קדושים | לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

ניתן להבין פסוק זה כמכיל שני ציוויים שונים. האחד לאו לשנוא את אחד מאחיך מישראל. השני מצוות עשה של תוכחה ועל כך נאמר שאם תוכיח את אחיך על מעשיו הרעים לא תשא עליו חטא מצד החושד את חברו. לחילופין לא תשא עליו חטא אם ימשיך אחיך בדרכו הרעה אחר שהוכחתו לא תשא חטא על התנהגותו ועל כך שלא מנעת אותה.  
הרמב"ן מציע לקרוא את הפסוק כעניין אחד.

"והנכון בעיני כי "הוכח תוכיח" כמו והוכיח אברהם את אבימלך (בראשית כא כה) ויאמר הכתוב אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו כי בהוכיחך אותו יתנצל לך או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו." 

יתכן להציע אפשרות נוספת שאמנם כדברי הרמב"ן הפסוק עוסק בעניין אחד, אך משמעות הוכח תוכיח נוגעת להבנה הרחבה של הדברים כמו בפירוש הראשון.  
הנקודה המרכזית של הפסוק היא דין התוכחה "הוכח תוכיח את עמיתך", אך התורה הבינה שיכולתו של שומע התוכחה לקבלה תלויה במידה רבה בצורה וברוח בה נאמרים הדברים. לכן, ציוותה התורה על מי שרואה את חברו נוהג בצורה פגומה לא להתרגז ולשנוא את עמיתו. אמנם הרוגז והשנאה הם תגובות טבעיות ופעמים אף מוצדקות מול מעשי עוולה, אך האיפוק יקנה למוכיח יתרונות רבות. מתוך איפוק זה יוכל המוכיח לגשת לחברו מתוך רוגע ולדבר אתו בלשון רגישה שתאפשר למוכח לקבל את התוכחה ולשנות את דרכי התנהגותו.  
לפי הבנה זו הפסוק נקרא כ- לא תשנא את אחיך בלבבך על מנת שהוכח תוכיח את עמיתך והוא יוכל לקבל את דבריך.  
תגובה מאופקת ומדודה יכולה פעמים רבות להשיג יותר מרוגז ושנאה, אפילו מוצדקים ביסודם, היוצרים מחסומים והתנגדות לאפשרות של כל שינוי.
שבת שלום