פורים | פרשת שקלים

הגמרא מלמדת:

 

הראשונים שואלים (ראו לדוגמא ריטב"א לתענית כט ע"א) כיצד מתיישבים הדרכה זו ועקרון 'אין מזל לישראל' (שבת קנו ע"א) – כי אין לכוחות אסטרולוגיים השפעה על עמ"י? יש המסבירים כי כוונתו של רב פפא הייתה לומר כי בכל הנוגע להשגחה האלוקית, חודשי אדר ואב כפופים לתנאים שונים. מפרשים אחרים מצמצמים את המשמעות התיאולוגית של אמירתו כי 'באב ריע מזליה' ומפרשים זאת כתיאור של תקנת חכמים, ולא כהסבר אסטרולוגי.

 

לחילופין, ייתכן ואפשר להסתכל על התנהגותנו במהלך חודשים אלו כמשקפת היבטים שונים במערכת היחסים שלנו עם הקב"ה. במהלך חודש אדר אנו מביעים את בטחוננו בקשר המיוחד שלנו עם הקב"ה, שלעתים קרובות מעניק לנו מחסה שמימי והגנה – אותם אנו מציינים בחג הפורים.

 

אמנם, במהלך חודש אב אנו מבטאים את מציאות קיומנו הרעועה בעולם ואת העובדה שאיננו ראויים להגנה על ידי הקב"ה – תחושה אשר מגיעה לשיאה בתשעה באב. מעניין לציין כי הרמב"ם והשולחן ערוך משמיטים פסקה זו כשהם מציגים את הלכות פורים.[1]

 

המשנה (מגילה כט ע"א) והתוספתא (מגילה ג, א-ג) מונים את ארבעת הפרשיות אשר נקראות בחודשי אדר וניסן:

 

הגמרא מביאה דיון בין ר' אמי ור' ירמיה בנוגע לשאלה האם פרשות אלה נקראות במקום קריאת התורה הרגילה או כתוספת בעליית 'מפטיר' (מגילה ל ע"ב; ראו רש"י על אתר בנוגע לשאלה זו). הרמב"ם (הלכות תפילה יג, כב) והשולחן ערוך (אורח חיים תרצה) הולכים בעקבות הדעה השנייה. בהתאם למנהגנו (שולחן ערוך אורח חיים רפב, ד) כי עליית מפטיר מתווספת לשבע העליות הרגילות, ארבע פרשות אלו נקראות כ'מפטיר' בארבעת השבתות הללו.

 

כפי שמלמדת המשנה, אנו קוראים את פרשיות שקלים וזכור לפני פורים. פרשת שקלים (שמות ל, יא-טז) לדעת שמואל (מגילה כט ע"ב) נקראת כזכר למחצית השקל, שנתרמה מדי שנה לטובת עבודת הקרבנות. הפסוקים מציינים את האופי השוויוני של התרומה ("העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"; שמות ל, טו) וכן את הכפרה אשר היא מביאה עימה ("לכפר על נפשותיכם"; שם).

 

ככל הנראה, ההשתתפות השווה של כל עם ישראל בקרבנות הציבור מדגישה את אחדותו ואת שאיפתו המשותפת לעבוד את הקב"ה – דברים שהופכים את עם ישראל ראוי לסליחתו של הקב"ה.

 

מדוע אנו קוראים את פרשה זו לפני פורים? רש"י (מגילה כט ע"א) משייך את הצורך בקריאת פרשה זו לאמירתה של המשנה (שקלים א, א) כי ביום הראשון של חודש אדר הסנהדרין מודיעים על מצוות מחצית השקל.

 

החל מחודש ניסן מותר לקנות קרבנות מתרומות חדשות בלבד. גביית מחצית השקל שמתחילה בראש חודש אדר מבטיחה את זמינותן של התרומות כבר בראש חודש ניסן. נראה כי לפי רש"י קריאת פרשת שקלים קדמה לחורבן המקדש והיא שימשה כהכרזה פומבית להבאת מחצית השקל.

 

המשנה ברורה (תרפה, ב) מצטט את הלבוש אשר מסביר כי קריאת פרשית שקלים הינה כמצוות הפסוק: "ונשלמה פרים שפתינו" (הושע יד, ג). במילים אחרות, חכמים קבעו את קריאת פרשת שקלים לאחר חורבן המקדש כזכר למחצית השקל, על מנת שנוכל – באמצעות הקריאה – לקיים את מצווה זו ברמה מסוימת. באופן דומה ספר החינוך (קה) מסביר כי קריאת פרשת שקלים נועדה להזכיר לנו את מצוות מחצית השקל שאותה איננו יכולים לצערנו לקיים עקב היעדר בית מקדש.

 

על אף שהפוסקים המובאים לעיל לא מצביעים על קשר כלשהו בין פרשת שקלים ופורים, הגמרא אכן מצביעה על קשר שכזה:

 

בצורה דומה, הירושלמי מציע כי הקרבנות שהגנו על עם ישראל מגזירות המן הרשע – קרבנות שכללו בין היתר תשלום כספי – נקנו בזכות תרומות שניתנו דרך מחצית השקל (אשכול; ג, ט). כיצד זכות מחצית השקל הגנה על העם היהודי מפני גזירות המן? נראה כי הבנה עמוקה של מצוות מחצית השקל תוכל לעזור לנו להבין קטע זה בצורה טובה יותר.

 

ר' משה אלשיך בפירושו לתורה מסביר כי המצווה לתת בדיוק חצי שקל (ולא שקל שלם) מדגימה כיצד בני ישראל מרכיבים ביחד מערך אורגני אחד. אף יהודי לא יכול להרגיש שלם בתור אדם בודד המופרד מהאומה; רק כאשר האדם משתתף בתרומה עם שאר עם ישראל, הוא הופך – יחד עם האומה כולה – לשלם (שמות ל, יא).

 

ייתכן ותובנה זו מסבירה במעט את הערת הירושלמי שהובאה לעיל. אחדותו של עם ישראל, שבאה לידי ביטוי בתרומת מחצית השקל, באה כנגד האשמתו של המן כי "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג, ח).

 

כאשר כל אחד מהעם מכיר בעובדה כי הוא רק 'חצי' – חלק אחד מהשלם הגדול יותר – נוצרת תחושת אחדות בעם, שהופך ראוי לסליחה ולהגנה מפני גזירותיו של המן. לכן מוסיף הירושלמי: "לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים" (מגילה א, ה). תקנת חכמים נועדה להזכיר לנו את הסיבה האמיתית העומדת מאחורי ההצלה מהמן, כהכנה לקיום חג הפורים.

 

מלבד קריאת פרשת שקלים, נהוג לתת כסף לצדקה קודם חג הפורים – 'זכר למחצית השקל'. המרדכי מביא מנהג לתת שלושה חצאי מטבעות לפני פורים, אשר מקבילים לשלוש הפעמים בהן מופיעה המילה 'תרומה' בפרשת שקלים (ראו גם מסכת סופרים כא, ג). אמנם מנהג זה איננו מובא על ידי ראשונים אחרים, אך כך כותב הרמ"א: "יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל" (רמ"א תרצד, א).

 

על מנת להבין חלק מהפרטים של מנהג זה, ננסה לסקור בקצרה את ההלכות של תרומת מחצית השקל המקורית. הרמב"ם כותב כי "מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה" (הלכות שקלים א, א). בהמשך הוא מוסיף כי מצווה זו "אינה נוהגת אלא בפני הבית. ובזמן שבית המקדש קיים נותנים את השקלים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ. ובזמן שהוא חרב אפילו בארץ ישראל אין נוהגים".[2]

 

יתר על כן, הרמב"ם (שם ז) פוסק בהתאם לדעת המשנה (שקלים א, ג) כי נשים וילדים פטורים ממצוות מחצית השקל. ר' עובדיה מברטנורא (שם) מסביר כי בהקשר זה 'ילדים' הינם גברים מתחת לגיל עשרים. לעומתו, ר' יום טוב ליפמן הלר (תוספות יום טוב שקלים א, ד) והרמב"ן (שמות ל, יב) פוסקים כי מצווה זו איננה שונה מכל מצוות עשה אחרת אשר גברים מתחייבים בה כבר מגיל שלוש עשרה.

 

האחרונים דנים במספר נושאים הקשורים למנהגי 'זכר למחצית השקל' אשר מתקיימים בימינו ובפרט בקשר בין מנהג זה למצווה המקורית. כך למשל המגן אברהם (תרצד, ג) מצטט את הפוסקים המחייבים נשים וקטנים במצוות מחצית השקל ומטיל ספק בחיוב זה ובהגיון שעומד מאחוריו.

בעל ה'תורה תמימה', ר' ברוך הלוי אפשטיין, מסביר כי תרומת מחצית השקל כללה מספר תפקידים בהקשרים שונים. בזמן הליכתם של בני ישראל במדבר, למשל, התרומה שימשה כלי למנות את הגברים הכשירים לשירות צבאי. המנהג לתת צדקה לפני פורים, לעומת זאת, נועד להנציח את נס חג הפורים – בו הנשים והילדים לקחו חלק לא פחות מאשר הגברים – ולכן גם הם מחויבים במצווה זו (תורה תמימה שמות ל, הערה 24). יתר על כן, כף החיים (תרצד, כז) מסביר כי הסיבה שנשים וילדים לוקחים חלק במנהג זה על אף שהם פטורים ממצוות מחצית השקל המקורית היא משום שמצווה זאת נועדה "לכפר על נפשותיכם" – גם נשים וילדים צריכים כפרה.

 

מהו הגיל שבו מתחייבים במחצית השקל? הרמ"א כותב כי רק מי שהינו בן עשרים ומעלה מחויב במצוות מחצית השקל. אמנם, כפי שראינו קודם לכן, ישנם פוסקים אשר קובעים כי חובת מחצית השקל חלה כבר מגיל שלוש עשרה, בדומה לשאר המצוות. המשנה ברורה (תרצד, ה) מביא מנהג לפיו האדם צריך לתת מחצית השקל עבור ילדיו ואישה בהריון צריכה לתת מחצית השקל בעבור הוולד שטרם נולד.

 

מהו הסכום אותו יש לתרום? כף החיים (תשצד, כ) כותב כי אם יש לאדם את האמצעים הכספיים הדרושים, עליו לתת את כמות מחצית השקל המקורית – שלושה דרהם (מטבע שבדורות הקודמים השתמשו בו בארצות ערב) או תשעה גרם של כסף טהור. לעומתו, הרמ"א פוסק כפי המנהג המתואר במרדכי:

יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר, ומאחר ששלושה פעמים כתיב 'תרומה' בפרשה יש ליתן שלוש [מטבעות]. (רמ"א תרצד, א)

האם האדם מחויב לתת חצי שקל דווקא? ר' אליעזר וולדנברג פוסק בספרו 'ציץ אליעזר' כי אם אדם שכח לארגן חצאי שקלים, הוא רשאי לשתף בתרומתו אדם אחר. לחילופין, הוא יכול לתת שקל שלם, כשעליו להתכוון לכך שחצי ממנו יהיה זכר למחצית השקל ושאר הכסף יילך לצדקה (ציץ אליעזר יג, עב).

כף החיים (תרצד, כג) כמו גם הגאון מוילנא (מעשה רב רלג) חולקים על פסיקתו של הרמ"א, לפיה על האדם לתת שלושה מטבעות של חצי שקל – לטענתם מספיק לתת מטבע אחד בלבד. בנוסף לכך, מספר אחרונים (ראו כף החיים שם, ציץ אליעזר יג, עב וכן מנחת אלעזר א, ל) מדגישים כי זכר למחצית השקל הינו מנהג בלבד, וכל סכום אשר מיועד לצדקה מספיק.

 

מהו הזמן שיש לתת כסף זה? המשנה קובעת כי יש לתת את התרומה קודם שבת זכור (מסכת סופרים כא, ג). אמנם, הרמ"א כותב כי "יש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה וכן נוהגין בכל מדינות אלו" (רמ"א תרצד, א). המגן אברהם (שם, ב) מביא מנהג לפיו יש לקיים את מחצית השקל בבוקרו של חג הפורים, לפני קריאת המגילה.

 

למי מיועדים כספי מחצית השקל שנאספו? במסכת סופרים (כא, ד) נאמר כי יש להשתמש בכספים "להספיק מים ומזון לאחיהם עניים". ישנם אחרונים הטוענים כי יש להשתמש בכסף זה על מנת לתמוך בלימוד תורה דווקא (ראו הרב עובדיה יוסף, יחווה דעת א, פו).

השולחן ערוך דן בחובה (או במנהג לפי שיטות מסוימות) של מעשר כספים – הקצאת עשירית מההכנסה החודשית לצדקה (שולחן ערוך יורה דעה רמט). באופן כללי, אין להשתמש בכספים אלה לתשלום חובות או התחייבויות ומסיבה זו מעיר המגן אברהם (תרצד, א) כי אסור להשתמש בכספי מעשר הכספים על מנת לקיים את מנהג זכר למחצית השקל. נדון בנושא זה בהעמקה כאשר נלמד את הלכות מתנות לאביונים.