מידות הסוכה

 

מבוא

ההלכות שנוגעות לסוכה עצמה, שנמצאות בשני הפרקים הראשונים של מסכת סוכה, עוסקות במחיצות, במידות, בתבנית הסוכה, בסכך, בקדושת הסוכה, בקישוטיה, ובזמן וסדר הבנייה הראויים לה. כפי שניתן להבין, מדובר במקבץ גדול של הלכות מורכבות. בפרק זה ננסה לסכם את ההלכות המרכזיות והרלוונטיות ביותר בכל הנוגע לבניית הסוכה.

 

מידות הסוכה

החיי אדם כותב כי זו 'מצווה מן המובחר' לבנות סוכה בעלת ארבעה קירות שלמים (חיי אדם קמו, ג). אמנם, הגמרא אומרת כי על פי "הלכה למשה מסיני", כל עוד הסוכה בנויה כמו שצריך, שני קירות וקיר חלקי נוסף יהיו מספיקים.

בפרק זה נדון תחילה בעקרונות הכלליים הנוגעים לממדיה של סוכה סטנדרטית בעלת שלושה או ארבעה קירות שלמים. לאחר מכן נדון בשאלה כיצד ניתן לבנות סוכה בעלת פחות משלושה קירות שלמים.

כדי להבין את פרטי ההלכות של מידות הסוכה נצטרך קודם כל לקבוע את גודלן העכשווי של המידות שבהן הגמרא עושה שימוש – אמה וטפח. האחרונים חלוקים בשאלה האם טפח (רוחב יד) הוא כ-8 ס"מ (הרב חיים נאה) או כ-10 ס"מ (חזון איש). כתוצאה מכך, שלושה טפחים, גודל מידת ה'לבוד', שווים לגובה שנע בין 24 ס"מ ל-30 ס"מ; שבעה טפחים, האורך המינימלי של קירות הסוכה, נעים בין 56 ס"מ ובין 70 ס"מ; ועשרה טפחים, הגובה המינימלי של קירות הסוכה, נעים בין 80 ס"מ ל-100 ס"מ. בהמשך ניתקל גם במידות ה-4 אמות (190 ס"מ עד 232 ס"מ), 10 אמות (470 ס"מ עד 590 ס"מ) ועשרים אמות (940 ס"מ עד 1200 ס"מ).

בעוד שיש הטוענים שצריך להעדיף את המידות הגדולות יותר, דוגמת זו של החזון איש, בכל הנוגע למצוות דאורייתא, אחרים סוברים כי ההלכה היא בהתאם למידותיו של הרב חיים נאה.

כמו כן, ישנם מספר מושגים תלמודיים שנצטרך להכיר לפני שניגש ללימוד הלכות  הסוכה. בגמרא כתוב כי על פי הלכה למשה מסיני, כאשר ישנם שני חלקים נפרדים במרחק של פחות משלושה טפחים הם נחשבים ל'לבוד': מחוברים (שבת צז ע"א; סוכה ו ע"ב).

בעקבות כך, אם תחתית של מחיצה לא נוגעת בקרקע, במחיצה אחרת או שהסכך מונח מעליה במרחק של פחות משלושה טפחים, נתעלם ממרווח זה ונראה את מחיצה זו כמחוברת לשאר מרכיבי הסוכה.

מושג תלמודי נוסף שיכול להיות רלוונטי לנו במהלך לימוד הלכות סוכה הוא המושג 'גוד אסיק מחיצתא'. אם קיר עומד בהגדרות ההלכתיות של 'מחיצה' אנו נראה אותו כאילו הוא משתרע כלפי מעלה ומטה.

 

גובה מינימלי

בגמרא נאמר כי דפנות הסוכה חייבות להיות לפחות בגובה של עשרה טפחים (סוכה ב ע"א; שולחן ערוך תרלג, ח). על סמך מושג ה'לבוד' הגמרא לומדת כי ניתן להציב את דפנות הסוכה במרחק של עד שלושה טפחים מגובה פני הקרקע (סוכה טז ע"ב). לכן ניתן באופן תאורטי להשתמש בדפנות שהגובה שלהן הוא קצת יותר משבעה טפחים ואז להציב אותן במרחק של פחות משלושה טפחים מגובה פני הקרקע. עושים זאת כדי לעמוד בדרישה ההלכתית שגובה דפנות הסוכה יהיה לפחות עשרה טפחים. יתר על כן, הגמרא כותב כי מותר להשתמש אפילו במחיצה בגובה של מעט יותר מארבעה טפחים בעזרת שימוש בדין 'לבוד':

אמר רב חסדא [בשמו של] אבימי: "מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן". היכי עביד? תלי ליה באמצע, פחות משלשה למטה ופחות משלשה למעלה – וכל פחות משלשה כלבוד דמי. פשיטא! מהו דתימא: חד לבוד אמרינן, תרי לבוד לא אמרינן – קא משמע לן. מיתיבי: מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן. כי תניא ההיא בסוכה גדולה.

במילים אחרות, כשבונים סוכה גבוהה ניתן להשתמש במחיצה שהגובה שלה הוא מעט יותר משבעה טפחים, כאשר תחתית מחיצה זו נמצאת במרחק של פחות משלושה טפחים מהקרקע. כשבונים סוכה נמוכה בגובה של עשרה טפחים בלבד ניתן יהיה אף להשתמש במחיצה שהגובה שלה הוא מעט יותר מארבעה טפחים, כאשר הן תחתית המחיצה והן החלק העליון שלה נמצאים במרחק של פחות משלושה טפחים מהקרקע ומהסכך. במצב זה הגמרא החילה את עיקרון 'לבוד' פעמיים (שולחן ערוך תרל, ט).

דבר נוסף שהגמרא מלמדת הוא כי מחיצות הסוכה לא צריכות להגיע ממש עד לסכך כל עוד הן עומדות בשורה אחת עם הסכך (סוכה טז ע"א). אנשים רבים מסתמכים על קולא זו בזמן בניית הסוכה באמצעות שימוש במחיצות שכבר היו קיימות קודם לכן (פרגולות למשל).

על מה מבוססת קולא זאת? הריטב"א סובר כי קולא זו מתבססת על העיקרון ההלכתי של 'גוד אסיק מחיצתא'. אם אחת ממחיצות הסוכה היא בגובה של עשרה טפחים לפחות, דבר שהופך אותה למחיצה כשרה מבחינה הלכתית, אנו רואים אותה כאילו היא ממשיכה לעלות או לרדת ולכן היא נחשבת כאילו היא באמת נוגעת בסכך (ראו ריטב"א סוכה טז ע"א).

אמנם, חשוב להעיר כי הגמרא מביאה מחלוקת בנוגע לשאלה האם ועד כמה ניתן להחיל את עקרון זה על הלכות סוכה. למשל, רב יעקב טוען כי ניתן להעמיד סכך על ארבעה עמודים שממוקמים בגג בניין; ארבעת הקירות של הבניין, שעולים כלפי מעלה, משמשים כארבעת המחיצות של הסוכה בהתבסס על עיקרון 'גוד אסיק מחיצתא'. חכמים, לעומת זאת, חולקים וטוענים כי סוכה כזו תהיה פסולה. יתרה מכך, הגמרא שואלת האם לשיטתו של רב יעקב יש צורך ליישר את העמודים והסכך כך שיעמדו במקביל לקירות החיצוניים של הבניין או שמא ניתן להעמיד את העמודים והסכך גם באמצע הגג. ההצעה האחרונה בהחלט מטילה ספק בהנחה שעיקרון 'גוד אסיק מחיצתא' מהווה מקור לקולא (סוכה ד ע"ב).

הרמב"ם פוסק בהתאם לדעת רב יעקב; ניתן להחיל את עיקרון 'גוד אסיק מחיצתא' אבל רק בראש הגג (הלכות סוכה ד, יא). לעומת זאת, הרא"ש פוסק כי סוכה שכזו פסולה ללא תלות בשאלה האם עמודי הסכך נמצאים בקצה הגג או באמצעו (רא"ש סוכה א, ו). הר"ן מסביר כי אם אנחנו דוחים את עמדת רב יעקב לחלוטין אז אין להחיל את עיקרון 'גוד אסיק מחיצתא' במסגרת הלכות סוכה (ר"ן סוכה ב ע"א ד"ה וגרסינן). השולחן ערוך מביא את שתי הדעות (שולחן ערוך תרל, ו) ואילו המשנה ברורה פוסק לחומרא (משנה ברורה שם ל).

האחרונים מציינים כי לשיטת הר"ן, שנראה כדוחה לחלוטין את האפשרות להחיל את 'עיקרון גוד אסיק מחיצתא' בהקשר של הלכות סוכה, נצטרך למצוא מקור שיתיר את השימוש במחיצה שהגובה שלה עשרה טפחים שאיננה מגיעה לסכך.^[1] ניתן להציע כי ארבעת המחיצות לא צריכות, ואפילו באופן תאורטי, להגיע עד לסכך ממש; הגמרא מעולם לא התכוונה כי ארבעת המחיצות יאטמו לחלוטין את החלק הפנימי של הסוכה, אלא שהן רק יתחמו את השטח שלה. כל עוד עומדים בדרישה ההלכתית של עשרה טפחים הסוכה תהיה כשרה.

יכולה להיות השלכה מעשית לשאלה למה מחיצה בגובה של עשרה טפחים שלא נוגעת בסכך כשרה או לא. במשנה נאמר כי אם מחיצות הסוכה מגיעות לגובה הסכך אז גם אם המחיצות לא נוגעות בסכך עצמו המחיצות יהיו כשרות, בתנאי שהסכך יהיה במרחק של פחות משלושה טפחים מהמחיצות (סוכה יז ע"א). הטור (תרל) והשולחן ערוך (שם ט) מחילים את פסיקה זו גם על מחיצות שבגובה של עשרה טפחים ושלא נמצאות בדיוק מתחת לסכך. כיוון שמחיצה בגובה של עשרה טפחים כשרה גם אם היא לא מגיעה לגובה של הסכך (שהרי הלבוד הוא זה ש'מחבר' אותה אליו), הסוכה תהיה כשרה כל עוד המחיצות נמצאות בתוך שלושה טפחים מתחת או מחוץ לסכך.

ר' עקיבא איגר מטיל בספק את פסיקה זו ושואל האם מותר לסמוך בו-זמנית הן על היתר הלבוד והן על היתר 'גוד אסיק מחיצתא' (שו"ת הרב עקיבא איגר יב). הר"ן למשל מציע כי לא יהיה ניתן לסמוך על היתר הלבוד ועל היתר נוסף בו-זמנית כדי 'להכשיר' את הסוכה (ר"ן סוכה ט ע"א).

ר' עקיבא איגר ואחרונים נוספים מנסים ליישב את 'סתירה לכאורה' זו, אך יש להדגיש כי סתירה זו חלה רק אם אנו מניחים שמחיצות בגובה של עשרה טפחים שאינן מגיעות לסכך כשרות מטעם היתר 'גוד אסיק מחיצתא'. אם מחיצות כאלה נחשבות למחיצות כשרות רק בעקבות העובדה שהן עומדות בדרישה ההלכתית של עשרה טפחים ולא כיוון שרואים אותן כאילו הן ממשיכות לעלות כלפי מעלה, כשרות הסוכה לפי השולחן ערוך לא נסמכת על שני ההיתרים לעיל אלא רק על היתר הלבוד.

 

הגובה המקסימלי של הסוכה

המשנה אומרת את הדברים הבאים:

מתניתין: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה – פסולה, ורבי יהודה – מכשיר.  (סוכה ב ע"א)

הגמרא מציעה שלושה הסברים שונים לדעה הראשונה המובאת במשנה:

תני תקנתא מנא הני מילי? אמר רבה: דאמר קרא: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל״ – עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא. רבי זירא אמר מהכא: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" – עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות.

הגמרא מסבירה כי יש הבדלים הלכתיים משמעותיים רבים בין שלושת הפירושים הללו. למשל, מה לגבי מצב שבו גובה הסוכה הוא יותר מעשרים אמה והמחיצות מגיעות לסכך? לפי רבה יתאפשר לעשות שימוש בסכך זה אך לפי ר' זירא ורבא הסוכה עדיין איננה כשרה. כמו כן, מה אם הסוכה גבוהה יותר מעשרים אמות אך עדיין רחבה יותר מארבע אמות? לפי ר' זירא הסוכה תהיה כשרה כיוון שאדם יושב בצל הסכך אך לפי רבה ורבא הסוכה עדיין נחשבת כלא כשרה.

בהנחה שההלכה היא כפי הדעה במשנה, שסוכה הגבוהה יותר מעשרים אמה פסולה, אלו מהסיבות שהציעו האמוראים התקבלה? ישנם פוסקים שמקבלים את דעת רבה (רבינו חננאל, ראב"ד, ספר העיטור), אך הרי"ף והרמב"ם פוסקים כרבא: הסוכה חייבת להיות מוגדרת כמקום מגורים ארעי ולכן סוכה שגבוהה מעשרים אמות פסולה, ללא תלות בשאלה האם מחיצות הסוכה מגיעים לסכך או שרוחב הסוכה גדול מארבע אמות (הלכות סוכה ד, א).

 

השטח המינימלי של הסוכה

הגמרא מביאה שלוש דעות לגבי השטח המינימלי של הסוכה (סוכה ג ע"א). רבי סובר כי השטח המינימלי של הסוכה הוא ארבע על ארבע אמות; בית הלל סוברים כי סוכה שאפשר להכניס בה ראש של אדם וכן את רוב גופו (בערך שישה על שישה טפחים) תהיה מספיקה כדי לעמוד בדרישות גודל השטח המינימלי. בית שמאי סוברים כי סוכה צריכה להיות מסוגלת להכיל שולחן קטן (לפחות שבעה על שבעה טפחים).

הגמרא פוסקת כדעת בית שמאי. לכן, מותר לבנות סוכה בצורות שונות, כדוגמת מעגל, כל עוד סוכה של שבעה על שבעה טפחים יכולה להיכנס בה (שולחן ערוך תרלד, ב).

האחרונים דנים בשאלה האם סוכה שאורכה עולה על שבעה טפחים אך רוחבה קטן משבעה טפחים תהיה כשרה. המשנה ברורה כותב כי רוב האחרונים מסכימים לכך שסוכה זו לא תהיה כשרה (משנה ברורה שם א).

 

בניית סוכה בעלת שתי מחיצות בלבד

התוספתא (בסוכה א, ו), מביאה מחלוקת הלכתית לגבי כמות המחיצות שמהן הסוכה צריכה להיות מורכבת:

תנו רבנן: שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח. ר' שמעון אומר: שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. (סוכה ו ע"ב)

הגמרא מביאה מספר סיבות שונות למחלוקת זו ופוסקת בהתאם לדעה הראשונה, שלפיה הסוכה צריכה להיות בעלת שתי מחיצות שלמות ובתוספת של מחיצה שלישית חלקית.

בהתבסס על מה שלמדנו לעיל, סוכה שמורכבת משלוש מחיצות כשכל מחיצה באורך של שבעה טפחים לפחות תהיה כשרה. לפי הגמרא, מותר להשתמש בסוכה בעלת שתי מחיצות שלמות בלבד בחג במידה אם יוסיף לה מחיצה שלישית חלקית.

כיצד ומתי חייבים להוסיף מחיתה חלקית שלישית? הגמרא דנה בשתי סיטואציות של 'שניים כהלכתן'. במצב הראשון, שתי המחיצות ממוקמות זו לצד זו בזווית ישרה:

ואותו טפח [אותה המחיצה השלישית החלקית באורך של טפח אחד בלבד] היכן מעמידו? אמר רב: מעמידו כנגד היוצא [הוא מונח בסמוך לאחת המחיצות הקיימות בזווית ישרה]... איתמר נמי: אמר שמואל משמיה דלוי: מעמידו כנגד היוצא [הוא מונח בזווית ישרה בסמוך לאחת המחיצות הקיימות], וכן מורין בי מדרשא: מעמידו כנגד היוצא.

רבי סימון, ואיתימא רבי יהושע בן לוי, אמר: עושה [את המחיצה השלישית החלקית] לו טפח שוחק [קצת יותר מטפח] ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי. (סוכה ו ע"ב-ז ע"א)

לפי גמרא זו, המחיצה השלישית יכולה להיות עשויה מחומר שגודלו מעט יותר מטפח, שמונח בזווית ישרה בסמוך לאחת המחיצות. אם המחיצה ממוקמת במרחק של קצת פחות משלושה טפחים, מרווח ה'לבוד' יחד עם המחיצה החלקית מהווים רוב של מחיצה כשרה (ארבעה מתוך שבעה טפחים).

 

 

 

 

לגבי הקורה למעלה, הרמ"א פוסק כי מותר שהסכך עצמו הוא זה שיצור את צורת הפתח אם צידו האחד מונח על הקצה העליון של המחיצה הקטנה בגודל טפח וצידו השני יהיה מונח על גבי השפה העליונה של המחיצה השלמה העומדת במקביל למחיצה הקטנה. אמנם, המשנה ברורה מצטט את המגן אברהם שטוען כי יש להניח קורה מיוחדת בחלק העליון של הפתח ואין לסמוך על הסכך כפי שטוען הרמ"א. למרות זאת, המשנה ברורה פוסק כי ניתן לפסוק לקולא כדעת הרמ"א (משנה ברורה תרל, יא). יש אחרונים שטוענים כי הדרישה לצורת הפתח היא חובה מדרבנן בלבד (משבצות זהב שם ג וכן אשל אברהם שם ז).

התרחיש השני שמתארת הגמרא כולל שתי מחיצות שעומדות האחת במקביל לשנייה – 'סוכה העשויה כמבוי'. במקרה שכזה הגמרא מסבירה כיצד יש לפעול:

אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה. רבי סימון, ואיתימא ר' יהושע בן לוי, אמר: בעושה לו פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן, וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי. ומאי שנא התם דקאמרת סגיא טפח שוחק ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא פס ארבעה? התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן סגי ליה בטפח שוחק, הכא דליכא שתי דפנות אי איכא פס – ארבעה אין, אי לא – לא.... אמר רבא: וצריכא נמי צורת הפתח. (סוכה ז ע"א)

הגמרא מלמדת כי שני הקירות המלאים יחד עם טפח נוסף אינם מספיקים כיוון שהקירות לא מחוברים. כתוצאה מכך, יש להציב קיר קטן בגודל של קצת יותר מארבעה טפחים אורך ועשרה טפחים גובה במרחק של פחות משלושה טפחים בסמוך לאחד הקירות הקיימים. באמצעות כך יתאפשר לראות את קיר זה כקיר כשר באורך של שבעה טפחים סך הכל.

בנוסף לכך, השולחן ערוך מביא מחלוקת בנוגע לשאלה אם יש צורך בצורת הפתח, שהרי השילוב של הקיר החלקי והחלל יוצרים יחדיו אורך של קיר כשר (שבעה טפחים).^[2]

 

 

 

 

צורת פתח זו מחברת את כל שלושת הקירות אחד לשני. המשנה ברורה פוסק כי יצירת צורת הפתח הנ"ל היא חובה (משנה ברורה תרל, טז).

למרות שהתרחישים הללו אולי לא נשמעים נפוצים, מי שבונה סוכה במרפסת שלו בהחלט עלול להיתקל בסוגיה הלכתית זו. באופן אידאלי, מי שמשתמש במרפסת צריך להשתמש בכל ארבעת הקירות – כלומר, בשלושת הקירות של המרפסת וכן בקיר החיצוני של הבית כקירות הסוכה. עם זאת, לעיתים קרובות אדם מתכוון להשתמש בשלושה קירות: הקיר המקביל לבית, אחד מהקירות שניצבים לקיר הבית, חלק מקיר הבית עצמו וכן בפתח המרפסת המשמש כצורת הפתח. במקרה שכזה, יש להקפיד על כך שהפתח למרפסת יהיה במרחק של לפחות ארבעה טפחים מהקיר הניצב לו. ארבעת הטפחים הללו, בנוסף לצורת הפתח, מתאחדים ויוצרים את הקיר השלישי:

 

 

 

   

אמנם, אם הפתח הוא לכיוון קצה המרפסת, בתוך ארבעה טפחים של הדופן הניצב, אז הסוכה תהיה פסולה כשהדלת למרפסת תהיה פתוחה; הקיר השלישי חייב להיות באורך של לפחות ארבעה טפחים או לחילופין צריך להיות לפחות יותר מטפח של קיר שמחובר לפחות משלושה טפחים של מרווח, כדי שצורת הפתח הנוספת תשלים את הקיר השלישי. מעבר לכך, ייתכן שיהיה איסור לפתוח ולסגור את הדלת של סוכה שכזו במהלך שבת או יום טוב כיוון שהכשרת או פסילת הסוכה עלולים להוות פעולה שמוגדרת כמלאכת בונה או סותר בהתאמה, שאסורות בשבת וביום טוב.^[3]

הראשונים לומדים ממקרים אלו כי לפחות שניים מהקירות של הסוכה חייבים להיות מחוברים האחד לשני בזווית מאונכת. הראשונים מתייחסים להלכה זו בעזרת המונח 'דעריבן' – שני הקירות חייבים להיות מחוברים (רי"ף ב ע"ב; ר"ן שם ד"ה שאמר). אפשר לחבר את הקירות באופן פיזי או בעזרת לבוד – כלומר, על הקירות להיות במרחק של פחות משלושה טפחים זה מזה; צורת פתח זו בפינת הסוכה לא תהיה כשרה.

 

הפרוץ מרובה על העומד

על סמך פסקה בגמרא, הראשונים דנים ביניהם בנוגע לשאלה עד כמה חלק מהמחיצה יכולה להיות חסרה ובכל זאת להיחשב כמחיצה כשרה. 'מקטעים חסרים' במחיצה כוללים מרווחים, חלונות או פתחים. כשבונים את המחיצה השלישית בצורה שתוארה לעיל, מחיצה זו וכן המחיצה הרביעית בהחלט יהיו עם יותר חלל ריק מאשר מחיצה פיזית-ממשית. מצב זה קרוי 'העומד מרובה על הפרוץ' – שטח המרווחים גדול משטח החומר שממנו עשוי הקיר.

מה לגבי שתי המחיצות האחרות? האם קיים חיוב כי רובן יהיה עשוי מחומר מוצק וממשי? אכן, אנשים רבים מוסיפים לסוכותיהם חלונות ודלתות, ואחרים משאירים מרווחים בין לוחות עץ רבים שמשתלבים יחד ויוצרים מחיצה ממשית. גם אם מחיצה של סוכה מסוימת היא באורך של יותר משבעה טפחים, כמה אחוזים מתוך מחיצה זו יכולים להיות בעלי חלל ריק?

הגמרא מתייחסת למחיצות, ביחס להלכות שבת והלכות סוכה:

ויתירה שבת על סוכה– ששבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ, מה שאין כן בסוכה. (סוכה ז ע"א)

בהלכות שבת, רשות היחיד, שבשטחה ניתן לעשות שימוש במהלך השבת, מוגדרת כשטח המוקף בארבע מחיצות – שלפי דרישת ההלכה צריכות להיות במצב של העומד מרובה על הפרוץ (עירובין טו ע"ב; שולחן ערוך שסב, ד). במילים אחרות, לפחות חצי מסך המחיצות הכולל צריך להיות עשוי מחומר מוצק. קיר העשוי מרצועות או חוטים מוצקים במרחק של פחות משלושה טפחים האחד מן השני (לבוד) נחשב כקיר מוצק (עומד). על כל פנים, למרות שקצת פחות ממחצית הקירות יכולים להיות חללים מסוגים שונים – חלונות, כניסות וחורים, מרווח של יותר מעשר אמות פוסל את כל המחיצה ולכן לא יהיה ניתן לעשות שימוש בשטח זה. עם זאת, יהיה אפשר לסגור את מרווח עשר אמות אלו באמצעות יצירת צורת פתח שעשויה משני עמודים אנכיים, כל אחד בגובה של עשרה טפחים (לחיים), וקורה אופקית המונחת לרוחב העמודים (קורה). רוב הראשונים טוענים כי יהיה ניתן לסגור רווח שגדול יותר מעשר אמות על ידי צורת הפתח, אך הרמב"ם מתיר להשתמש בצורת הפתח כדי לסגור רווח בגודל של יותר מעשר אמות רק במקרה שבו רוב המחיצה עשויה מחומר מוצק (עומד מרובה).^[4]

בנוגע להלכות סוכות, הגמרא שהובאה לעיל קובעת כי גודל המרווחים השונים שבמחיצות יכול להיות גדול יותר מזה של החלקים הממשיים שבמחיצות. (פרוץ עומד על המרובה). הראשונים חלוקים בדעתם כיצד יש להבין את דברי הגמרא. יש המסבירים כי הגמרא מתייחסת רק למקרה שדנו בו לעיל, שבו המחיצה השלישית עשויה רק מטפח אחד של חומר מוצק. במקרה של הקיר המסוים הזה, ייתכן שיש יותר חלל ריק מחומר מוצק אבל שני הקירות הראשונים בוודאי חייבים להיות במצב של עומד מרובה על הפרוץ.^[5]

אמנם, הרמב"ם חולק ופוסק כי סוכה שיש לה פתחים וחלונות רבים תהיה כשרה, גם אם פרוץ עומד על המרובה (הלכות סוכה ד, יב). רבינו ירוחם מסכים לכך ומוסיף כי גם אם החלק העומד של הסוכה עומד בצורה לא סדורה (ספורדית) לאורך הקיר ואין קטע רציף באורך של שבעה טפחים הסוכה תהיה כשרה! הוא מביא את דברי רבו, ר' אברהם בן ישמעאל, שטוען כי אם בסך הכל יש יותר קיר מוצק מאשר מרווחים וחללים ריקים מסוגים שונים, שבעת הטפחים של המחיצה לא צריכים להיות רציפים. עם זאת, אם בסך הכל יש יותר מרווחים וחללים ריקים מאשר קירות מוצקים, אז כדי להכשיר את הסוכה צריך לדאוג לכך כי יהיו שבעה טפחים רציפים של קיר מוצק (תולדות אדם וחווה ה, א). הריטב"א חולק על קולא זו ומכשיר את הסוכה רק אם לכל אחד משני הקירות יש שבעה טפחים של קיר רציף וצמוד בזווית ישרה (ריטב"א, ז ע"ב ד"ה אמר).

הראשונים חולקים ביניהם גם בנוגע למצב שבו יש מרווח של עשר אמות ויותר באחת ממחיצות הסוכה. הרא"ש טוען כי אם משתמשים במרווח זה כדי ליצור צורת פתח אז הסוכה תהיה כשרה (רא"ש סוכה א, ח). הרמב"ם מתיר צורת פתח שנוצרה על ידי שימוש במרווח של יותר מעשר אמות רק אם היחס הכולל של הסוכה הוא שהעומד מרובה על הפרוץ.^[6] השולחן ערוך פוסק לקולא ומכשיר את הסוכה גם אם שתי המחיצות המלאות הן במצב של פרוץ מרובה על העומד (שולחן ערוך תרל, ה). הט"ז (תרל, ו) והמגן אברהם (שם ו) פוסקים לחומרא, בהתאם לדעת רש"י, וכן היא דעת המשנה ברורה (שם כב) והחזון איש (עה, יג). המשנה ברורה מביא דעה שמתירה ששבעת הטפחים של שני הקירות המקוריים, ה'שניים כהלכתם', יהיו עשויים מחתיכה אחת באורך של ארבע אמות אורך בנוסף לחלקים אחרים (משנה ברורה תרל, כג), אך בחלק 'שער הציון' הוא מצטט את דעת אלה שטוענים כי כל שבעת הטפחים צריכים להיות רציפים. חלל של פחות משלושה טפחים, לבוד, נחשב ל'עומד' ואינו מהווה חלל ריק. לגבי מרווח של יותר מעשר אמות, השולחן ערוך מביא הן את דעת הרא"ש והן את דעת הרמב"ם שהובאו לעיל (שולחן ערוך תרל, ה).

בשל מורכבות מקרים אלו, הרמ"א מציין כי נוהגים לבנות את הסוכה מקירות שלמים בלי להסתמך על הדעות המקילות (רמ"א תרל, ה). בדומה לכך, המשנה ברורה מצטט את ר' יצחק אבן גיאת שטוען כי זו מצווה מן המובחר לדאוג לכך כי יהיו בסוכה שלושה קירות שלמים ללא שום מרווח או חללים ריקים למיניהם (משנה ברורה תרל, כח).

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ג
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ג