מעמדן המיוחד של ערים מוקפות חומה | 1

אחד המאפיינים המיוחדים של חג הפורים הוא ההבדל בין זמן ומקום חגיגות החג. המגילה מתארת כיצד עם ישראל התאסף בערים השונות של האימפריה הפרסית וערך מלחמה כנגד אויביו ביום י"ג באדר. אסתר מבקשת מיהודי העיר שושן להמשיך במלחמתם עוד יום אחד ואכן יהודי העיר שושן נלחמו אף ביום י"ד. מאורע זה מתואר במגילה באופן הבא:

ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה. והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה. על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו.

ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש הקרובים והרחוקים. לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה. כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. (אסתר ט, יז-כב)

ברחבי האימפריה, היהודים הפכו את יום י"ד ליום חג ואילו בשושן חגגו ביום ט"ו באדר לזכר היום שבו נחו וסיימו את מאבקם. בעקבות כך, מלמדת המשנה כי: "כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו. בכפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד" (מגילה ב ע"א). לפי המשנה, חכמים קבעו כי לא רק תושבי שושן צריכים לקרוא את המגילה ביום ט"ו אלא גם תושבי ערים מוקפות חומה נוספות. הגמרא לומדת את זה מהפסוק הבא: "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה, ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו". המגילה מדגישה כי יהודי ערי הפרזות יקיימו את פורים ביום י"ד, כלומר על תושבי הכרכים לקיים את פורים ביום ט"ו (שם ע"ב).

ר' יהושע בן קרחה טוען כי ערים שהיו מוקפות חומה בימי אחשוורוש קוראות את המגילה ביום ט"ו (שם). אמנם, המשנה קובעת כי קיום החג ביום ט"ו מוגבל לערים שהיו מוקפות חומה כבר מימות יהושע בן-נון כשבני ישראל כבשו לראשונה את ארץ ישראל. ההלכה תואמת לכתוב במשנה.

על אף הבסיס ההיסטורי, כי חגיגות הניצחון על המן הרשע נמשכו מספר ימים, ישנם ראשונים המסבים את תשומת ליבנו לשונות שקיימת (לכאורה) בייסוד חג שנחגג במקומות ובתאריכים שונים. בנוסף לכך, הם שואלים מדוע נעשתה ההבחנה בין ערים מוקפות חומה לכאלו שאינן ומדוע מעמד הערים נקבע דווקא בהתאם למצבן בזמן יהושע בן-נון.

הרמב"ן (שם ע"א) כותב כי החגיגות השונות שנעשו במהלך השנה שבה התרחש הנס לא מספיקות כדי להסביר מדוע נתקנו שני ימים שונים. הוא מציין כי באופן תיאורטי, גם בשושן יש לקיים את החג בי"ד באדר – היום שבו עם ישראל בכללותו נושע מגזירות המן. כדי להסביר את התופעה ההלכתית הייחודית הזו של שני ימי חג שונים הרמב"ן נוקט הן בהשערה היסטורית והן בהשערה פרשנית. הוא מסביר כי בתגובה לנס פורים, היהודים שגרו בכפרים ובערים החלו באופן עצמאי לחגוג מדי שנה בי"ד באדר כיוון שהם חשו מאוד פגיעים וחשופים לאיומים מצידו של אחשוורוש באותה התקופה. עם זאת, תושבי הערים המוקפות חומה לא חגגו מדי שנה בגלל שהם הרגישו בטוחים בעריהם המבוצרות במהלך מאורעות פורים. מסיבה זו הם לא ראו את הישרדותם כמאורע של הצלה ניסית ולכן המגילה מזכירה רק את החגיגות שנקבעו לדורות בערים שאינן מוקפות חומה (אסתר ט, יט), ולא מזכירה כלל חגיגות שנקבעו לדורות בערים שאינן מוקפות חומה. הרמב"ן טוען כי אפילו בשושן היהודים חגגו רק בשנה הראשונה כפי שמתואר במגילה.

לימים קבעו מרדכי והחכמים, בעקבות תושבי הכפרים והערים, חג לציון הצלתו של עם ישראל בפורים (כשהם מתבססים על מקורות בתורה. ראו מסכת מגילה ז ע"א וירושלמי מגילה א, ה). כיוון שיהודי הפרזות כבר התרגלו לחגוג בי"ד באדר, חכמים קבעו את יום חגם ליום זה. בנוסף, הם קבעו כי אפילו יהודים שגרים בערים מוקפות חומה, שהרגישו פחות מאוימים מגזירות המן צריכים לחגוג את חג הפורים, כיוון שבמציאות גם הם ניצלו בזכות נס פורים. אמנם, קהילות אלו צריכות לחגוג בט"ו באדר, היום שבו תושבי שושן נחו מהמלחמה והחלו לחגוג את ניצחונם.  

הרמב"ן ממשיך להסביר כי בזמן ההתרחשות של מאורעות הפורים, רוב עם ישראל כבר שב לארץ ישראל מגלות בבל ולכן רוב האנשים שהושפעו מנס זה היו בעיקר תושביה היהודים של ארץ ישראל. עם זאת, ארץ ישראל עדיין הייתה חרבה בעקבות הכיבוש של האימפריה הבבלית והגלות שבאה אחריה ולכן הערים וחומותיהם טרם נבנו מחדש. אם חכמים היו תולים את חגיגות הפורים בערים מוקפות חומה בקיום חומה מימי אחשוורוש, דבר זה היה מדגיש את מצב החורבן ששרר אז בארץ ישראל. הרמב"ן מביא בהקשר זה את ההערה שמצויה בדברי הירושלמי בהקשר של הדיון שלנו: "חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה [וקבעו את תאריך קריאת המגילה] מימות יהושע בן נון" (ירושלמי א, א). במילים אחרות, הרמב"ן מסביר כי חכמים תלו את ההבחנה שבין חגיגות יום י"ד ויום ט"ו במצבן של הערים בימות יהושע בן נון, על מנת לכבד את ארץ ישראל.

הר"ן (מגילה א ע"א) מקשה על שיטת הרמב"ן. ראשית, הוא טוען כי רוב עם ישראל עדיין היה חי בפרס, שאיננה חלק מארץ ישראל, במהלך מאורעות הפורים. בנוסף לכך, הוא חולק על הנחת היסוד של הרמב"ן כי אותן הערים מוקפות חומה היו בטוחות יותר ולכן חוו בצורה מופחתת את האיום של המן. הוא מעיר כי יהודים ושאינם יהודים חיו ביחד בערים מוקפות חומה ולכן האוכלוסייה היהודית התמודדה עם סכנת קיום ממשית לא פחות חמורה מזו של תושבי ערים שאינן מוקפות חומה. בנוסף לכך, עיקר הנס התרחש בשושן ומסיבה זו ערים מוקפות חומה אחרות חגגו את פורים דווקא ביום ט"ו – על מנת להדגיש את הנס שהתרחש בשושן.

אם כך, אנו רואים כי הר"ן מייחס את ההבחנה שבין שני ימי פורים למקור ההיסטורי של האירועים שבמהלכם חגגו תושבי הכפרים והערים ביום י"ד ותושבי שושן חגגו ביום ט"ו. הוא מסכים עם הרמב"ן והתלמוד הירושלמי כי מעמדה של העיר נקבע לפי מצבה בזמן יהושע בן נון כיוון שחכמים לא רצו 'להביך' את ארץ ישראל שהייתה חרבה בזמן אחשוורוש.

בשיעורים הבאים ננסה להגדיר בצורה מדויקת יותר מהי 'עיר מוקפת חומה' לצורך הלכה זו וכן נדון במצבם של אנשים שנוסעים מעיר מוקפת חומה לעיר שאינה מוקפת חומה וכן להיפך.

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי

תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב

עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב