דילוג לתוכן העיקרי

שופטים | תמימות ושלמות

קובץ טקסט

"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:  לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:  וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:  כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה... תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ:" (דברים י"ח, ט-יג)

בפסוקים אלו, מצווה אותנו התורה על התמימות. אולם, מה פירוש להיות 'תמים'? בפסוקים עצמם מתואר, שהאוחז בתמימות הוא זה המתרחק מתועבות הקסמים והכשפים בהן נגועים הגויים. אולם, עדיין לא ברור מהי משמעותה החיובית של התמימות?

כאשר אברהם עומד בפני כריתת הברית עם הקב"ה, ברית המילה, מתגלה אליו הקב"ה ואומר:

"הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים." (בראשית י"ז, א)

אף כאן נשאלת השאלה, מה בדיוק דורש הקב"ה מאברהם בצוותו עליו להיות תמים? האבן-עזרא על אתר משיב בקצרה :

"והיה תמים - שלא תשאל למה המילה."

לפי פירוש זה, משמעותה של התמימות היא הציות המוחלט. התמימות באה לידי ביטוי בגישה הפשוטה, הלא שכלתנית ואפילו הנאיבית, כלפי ה' ומצוותיו. תמימות זו דומה לתמימות הבן התם מההגדה.

לעומת זאת, הרמב"ם מציע הבנה תובענית הרבה יותר של מושג התמימות. אמנם אין הוא מונה את הציווי להיות תמים בתרי"ג המצוות (ועל כך משיג עליו הרמב"ן), אך אין ללמוד מכך על אי-הערכתו את התמימות. בהלכות עבודה זרה מגנה הרמב"ם את הכישוף במילים שאינן משתמעות לשני פנים:

"ודברים האלו כולם דברי שקר וכזב הם... ואין ראוי לישראל  שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על לב שיש תועלת בהם... אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תמים תהיה עם ה' א-להיך'" (רמב"ם הלכות עבודה זרה י"א, טז)

הרמב"ם אינו מגדיר את התמימות כפשטות נאיבית, אלא כעיסוק שכלתני פילוסופי שמטרתו לשכנע את האדם בכזב ובחוסר התועלת שבמעשי הכישוף.

דרך שלישית עולה בדברי הרמב"ן על פסוקים אלו, המציע הגדרה כוללת יותר למושג התמימות. לדבריו, הפסוק "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ" מלמדנו:

"שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כול והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות... ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים."

הרמב"ן מבין את התמימות כמערכת יחסים עם הקב"ה החובקת הן את המישור השכלי והן את המישור הרגשי. יחסים אלה תובעניים הרבה יותר מדרישת האבן-עזרא "שלא תשאל למה המילה", או מדרישת הרמב"ם להבין את כזב הכישוף. התמים, לדעת הרמב"ן, בונה מערכת יחסים מלאה ושלמה עם הקב"ה. אין לו די בשכנוע שכלי בייחוד ה', אלא הוא יוצר עם הקב"ה קרבה כזו בה הוא אינו מרגיש כל צורך במתווכים חיצוניים.

יישום שלוש ההבנות השונות של התמימות בעבודת ה' של כל אחד מאתנו, כלל אינו דבר פשוט. אולם, דבר אחד ברור: לכל ההבנות חשיבות שווה. אל לנו לרפות את ידי אלו הנראים בעינינו נאיביים יותר מאתנו מבחינה רוחנית, ואף לא את ידי אלו שעבודת ה' שלהם בעלת תחכום רב יותר!

הרמב"ן מציין משמעות נוספת של התמימות - שלמות, כדוגמת "שה תמים" שמשמעותו שה שלם ללא פגם. אין ספק שהיחסים האידיאליים בינינו לבין הקב"ה, יהיו מורכבים באופן הרמוני מפשטות ילדותית ומאינטלקטואליות מבקרת. למרות זאת, אם עלינו לבחור בין להיות נאיביים ושלמים ובין להרחיב את אופקי יחסינו עם הקב"ה תוך כדי ויתור על התמימות – ברור שעלינו לבחור באפשרות הראשונה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)