דילוג לתוכן העיקרי

בשלח | ויהי בשלח פרעה את העם

פרשתנו פותחת במילים

"ויהי בשלח פרעה את העם..." (שמות יג/יז)

לשון הפסוק תמוה. וכי ישראל יצאו ממצרים ברצונו של פרעה? הרי הקב"ה כפה על פרעה את יציאת ישראל ממצרים. היינו מצפים שהפסוק יאמר ויהי בהוציא אלוקים את העם. או לחילופין כלשון המשורר בתהילים "בצאת ישראל ממצרים". (ראה תהילים קיד)
חז"ל במכילתא (מדרש הלכה לספר שמות) מתמודדים עם שאלה זו ומציעים "אין שלוח כאן אלא לויה". המדרש מבין את לשון השילוח לא בפשטותו – להוציא, אלא כלשון הפסוק באברהם בעניין שלשת המלאכים "ואברהם הולך עמם לשלחם", שילוח בלשון ליווי. 
לחילופין ניתן להציע שאמנם לשון השילוח הוא כפשוטו והפסוק מציג את הדברים מבחינת מבטם של ישראל. ישראל רואים את פרעה כמשלחם ממצרים. ישראל אמנם מאמינים בקב"ה, בשליטתו בטבע וביכולתו לשדד את הטבע. אך אין הם רואים זאת בהקשר למעשי בני אדם והתנהלותם הפוליטית. הם אינם מבינים את מושג ההשגחה. מבחינתם משה מתמודד מול פרעה. בעזרת המכות שמביא הקב"ה על פרעה ומצרים הוא מצליח לדחוק את פרעה לפינה ולגרום לו להתרצות לשלח את העם. משה גבר במאבק אבל בסופו של דבר לא הוא הוציא את ישראל אלא פרעה שילח אותם. 
התורה מציגה את הדברים הללו בפתיחת הפרשה, לאפשר לנו להבין את המשך הסיפור כפי שמופיע מספר פסוקים מאוחר יותר.

"ופרעה הקריב וישאו בני־ישראל את־עיניהם והנה מצרים  נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־י-הוה ויאמרו אל־משה המבלי אין־קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים" (שמות יד/י-יא)

הדברים תמוהים. מחד ישראל פונים לקב"ה בתפילה להצילם "ויצעקו בני ישראל אל ה' ". אך מיד הם פונים ותוקפים את משה בדברים קשים על שהוציאם ממצרים. 
את התמיהה אפשר להסביר לפי דברנו למעלה. העם פונים בתפילה לקב"ה מתוך אמונה שהוא יכול לשדד את הטבע ולהצילם. מאידך, הם תוקפים את משה על מהלך הוצאתם ממצרים ללא מחשבה על האפשרות שפרעה יחזור וירדוף אחריהם. על עשייה ללא תכנית לטווח רחוק. הם רואים במשה את מוביל המהלך בצורה חסרת אחריות.  
רק אחר שמהלכי משה והקב"ה מתאחדים. כאשר משה מוביל את העם אל עבר הים ומיד הקב"ה, ביד חזקה, קורע אותו ושוב מחזירו לאיתנו בכדי להטביע את המצרים. אז, ורק אז, יכולים ישראל להבין את הדברים באופן הראוי.

"ויושע י-הוה ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים. 
וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה י-הוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו בי-הוה ובמשה עבדו." (שמות יד/ ל-לא)

משה אינו פועל באופן עצמאי. משה הוא עבדו ושליחו של הקב"ה. משה פועל כחלק מהתוכנית הרחבה של הקב"ה. כאן גם מבינים ישראל את עקרון ההשגחה. 
בשורות טובות ישועות ונחמות
שבת שלום

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)