ויקרא | אדם כי יקריב מכם
פרשת ויקרא מלאה בפרטי הבאת הקורבנות והקרבתם. פירושו של ה"שפת אמת" עולה מתוך פרטי הדינים אל אמירה רוחנית הנוגעת לכל אדם, גם היום.
על עולת הצאן נאמר: "וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי ה'". המדרש (ויק"ר ב', יא) מתייחס אל ה"צפוֹן" כ'צפוּן', הדברים הצפונים בלבו של האדם, ודורש: "בשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה - 'צפונה לפני ה'', זוכר הקב"ה עקידת יצחק". מסביר ה"שפת אמת": בעקידה נצטווה אברהם לעקוד את יצחק, ולמרות שבסופו של דבר יצחק לא הועלה על המזבח, נחשב לו הדבר כאילו הוקרב. יצחק הומר באייל, והאייל מבטא את רצונו של האדם עצמו ואת נפשו. ה"שפת אמת" מדגיש את חלקו של יצחק בעקידה: הוא היה נכון להיעקד, כפי שמתאר המדרש, ובסופו של דבר הוקרב תמורתו אייל. מעקידת יצחק אנו למדים כי הנכונות והרצון - הם המשמעותיים בקרבן. בעל החיים המוקרב על המזבח מוקרב תמורת האדם עצמו ומבטא את תחושותיו. כאשר אדם מקריב ואומר "צפונה לפני ה'" - הוא מבטא כי הוא מביא את צפונותיו, כפי שעשו אברהם ויצחק, אל ה'.
העיקרון הנלמד מעקידת יצחק מלווה את הקרבנות כולם - העלאת בעל חיים על גבי המזבח, כביטוי לנפשו של האדם בעת ההקרבה. הקרבנות שונים זה מזה ומבטאים רגשות שונים של האדם הבא לפני ה'. "פירוש 'צפונה לפני ה'' - היינו המחשבה ורצון, שהוא עיקר הקרבן מן האדם עצמו לפני ה' הבוחן לבות". ה"שפת אמת" מדגיש את הפן הנפשי של הקרבת הקרבן, ולא את הפעולה הטכנית של ההקרבה עצמה. ואכן, הדגשה זו עולה מדברי הנביאים הדורשים ללוות את הבאת הקרבן בעבודה נפשית: "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא, קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי" (ישעיהו א', יג).
בימינו, לאחר שבטלו הקרבנות, מסביר ה"שפת אמת" שהתפילה - שהיא כנגד התמידים - היא המביאה את נפשו של האדם לפני ה': "שהדיבור יהיה כמעשה להצטרף עם המסירות נפש במחשבה". החשיבות בעבודת הקרבנות ובתפילה הבאה תמורתה היא עבודת הנפש של האדם, ועל כן קובע ה"שפת אמת": "אדם כי יקריב מכם - הפשוט ליתן מפנימיות כוחו ורצונו לה' יתברך".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)