קידוש בבית הכנסת

  • הרב משה טרגין

קידוש בבית הכנסת

בין יתר ענייני קידוש שבהם עוסקת הגמרא במסכת פסחים בפרק העשירי, היא דנה בתפקיד הקידוש הנאמר בבית הכנסת לאחר תפילת מעריב של שבת. בשיעור זה ננסה לחשוף את מהותו של קידוש זה.

ישנה מחלוקת ידועה בין רב לשמואל, הנוגעת גם להבנתנו את הקידוש בבית הכנסת. לפי רב מותר לקדש בכל מקום, ואילו לפי שמואל חובת קידוש היא דווקא במקום שבו אוכלים - "אין קידוש אלא במקום סעודה".

למחלוקת זו ישנן השלכות רבות לגבי קידוש בכלל ולגבי טיבו של הקידוש בבית הכנסת בפרט. הגמרא מסבירה כי לפי רב הקידוש הנאמר בבית הכנסת מוציא ידי חובה, משום שאין צורך שקידוש ייעשה במקום סעודה. שומעי הקידוש בבית הכנסת אינם צריכים לקדש שוב בביתם - מבחינתם זהו הקידוש העיקרי. גם אם הם חוזרים על הקידוש, הרי זה רק על מנת להוציא את בני ביתם שלא היו בבית הכנסת. אך לפי שמואל, הסובר שקידוש צריך להיעשות רק במקום סעודה, איך אפשר לצאת ידי חובה בקידוש הנאמר בבית הכנסת? הגמרא מסבירה כי באותם זמנים היו אורחים שהיו מתארחים בבית הכנסת. הם היו ישנים ואוכלים שם, ולכן בית הכנסת נחשב למקום סעודה. לפי הגמרא יוצא כי רק מציאותם של אורחים בבית הכנסת מצדיקה את המנהג לקדש בו.

לפי שמואל מתבקשת השאלה הבאה: מה הדין כאשר אין אורחים בבית הכנסת, או בחברה שכלל אינה נוהגת לארח אורחים בבית הכנסת - האם גם במקרים כאלו יש מקום לקדש בבית הכנסת? למעשה השאלה נוגעת אלינו: אנו פוסקים כשמואל, והיות וכיום אין אורחים בבית הכנסת, מדוע אנו נוהגים בכל זאת לקדש שם? ייתכן שקידוש זה אינו רק מיותר אלא אף בעייתי. תוספות מעירים כי ייתכן שלדעת שמואל קידוש הנעשה שלא במקום סעודה נחשב ברכה לבטלה. כיצד נוכל להצדיק את המנהג לקדש בבית הכנסת למרות העדרם של אורחים בימינו?

הר"ן מנסה לפתור בעיה זו באמצעות הכלל שכל מנהג שנקבע בתקנה זקוק לתקנה אחרת כדי לבטלו. אין תקנה מתבטלת רק מכיוון שבטל הטעם שבגללו היא נתקנה. אף על פי שהאורחים שלמענם נתקן קידוש זה כבר אינם מצויים בבית הכנסת, אין לבטל קידוש זה ללא תקנה פורמלית. ואכן, הבית יוסף מביא בסימן קס"ו את דברי המהר"ם מרוטנבורג בתשובה, המשווה עניין זה לברכת מעין שבע שתוקנה כחזרת הש"ץ בליל שבת. ברכה זו תוקנה על מנת שכל המתפללים יעזבו את בית הכנסת ביחד, בשל חשש לביטחון המהלכים לבדם. הוספת ברכה זו אפשרה למתפללים המאחרים להדביק את שאר המניין. מרגע שברכה זו נתקנה היא הפכה לחלק מן התפילה, למרות שהצורך שהמתפללים יצאו יחד מבית הכנסת אינו קיים עוד.

ההשוואה שעושה המהר"ם בעייתית במקצת. ראשית, חזרת הש"ץ בליל שבת תוקנה בתקנה רשמית, ועל כן יש צורך בתקנה נוספת כדי לבטלה, אך לעומת זאת לא ידועה לנו שום תקנה שהפכה את הקידוש בבית הכנסת ממנהג לדין. הצורך בתקנה נגדית קיים רק כשהמנהג תוקן בתקנה. יתר על כן, מרגע שנתקנה ברכת מעין שבע בנוסח התפילה היא הפכה לחלק ממנו, וכל שינוי ממטבע שטבעו חכמים בתפילה מחייב תקנת חכמים - אי אפשר לעשות שינויים בתפילה סתם כך. לגבי קידוש בבית הכנסת, לעומת זאת, לא ניתן לומר את אותם הדברים, שכן הוא נעשה לאחר התפילה, ולכן אפשר שגם לו היה קידוש זה נקבע באמצעות תקנה לא היינו זקוקים לתקנה כדי לבטלו; די היה בהפסקת הצורך בתקנה על מנת שנוכל לבטלה.

גישה שונה שניתן למצוא בראשונים מנסה לתרץ קידוש זה לדעת שמואל גם כשאין אורחים בבית הכנסת. הבעיה התעוררה בשל העובדה שלשמואל קידוש חייב להיות במקום סעודה. אם נשנה את ההגדרה של מקום סעודה נוכל להסביר את הקידוש בבית הכנסת גם ללא אורחים הישנים שם. הרא"ש מצטט את רבנו יונה, הסובר כי גם לפי שמואל הצורך במקום סעודה הוא רק מדרבנן;מדאורייתא קידוש יכול להיעשות בכל מקום. ממילא, אי אפשר לפסול קידוש בבית הכנסת רק משום שאין אורחים הישנים ואוכלים בו. הקידוש הנעשה בבית הכנסת מועיל מדאורייתא, ועל כן אומרים אותו, אף על פי שמדרבנן יש לקדש פעם נוספת במקום סעודה. רב נסים גאון הולך בכיוון דומה. לדעתו הדין שאין קידוש אלא במקום סעודה אינו מחייב שהקידוש יהיה ממש במקום הסעודה, אלא הוא מחייב רק קשר בין השניים. בדרך כלל קשר זה נעשה בכך שהקידוש נאמר במקום הסעודה. אך ניתן ליצור קשר זה גם אם הקידוש נעשה במקום אחד מתוך כוונה לאכול אחר כך במקום אחר, ובתנאי שהכוונה נעשית כבר בשעת הקידוש. כשהקידוש בבית הכנסת נעשה מתוך כוונה להמשיך לאכול אחר כך בבית, הוא מוציא ידי חובה גם אם אין אורחים שאוכלים בבית הכנסת בפועל.

רבנו יונה ורב נסים גאון מגדירים מחדש את הדין "אין קידוש אלא במקום סעודה" באופן שניתן יהיה להכשיר קידוש בבית הכנסת גם ללא הימצאותם של אורחים האוכלים בו. למרות שאכן ניתן להצדיק את המנהג בעזרת ההסברים שהם מעלים, עדיין נותר סימן שאלה לגבי הצורך בקידוש כזה. אפשר שאכן ניתן להצדיק את המנהג לקדש בבית הכנסת (אפילו מדאורייתא), אך לשם מה בכלל יש צורך לקדש שם? האם יש בקידוש בבית הכנסת משהו מיוחד שאין בקידוש הנאמר בבית, דבר מה המחייב אותנו לקדש בבית הכנסת גם בהעדר אורחים?

תוספות מביאים את דעת רב נטרונאי גאון, המנמק את הקידוש בבית הכנסת בצורה ייחודית. הגמרא במסכת ברכות (מג ע"ב) אומרת כי מאור עיניו של אדם נפגע בפסיעה גסה - "פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם", והיא מציינת כי הקידוש מועיל לריפוי הראייה ולהשבתה לקדמותה. לדעת רב נטרונאי גאון דווקא קידוש בבית הכנסת מועיל לריפוי הראייה. לא נעסוק בשיעור זה באמונות הריפוי שהיו מקובלות בימי הביניים ובקשר שלהן לקבלה. המעניין הוא, כי רב נטרונאי גאון משתמש בנימוק רפואי/קבלי על מנת להצדיק נוהג הלכתי מסוים.

גישה שנייה בדבר הצורך בקידוש בבית הכנסת נוגעת להבנתנו הכללית את מושג קדושת השבת. אנו רגילים לעמת את קדושת השבת אל מול קדושת יום טוב. עקרונית, אנו רואים את קדושת השבת כקדושה המוחלת מגבוה, קדושה מימי בראשית המגיעה אוטומטית אחרי שבעה ימים, ללא תלות במעשה אנושי זה או אחר. לעומת קדושת שבת, קדושת יום טוב תלויה לחלוטין במעשה בשר ודם; היא נקבעת לפי המועד שבו בית דין מקדשים את החודש. הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל התייחס לעניין זה בהרחבה בשיעורים לזכר אבא מארי. לדעתו, הגם שאין להכחיש הבדל בסיסי זה בין שבת ליום טוב, עדיין יש מקום למעשה אנוש בהחלת קדושת השבת, וזאת לא ברובד העיקרי - שאכן נקבע על ידי הקב"ה, אלא דווקא ברובד המשני, המשלים את הקדושה המרכזית. לדעת הגרי"ד זצ"ל, השלמת הקדושה נעשית על ידי הקידוש, שאינו ברכה המתארת מפגש עם קדושה אלא ברכה היוצרת קדושה בעצמה.

הרב זצ"ל אומר זאת לגבי קידוש בכלל, אך דומה שיהיה זה נכון ביתר שאת לגבי הקידוש הנאמר בבית הכנסת. קידוש זה נעשה בנוכחות הציבור, שהוא בעצם מקור הסמכות להחלת כל קדושה התלויה בזמן. כפי שהרב כותב בשיעורים לזכר אבא מארי, כשבית דין מקדשים את החודש הם עושים כן בשל עובדת היותם נציגים של כלל ישראל - הישות היחידה שבכוחה להחיל קדושה בזמן. על פי זה, הגיוני לומר כי הקידוש בבית הכנסת הוא המדיום שדרכו ניתן להחיל את ממד הקדושה האנושית בשבת, בשל היותו קידוש הנעשה בציבור. ממד זה אינו קיים, כנראה, בקידוש יחיד. ייתכן שהאור זרוע סבור כך: בחלק א סימן תרנ"ב אות ט הוא כותב כי המטרה המקורית שלשמה תוקן הקידוש בבית הכנסת הייתה לקדש את השבת ולהעיד על קדושתה בציבור. האור זרוע מבין אחרת את הטעם שלשמו תוקן הקידוש ואינו מקבל את הטעם הפשוט המוצע בגמרא - משום האורחים הישנים בבית הכנסת.

נקודות מתודיות:

בכל פעם שהגמרא מציעה בסיס לתקנה מסוימת, ובסיס זה פוסק מלהתקיים, אנו נאלצים לתת הסבר חדש להמשך קיומה של התקנה. במקרים רבים הסברו של הר"ן תקף. בכל פעם שתקנה תוקנה בצורה רשמית יש צורך בתקנה נגדית כדי לבטלה, אחרת היא ממשיכה להתקיים. אך לפעמים ניתן לנמק אחרת את המשך קיומם של התקנה/המנהג. רב נטרונאי גאון והאור זרוע נתנו הסברים שונים לדין קידוש בבית הכנסת שבו עסקנו.

סיום:

הסבר נרחב לגבי הסיבות והטעמים למנהגים שונים הנוגעים לקידוש בבית הכנסת ניתן למצוא בספר שיצא לאור זה לא מכבר בשם "מנהג אשכנז הקדום", שנכתב על ידי ישראל תא-שמע. אני ממליץ בחום על הספר כולו, ובפרט על הפרק הנוגע לדיוננו בשיעור זה.