דילוג לתוכן העיקרי

חטא העגל: להיכן הלכה הסגולה הא־לוהית?

קובץ טקסט

 

חשיבותו של חטא העגל

לאחר שהחבר מסיים את הרצאתו על אופני ההתגלות הא-להית, כפי שהתבטאה בעיקר בהר סיני, ועל השלכותיה של ההתגלות על אופן התפתחות המצוות ומשמעותן (מאמר א סעיפים פב-צא), מעיר הכוזרי הערה הנראית, ממבט ראשון, צדדית:

"הזהר, החבר, שלא תטה בספור שבחי עמך ותעזוב מה שנתפרסם ממִרְיָם עם אלה המעמדות, כי שמעתי שבתוך זה עשו עגל ועבדוהו מבלתי הא-להים"  (סע' צב).

לכאורה, די היה לחבר באישור כי אכן התרחש החטא הנורא; הרי אין בדברי הכוזרי קושייה גלויה על מהלך הדברים עד עתה. אלא שבאופן מפתיע בוחר החבר להאריך בביאור חטא העגל: ראשית הוא מפרט את שיטתו לגבי בחירת ישראל (צג-צה), שיטה בה הארכנו בשיעור הקודם. לאחר שביסס את גדולתו של העם, הוא בא להסביר ולבאר מדוע חטא העגל אינו נורא כל כך כפי שהוא נראה במבט ראשון (צו-צז). על דבריו אלו מגיב הכוזרי באומרו:

"כבר עזרת עצתי במה שעלה בדעתי ובמה שראיתיו בחלומי, כי אין האדם מגיע אל הענין הא-להי אלא בדבר א-להי, רוצה לומר במעשים שיצום הא-להים"  (סע' צח).

כלומר, תשובתו של החבר לאותה הערה צדדית של הכוזרי היא למעשה שמבארת לכוזרי את חלומו, החלום שפתח את הספר. מכאן, שביאור חטא העגל אינו רק נקודה צדדית בהרצאת הדברים, אלא חולייה חשובה ומרכזית. בשיעור זה ננסה לעמוד על החשיבות שאותה מקנה רבי יהודה הלוי לחטא העגל, וכיצד ביאורו לחטא זה משליך על הבנתנו את האפשרות לחטא בכלל.

קודם שנבאר את תשובתו של החבר, עלינו לבחון מדוע הוא ראה את הערתו של הכוזרי על חטא העגל כמצריכה תגובה ארוכה ומרחיבה כל כך. נדמה, כי החבר ראה כי בהערתו של מלך כוזר מקופלות שתי קושיות המטילות את צִלן הארוך על בניין האמונה, שאותו הוא טרח לבנות לאורכו של מאמר א:

"הזהר, החבר, שלא תטה בספור שבחי עמך ותעזוב מה שנתפרסם ממִרְיָם" – עמוד בניין מרכזי עליו נשענת תורתו של ריה"ל הוא בחירת ישראל. כזכור, החבר טען כי היהודי עומד במעלה נפרדת משאר בני האדם (כו-מג). עמוד זה עומד בסכנת התמוטטות לאור חטא העגל, המוכיח לכאורה כי עם ישראל חשוף לאותם הטעויות והחטאים אליהם חשופים שאר העמים, ואף הוא התפרסם במרי, במרד, בקב"ה.

"עם אלה המעמדות" – העמוד השני עליו התבסס החבר הוא סיפור יציאת מצרים לכל אורכו ובעיקר מתן תורה (יא-כה). מעמדות אלו מוכיחים במופת גמור, לדעת רבי יהודה הלוי, את התגלותו של הא-להים לבני ישראל ואת א-להיותה של התורה ומצוותיה. זהו מופת שאף לאחר דורות רבים יכולים אנו להסתמך עליו. גם עמוד זה מתערער לגמרי, אם אפילו הדור שראה את הנסים בעיניו יכול היה לדחותם בשתי ידיים וללכת לעבוד אלהים אחרים.

לגבי השאלה הראשונה, החבר מציע מספר הסברים הבאים ליישב את מציאות הסגולה הא-להית ביחד עם חטא העגל באותו העם; הסבר אחד, הנראה לנו כעיקרי, נסקור בשיעור זה, ואילו שני הסברים אחרים בשיעור הבא.

בתשובה לשאלה השנייה, האם יש לראות את חטא העגל כעומד בסתירה מוחלטת למסרים של יציאת מצרים בכלל ומתן תורה בפרט, מעמיק החבר בביאור מהותו של חטא זה, ובכך נעסוק אי"ה בשיעור השלישי שיוקדש לחטא העגל.

נפתח, אם כן, בתיאור התשובה הראשונה שמציע החבר ליישוב הסתירה-לכאורה בין סגולתו של עם ישראל ובין נפילתו בחטא החמור כל כך.

גדול הוא מי שחטאיו ספורים

תשובתו המידית של החבר להעלאת חטא העגל על ידי מלך כוזר היא:

"חטא שהגדילוהו עליהם לגדולתם, והגדול מי שחטאיו ספורים" (סע' צג).

חלקה הראשון של התשובה קשור לביאור החטא וחומרתו ("גדלותו"), ובו נעסוק אי"ה בשיעור הבא. אך החלק השני קשור לשאלת סגולת ישראל – החבר טוען שלא רק שלא שייך לראות את חטא העגל כמפחית ממעלתם של ישראל, אלא דווקא יש לראותו כמבטא אותה. כיצד ייתכן הדבר?

להלן ובשיעור הבא נראה שרבי יהודה הלוי מגייס שלוש 'התנצלויות' המסייעות להפחית את חומרת הרושם הנוצר לגבי בני ישראל כתוצאה מחטא העגל, עוד לפני שהוא ניגש להסביר את החטא עצמו:

  1. העובדה שרק מעטים מבני ישראל חטאו.
  2. החטא קרה במצב מצוקה לאחר מחלוקות בעם.
  3. אהרן סייע לחטא מכיוון שרצה לחשוף את הפושעים שבעם.

שלושת הגורמים האלו אינם גורמים ייחודיים הנוגעים לחטא העגל בלבד, אלא קשורים לנטיותיו של האדם לחטוא בכלל, וממילא חשוב לנו להכירם.

חטאת מגולה וסגולה מסותרת

הקו הראשון של ההגנה, שבו נאחז רבי יהודה הלוי, הוא צמצום מספרם של החוטאים. ייתכן כי בהקשר זה יש להבין את משפטו 'גדול הוא מי שחטאיו ספורים'. כאשר אנו מדברים באדם אחד, הרי שיש לבחון את עיקר מעשיו ולא את יוצאי הדופן, על מנת לחרוץ משפט על אופיו; כך יש גם לעשות כאשר אנו מדברים על עם שלם. אלא שלטיעון זה מקדים רבי יהודה הלוי פסקה ארוכה העוסקת בייחודו של עם ישראל כנושא הסגולה הא-להית. כאמור, כבר עסקנו בפסקה זו בשיעור שהוקדש לבחירת ישראל, אך כעת נשים לב לנקודה אותה הוא מדגיש בהקשר לנושא דיוננו:

"בני יעקב כלם סגולה, כלם ראויים לענין הא-להי... ואם היו ביניהם ממרים היו נגעלים, אך הם בלי ספק סגולה, כאשר הם בתולדתם וטבעם מן הסגולה ויולידו מי שהיה סגולה ונזהרים באב הממרה בעבור מה שיתערב בו מן הסגולה אשר תראה בבנו או בבן בנו... כמו שאמרנו בתרח וזולתו ממי שלא נדבק בו הענין הא-להי אך בשורש תולדתו שיוליד סגולה...

"ונראה כזה בענין הטבעי כי כמה יש מבני האדם שאינו דומה לאב כלל אך הוא דומה לאבי אביו, ואין ספק כי הטבע ההוא והדמיון ההוא היה צפון באב ואף על פי שלא נראה"  (סע' צד).

החבר מבהיר, כי אף שכל ישראל יש בהם 'סגולה א-להית', בכל זאת ייתכנו מעטים מהם אשר נושאים את הסגולה כמעין 'גן רצסיבי', אשר יבוא לידי ביטוי בבניהם גם אם אינו בא לידי ביטוי בהם ממש. כשאנו מצוידים במידע זה, אנו יכולים להעריך את ההתנצלות הראשונה – "ולא הגיעו עובדיו אל שלשת אלפי איש מכלל שש מאות אלף שהיו" (סע' צז).

כלומר, חטא העגל אינו מקרין באופן שלילי על ישראל וסגולתם הא-להית; החוטאים היו מעטים, ומסיבה כלשהי הסגולה לא באה אצלם לכלל ביטוי, אך מכל מקום יכולה היא לשוב ולהתבטא אצל צאצאיהם. למעשה, דווקא העובדה שמעטים כל כך נפלו לחטא העגל מלמדת אותנו כי השאר נותרו בצדיקותם, עובדה המלמדת אותנו על חוזק גילויה של הסגולה הא-להית שבעם. הוא שאמר ריה"ל: "גדול הוא מי שחטאיו ספורים" – היוצאים מן הכלל הם שמעידים על הכלל.

הסגולה והבחירה החופשית

טיעון זה של החבר מעלה בפנינו שאלה נוקבת שאינה זוכה כאן להתייחסותו של רבי יהודה הלוי – מדבריו מתברר כי הסגולה אינה נקבעת על פי מעשיו של אדם, כי אם להיפך – הסגולה מכוונת את המעשים. האם חולק רבי יהודה הלוי על ה"עיקר גדול, הוא והוא עמוד התורה והמצוה... שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים" (הלכות תשובה ה, ג)?

נושא זה רחב מכדי שנוכל לגעת בו בשיעור הנוכחי – אך אין להתעלם ממנו לגמרי כאשר אנו באים לנתח את שורשיו של חטא העגל בפרט או של חטאי האדם בכלל. למעשה, רבי יהודה הלוי מתייחס לכך בקיצור בפסקה מתוך המאמר החמישי. מלך כוזר מעיר:

"אני סבור שאין לך מנוס מחקור בשאלת הגזרה והבחירה, מפני שהיא משאלות החכמה, אמור דעתך בה"  (סע' יט).

רבי יהודה הלוי נכנס לדיון ארוך בשאלה זו, המשיקה כמובן לשאלתנו, ובין השאר הוא כותב:

"לבחירה סבות משתלשלות אל הסבה הראשונה, השתלשלות מבלי דוחק, בעבור שהאפשר נמצא, והנפש מונח לה בין העצה והפכה, תעשה מה שהיא רוצה מהם, וצריך שתשובח או שתגונה על הבחירה ההיא".

כלומר, אמנם לאדם יש בחירה חופשית, אך האפשרויות שמהן הוא יכול לבחור מוגבלות ותלויות בהשתלשלות מן הסיבה הראשונה, רוצה לומר מן הא-ל. מציאות הסגולה או חסרונה אינה מכריחה את בחירת האדם בטוב או ברע, אך משנה את גבולות הטוב והרע בהם הוא יכול לבחור ואת השלמות האנושית לה הוא יכול לשאוף.

חטא העגל, אם כן, לא יכול לשמש כהוכחה להעדר הסגולה הא-להית מבני ישראל. אך על הדרך ייתכן שגם למדנו משהו על מגבלותיה של סגולה זו – אין היא מתבטאת תמיד בפועל, ושמא יש ללמוד (אף שהדבר לא נאמר על ידי ריה"ל בפירוש) שאף כאשר היא מתבטאת הרי שהיא מבטיחה 'טווח בחירה' אופטימלי יותר, אך לא בהכרח בחירות נכונות.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך ויינטרוב, תשע"ה

עורך: בנימין פרנקל

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)