שמות | להנהיג עם

המעבר מספר בראשית לספר שמות מסמל את המעבר מספר היחידים לספר העם. בספר בראשית המוקד הוא ביחידים. אלו שחוטאים וסוטים מן הדרך נשכחים ונהיים חסרי משמעות. מאידך ספר שמות עוסק בציבור, בעם. העם כולל בתוכו אנשים חזקים וחלשים, עשירים ועניים, צדיקים ורשעים – כולם מהווים את מכלול העם. מעבר זה מתבטא בפסוקי הפתיחה לפרשה ולספר. הספר מתחיל ב- "ואלא שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו", חזרה על התיאור מפרשת ויגש של היחידים הבאים למצרים. אך כמה פסוקים אחר כך כבר מוצאים את מלך מצרים אומר "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו". כבר לא יחידים אלא עם. 
מעבר זה לעם, נראה שהוא חלק נסתר בדו שיח בין משה לקב"ה בהתגלות שבסנה. הקב"ה אומר למשה "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי..."  ולכן "ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים". הקב"ה מתייחס אל העם בכללותו וקורא למשה להוביל את העם ממצרים. 
אך משה אינו מבין ומכיר את ערך "העם", משה הוא  איש של יחידים. משה אשר גדל מנותק מכלל ישראל, אשר יצא לראות את אחיו וגילה שביניהם גם רשעים בורח מהם וחי שנים רבות ללא קשר עם העם. מבחינת משה ראוי שהצדיקים יצאו ממצרים והרשעים ישכחו ויאבדו. לכן אומר משה "וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". אתה רוצה שאוציא את כולם? מבחינתי שיצאו הראויים והשאר שישכחו במצרים.  
תגובתו של הקב"ה לטענות אלו ניתנת באותות. תחילה המטה הנהפך לנחש וחוזר להיות מטה. ושוב ידו של משה מצטרעת ומתרפאת בהשיבו אותה לחיקו. הקב"ה מבטא כאן מסר כפול. ראשית הוא דוחה את גישתו של משה ומראה לו שהיא למעשה דרך פגומה וחוטאת כשלעצמה. המטה נהיה נחש, כל תפיסתו ומשענתו של משה משולה לנחש המתחמק מהתמודדות ובורח לבדידות. גם דבריו של משה אינם ראויים ונחשבים כלשון הרע על העם, הראויים לעונש צרעת. 
שנית הקב"ה מעביר למשה מסר של מנהיגות ויחס ראוי למאתגרים בעם. במקום לברוח מהנחש או מהנחשים שבציבור "אחוז בזנבו" תפוס אותו ועשה ממנו מטה - מרכיב מועיל בעם. את הצרעת הלאומית אל תשליך אלא "השב ידך אל חיקך", קרבם אל ליבך.
גאולת העם תבוא כאשר את הנחשלים נאחז ביד יציבה ואת המאתגרים נשיב אל חיקנו באהבה ובמסירות.
שבת שלום