבה בדד העיר רבתי עם

 בצאת השבת נשב על הארץ ונצטרף לדורות של יהודים בבכי: 

"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם..." (איכה א/א) 
"איכה יעיב באפו, אדוני, את בת ציון..." (איכה ב/א)  
"איכה יועם זהב..." (איכה ד/א)  

נבכה ונשאל איכה נפלו דברים נוראיים אלו על עם ישראל, על העם הנבחר? 
התשובה לשאלותינו נמצאת בקריאת איכה אחרת, אותה נקרא בבוקרו של שבת בהפטרה. 

"איכה היתה לזונה קריה נאמנה" (ישעיהו א/כא)  

על פניו ובפשטות המענה לנהייתנו היא "הקריה" קרי בני העיר, "הייתה לזונה" הבגידה בה' היא שהביאה את כל הרעה.  
אך במבט מעמיק יותר נראה שישעיהו הנביא בא להעביר לנו מסר מהותי יותר. בבכייתנו "איכה ישבה בדד", "איכה יעיב באפו", "איכה יועם זהב" אנחנו מציגים את עצמנו כגורם פסיבי. כוחות גדולים וחזקים מאיתנו עשו את אשר עשו ויצרו את המצב הנתון. אולי יש כאן פניה לקב"ה, הוא אשר מנצח על כל הנעשה, איך הבאת לעמך הנבחר את כל הרע הזה? 
ישעיהו בא לשנות את נקודת המבט שלנו. "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה" הקריה - האנשים שבה - זנו והפנו עורף לה'. אין כאן מצב של גורם פסיבי שעליו נפלו סתם כך כל הצרות. אנחנו במו ידינו הבאנו עלינו את הצרות. בדברי הנביא מהדהדת קריאה אחרת, קריאה עתיקה של הקב"ה בעצמו לאדם, קריאה המשתמשת באותיות "איכה", "וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה" (בראשית ג/ט). אל תתחבא אל תתכחש למעשיך אלא קח אחריות עליהם.  
בירושלמי (יומא פ"א הל'א) נאמר "כל דור שאינו נבנה (המקדש) בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו". כיוון שלא זכינו עדיין לבניין המקדש עלינו לקחת אחריות למעשינו. עלינו לשמוע את קולו של ישעיהו קורא "איכה הייתה לזונה" ולהד העונה "ויקרא... איכה". עלינו לשאול את עצמנו היכן הפננו את גבינו לקב"ה ונהיינו "לזונה"? היכן אנחנו? האם איננו מתחבאים מפני קבלת אחריות?  
שבת שלום וצום תשעה באב משמעותי.