יהושע נסיך אפרים

אשר מנינג

בכור שורו הדר לו... וקרני ראם קרניו – שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות

ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה, ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם.

(ספרי דברים שנג)

א. פתיחה

דמותו המקראית של יהושע היא רב־גונית ביותר. מחד גיסא, יהושע הוא מנהיגו הדגול של עם ישראל, המוביל אותם בכיבוש ארץ ירושתם ובהתנחלות בה. מאידך גיסא, יהושע הוא עבד משה, הנער אשר "לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות ל"ג, יא) שנצטוה כי "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" (יהושע א', ח) ועליו שנתה המשנה – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" (אבות א', א).

בספר הנקרא על שמו אנו פוגשים איש משכמו ומעלה – מנהיג מורכב ומנוסה, אשר בדרכי אסטרטגיה ודיפלומטיה מְנַוֵּט את עם ישראל למלא את יעודו ההיסטורי והרוחני בארצו – "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע כ"ד, לא). אולם, בעוד תקופתו כמנהיג מפורטת בהרחבה, מעט מאד ידוע לנו על מוצאו: מאין בא? מה סיפורו? בניגוד לרבו משה, אשר על ילדותו מספרת התורה עוד מעת נישואי הוריו, ראשיתו של יהושע לוטה בערפל.

יהושע נזכר בתורה כ"ט פעמים (בג' מתוכן הוא נקרא "הושע"). לקראת אמצע ספר במדבר, עם בחירתו על ידי הקב"ה להנהיג את העם אחרי משה (במדבר כ"ז, יח), דמותו מקבלת מקום מרכזי על במת ההיסטוריה. הוא מוכר גם כן ממעורבותו באירועים מרכזיים בתקופת ישראל במדבר: נבואת אלדד ומידד (שם י"א, כח) ושליחת המרגלים (שם י"ג, ח).

ברם, במקום הראשון שבו נזכר יהושע בתורה הוא נזכר כמעט כמובן מאליו. כאשר עם ישראל, שיצא זה עתה ממצרים, מותקף על ידי עמלק, יהושע נבחר להוביל את קרב ההגנה. הכתוב מתאר את שליחתו על ידי משה כאילו אנו כבר מכירים אותו, על אף שזו הפעם הראשונה שהוא נזכר במקרא. יתר על כן, בשאר אזכוריו כמעט תמיד מופיע שמו בצירוף פרט מזהה המתיחס לתפקידו כמשרת משה^[1] או ליחוסו לנון,^[2] אך בפרשת מלחמת עמלק (שמות י"ז) נזכר יהושע ארבע פעמים (שם ט, י, יג, יד) ובכולן לא נזכר שום פרט מזהה.^[3]

אם כן, נשוב להציב שתי שאלות בבסיס מאמרנו: א. מדוע דוקא הוא נבחר להוביל את המלחמה בעמלק? ב. מהו הרקע שעליו צמחה דמותו של יהושע בן נון?

נפתח בהצגת תשובות שונות לשאלה הראשונה, ולאחר מכן ננסה להציע תשובה לשאלה השניה שתפתור את שתי השאלות כאחת, ותאיר לנו את דמותו של יהושע.

ב. יהושע ילחם לכם

בשאלה הראשונה דנו הפרשנים דרך שאלה אחרת – מדוע משה עצמו לא הוביל את עם ישראל לקרב כפי שעשה במלחמות סיחון ועוג? מה ראה משה לשלוח מישהו אחר, ומדוע שלח דוקא את יהושע? על כך השיבו תשובות שונות הנובעות מתוך גישה שונה למשמעות המלחמה ולתפקיד שמִלֵּא בה יהושע.

1. מלחמה בעמלק על ידי יוסף

כיוון מרכזי העולה במדרשים מבוסס על יחוסו של יהושע ליוסף, ועל תפקידו של יוסף במלחמה נגד עשו ועמלק.^[4] כך עולה בכמה מדרשים:

אמר הקב"ה אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל, כן אתה מוצא ברפידים נפל ביד יהושע שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שמות י"ז, יג), אמר הקב"ה לעולם השבט הזה מוכן להיפרע מן עמלק... ד"א אמר הקב"ה ממני היה הדבר מימיו של משה שנאמר ויאמר משה אל יהושע בחר [וגו'] (שמות י"ז, ט), וכי מדעת עצמו אמר לו, לאו, אלא מפי הדיבור יכול היה יהושע למחות זרעו של עמלק. (פסיקתא רבתי יג)

ד"א למה ליהושע אמר לו זקנך על ידו ירדו למצרים לך הזדווג עם מי שאירע אותם בעלותם ממצרים.

ד"א למה ליהושע אמר לו זקנך אמר (בראשית מב) את הא–להים אני ירא, ובזה כתיב (דברים כה) ולא ירא א–להים יבא בן בנו שאמר את הא–להים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא א–להים.          (שמות רבה (וילנא) כ"ו, ג[5])

המשותף למדרשים אלו הוא שהם מחפשים את התשובה ביחוסו של יהושע. אמנם אם כן, מפתיע עוד יותר שהכתוב לא הזכיר בפרשיה זו את יחוסו של יהושע.

2. הכנה למלחמות על דרך הטבע

המלבי"ם[6] מפרש שיש במלחמה זו יסוד של הכנה למלחמות שילחמו ישראל בכניסתם לארץ – בדרך טבעית ולא בדרך נִסִּית. על כן בחר משה ביהושע להוביל את ישראל כהכנה לתפקידו בעת כניסתם לארץ:

ויאמר משה אל יהושע: הנה במלחמת סיחון ועוג נלחם משה בעצמו כי היתה המלחמה ע"י ה' בנסים גלוים, כמ"ש (דברים ג) אל תירא כי בידך נתתי אותו כי אז היו ראוים אל הנס, לא כן עתה שה' הסתיר פניו מהם והיו צריכים למלחמה טבעיית, שזה לא היה בכחו של משה, שכל ענינו היה מעשה נסים, ולכן הוצרך שתהיה המלחמה ע"י יהושע, שהוא היה מוכן לרשת את הארץ ע"י מלחמה טבעיית בעזר א–להי בנסים נסתרים כפי הזכות וההכנה, לכן צוה אל יהושע.                      (מלבי"ם שמות י"ז, ט)

סיוע לפירושו נמצא במדרש:

ויאמר משה אל יהושע – למה ליהושע, מתחלה אתה דורש שהיה מבקש להדריכו למלחמה, לפי שהוא עתיד להכניס את ישראל לארץ.                                           (שמות רבה (וילנא) שם)

הקושי בפירוש זה הוא שמשה לא ידע שיהושע יהיה הממשיך שלו (כפי שעולה מבקשתו מה' בבמדבר כ"ז, טז). יתר על כן, בשלב זה משה עוד חשב שהוא יכניס את העם לארץ ויוביל אותם למלחמות נגד מלכי הכנעני, שכן רק לאחר פרשת מי מריבה נתבשר משה כי הוא לא יביא את העם אל הארץ (שם כ', יב).

3. זלזול בעמלק על ידי שליחת המשרת

ואפשר עוד לומר שמשה רבינו לא רצה להלחם בעצמו המלחמה הזאת כדי שלא ישוה לעמלק ויתכבד שנלחם עם משה ועם כל ישראל. אבל כדי לבזותו שלח את יהושע משרתו להלחם בו... (אברבנאל שמות י"ז)

האברבנאל מציע כי משה רצה לזלזל בעמלק ולא לכבד אותם בנוכחותו, ועל כן שלח את משרתו להלחם בהם כדי להפגין את חוסר חשיבותם. התנהגות זו מזכירה את אלישע ביחסו לנעמן הארמי, אשר שלח אליו שליח במקום לצאת אליו בעצמו (מל"ב ה', י–יא).

האברבנאל מניח – באופן מתקבל על הדעת, אף שלהלן נציע חלופה להנחה זו – שכבר בשלב זה יהושע היה משרתו של משה. אם כך, אין שליחת יהושע כאן מלמדת דבר על יהושע עצמו אלא הוא נבחר בגלל תפקידו כמשרת משה. עדיין לא מובן לפי פירוש זה מדוע הכתוב לא מתאר את יהושע בפרשיה זו כמשרת משה.

4. כפרת עוון ביטול תורה

יש פרשנים, כדוגמת האור החיים והאלשיך, שהסבירו את שליחותו של יהושע בשקידתו על עסק התורה, שיש בה תיקון לחטא עם ישראל שרפו ידיהם מן התורה ועל כך בא עמלק (מכילתא דר"י בשלח, מסכתא דעמלק א):

ויאמר משה אל יהושע – נתחכם משה כשהכיר העון שהוא לצד ביטול מלחמת התורה אמר אין ראוי לצאת למלחמה אלא יהושע שנאמר עליו (לקמן ל"ג י"א) לא ימיש מתוך האוהל בעסק התורה, ואמר לו שיבחר כיוצא בו ובזה יתגבר עליו וכן היה.

                                                                                      (אור החיים שמות י"ז, ט)

דרשה זו מתמקדת בתפקידו של יהושע כמנהיג תורני וכשליח ישראל לתיקון עוונם. מענין לראות כיצד הדרשנים בחרו להציג יסודות שונים של דמותו הרב־גונית של יהושע, אך לצערנו אין זה עונה על שאלתנו ברמת פשטי המקראות, שכן יהושע לא מתואר עדיין כמי שאינו מש מאהלו של משה. ברצוני להציע פירוש אחר, המבוסס בפשטי המקראות ונתמך במדרשי חז"ל, שבכחו לענות על השאלות שפתחנו בהן.

ג. יהושע – היורש של יוסף

1. מי היה נון?

אנשים רבים במקרא מפורסמים בזכות בניהם, נון הוא אחד מהם. הוא מופיע שלשים פעם במקרא: עשרים ותשע מתוכן בסמיכות לשם בנו – יהושע בן נון, והפעם השלשים היא היוצאת מן הכלל המלמדת על הכלל:

וּבְנֵי אֶפְרַיִם... עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ: נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ:         (דהי"א ז', כ, כו–כז)

נון הוא בנו של אלישמע בן עמיהוד, נשיא שבט אפרים במדבר.^[7] לא מסופר לנו על נון שום דבר במקרא, אך המדרש מחבר בין דמותו לסיפור אחר על שבט אפרים.

2. יציאת בני אפרים

וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ: וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם: וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ: וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ: (שם כ–כג)

מסורה עתיקה מתארכת את המסופר בפרק זה לימי שעבוד ישראל במצרים. תרגום הכתובים על דברי הימים מפרש את הסיפור הסתום בעזרת מדרש:

וְזָבָד בְּרֵיהּ וְשׁוּתֶלַח בְּרֵיהּ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד – הִנוּן הֲווֹ אֲמַרְכְּלַיָא לְבֵית אֶפְרָיִם וּמְנוֹ יַת קִצָא מִן שַׁעְתָּא דַהֲוַת דְבִירָא דְמָרֵי עָלְמָא מִתְמַלְלָא עִם אַבְרָהָם בֵּינֵי פְּסוּגַיָא וְטָעוּ דַהֲוָה חָמֵי לְהוֹן לְמִמְנֵי מִן יוֹמָא דְאִתְיְלִיד יִצְחָק וּנְפָקוּ מִמִצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִצָא... וּבְמִפַּקְהוֹן מִמִצְרַיִם הֲווֹן עִמְהוֹן מָאתָן אַלְפִין גֻבְרִין בְּמָאנֵי זֵינָא מִשִׁבְטָא דְאֶפְרַיִם. וּקְטָלוּנוּן אֱנָשֵׁי גַת דְאִתְיְלִידוּ בְּאַרְעָא – דִפְלִשְׁתָּאֵי. אֲרוּם נְחָתוּ לְמִבַּת (ס"א לְמִבַּר) גֵיתֵיהוֹן.

[תרגום: וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד – הם היו אמרכלים לבית אפרים ומנו את הקץ משעה שהיה דבר אדון העולם מדבר עם אברהם בין הבתרים וטעו שהיה ראוי להם למנות מיום שנולד יצחק ויצאו ממצרים שלשים שנים קודם הקץ... ובצאתם ממצרים היו עמם מאתים אלפי גברים בכלי זין משבט אפרים. וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ – פלשתים. כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם: ר"ב]

המדרש מספר שבני אפרים טעו בחישוב קץ גלות מצרים, מרדו באדוניהם המצרים, העפילו ארצה ונהרגו בקרב עם אנשי גת הפלשתים. מדרש זה נראה עתיק מאד והוא נזכר בכמה מקומות בחז"ל[8] וכן בדברי פרשני ימי הביניים.[9] למדרש יש גם מסורות שונות.[10]

3. מנהיג המרד

מוטיב זה של מרד בני אפרים נגד שעבוד מצרים מורחב עוד יותר בפרקי דרבי אליעזר.^[11] בגרסא זו של המדרש אנו פוגשים את מנהיג המרד:

ר' אליעזר אומר כל אותן השנים שישבו ישראל במצרים ישבו בטח ושאנן ושלו עד שבא נון מבני בניו של אפרים ואמר להם נגלה לי הקב"ה להוציא אתכם ממצרים, בני אפרים בגאות לבם שהם מזרע המלכות וגבורי כח במלחמה לקחו את נשיהם ואת בניהם ויצאו ממצרים, ורדפו המצריים^[12] אחריהם והרגו מהם מאתים אלף כלם גבורים, שנ' בני אפרים וכו'.              (פרקי דרבי אליעזר (חורב) מז)

החידוש במדרש זה הוא עצום! לא ברור מנין דלה המדרש את זהותו של מנהיג המרד, ואולי יתכן להסביר שהמדרש חיפש מנהיג משבט אפרים בדורות של יציאת מצרים. בני אפרים הנזכרים הם השושלת: עמיהוד > אלישמע > נון > יהושע.^[13] אלישמע ויהושע יצאו ממצרים עם משה ולכן המנהיג האפרתי חייב להיות נון. כמובן, 'אם קבלה היא – נקבל'.

יש במדרש זה ללמד אותנו הרבה על הבית שבו גדל יהושע:

ראשית, אביו נגלה לנו כאן כמנהיג כריזמטי אשר לא היה מוכן לקבל את שעבוד ישראל ביד מצרים ואת ההתעללות בהם – ועל כן הוא עושה מעשה. נון טוען שהיתה לו התגלות נבואית^[14] ושהוא המושיע שהובטח לבני ישראל אשר יוציאם ממצרים.

שנית, המדרש מתאר את אָפְיָם של בני אפרים כאנשים גאים, אולי קצת יותר מדי. שני גורמים לכך: א. השתייכותם לשכבת האצולה המצרית – "מזרע המלכות" (כצאצאי יוסף שליט מצרים). ב. כשרונם הצבאי וגבורתם במלחמה. מדרש חז"ל אחר מבסס את קיומם של הגורמים הללו – מעמדם היחודי של בני אפרים ותפקידם הצבאי:

ורבנן אמרי: מִדּוּד – משעבוד מצרים, ללמדך שלא נשתעבדו בניו של יוסף במצרים, כמה דאת אמר בכור שורו הדר לו (דברים ל"ג, יז), מה בכור שור אין עושין בו עבודה, שנאמר לא תעבוד בבכור שורך (דברים ט"ו, יט), אף זרעו של יוסף לא נשתעבדו במצרים. ואין דוד אלא שעבוד מצרים, שנאמר בשבתנו על סיר הבשר (שמות ט"ז, ג), ומתרגמינן על דודא דבשרא, מלמד שכשנפטרין לילך לבתיהם היו בוזזים על שוקי מצרים, שנאמר זכרנו את הדגה[15] אשר נאכל במצרים חנם (במדבר י"א, ה), וכתיב בשבתנו על סיר הבשר (שמות ט"ז, ג), ובני יוסף לא משתעבדין ולא יושבין על סיר הבשר, אלא היו בעלי תריסין ובעלי מלחמות, וכן הוא אומר בני אפרים נושקי רומי קשת (תהלים ע"ח, ט), לפיכך נאמר הסירותי מסבל שכמו.   (מדרש תהלים פא, ו [ז])

מדרש זה יונק ככל הנראה מהסיפור של בני אפרים בדברי הימים, שם מתוארים בני אפרים כמי שנכנסים ויוצאים ממצרים לארץ כנען ובחזרה, וכן כעורכי מלחמה.[16]

אם נחזור לנון, מנהיג המרד, סביר מאד להניח שכבן משפחת מנהיגי שבט אפרים, שבט שהתמקצע בנסיון צבאי, הוא היה גנרל בצבא המצרי, וזה אפשר לו להנהיג את בני שבטו במרד צבאי.^[17] יהושע גדל במשפחת אצולה מצרית, וסביר שאף הוא קִבֵּל הכשרה צבאית כשאר שבטו. יתר על כן, אביו נון, שעל פי המדרש היה איש אשר רוח בו, ככל הנראה קִוָּה שבנו ימשיך את דרכו ועל כן קרא לבנו "הושע".^[18] ניתן רק לדמיין את מדרש השם אשר אביו דקלם בגאוה אבהית בשעת קריאת השם: "ויקרא את שמו הושע לאמר זה יחל להושיע את ישראל".^[19]

שאלה מרתקת היא מדוע יהושע לא הלך עם נון אביו, שכן המדרש מתאר שבני אפרים "לקחו את נשיהם ואת בניהם". ניתן להציע כמה אפשרויות: אולי אלישמע בן עמיהוד, סבו של יהושע ונשיא שבט אפרים שנשאר במצרים, לא נתן לבנו לקחת את נכדו הצעיר למבצע מסוכן כל כך. לחלופין, יתכן שיהושע עצמו לא הסכים להתלוות אל מבצע ההעפלה של אביו מתוך חילוקי דעות עמו. המדרש לא מספר, ולצערנו לעולם לא נדע.

יהושע, נצר ויורש ישיר של יוסף, נולד להיות המושיע של ישראל ומי שעתיד להוביל ולהנהיג את שבט אפרים. סביר להניח שיהושע היה גם כן בין זקני ישראל שהנהיגו את ישראל יחד עם משה ואהרן. יתכן שכיורשו של יוסף הוא אף היה בחירתם הטבעית של רבים בישראל להוביל את העם,^[20] לפני בואם של שני נביאים משבט לוי – משה ואהרן.^[21]

ד. יהושע במלחמת עמלק

1. מינוי יהושע למלחמה

ממילא, כאשר משה צריך לבחור מישהו שיוביל את ישראל אל הקרב נגד עמלק – אין אדם יותר מתאים ומוכשר לזה מיהושע בן נון, מנהיג טבעי אשר ככל הנראה היה לו נסיון צבאי^[22] ואולי אף פיקודי. אדם שהוכשר מלידתו לגאול את ישראל ולהוביל אותם בחזרה אל ארץ מולדת זקנו יוסף. מאחורי סתימת הפסוקים סביב ציווי משה ליהושע לצאת להלחם בעמלק מסתתר, לדעתי, הרקע לדמותו של יהושע בן נון.[23]

כאן ניתן לשוב ולענות על השאלות שפתחנו בהן: א. הרקע של יהושע בן נון הוא היותו נסיך שבט אפרים והיורש של יוסף. ב. יהושע נבחר להוביל את העם למלחמה בעמלק משום שהוא כבר היה המנהיג דה־פקטו של האגף הצבאי של עם ישראל, בשבתו כמנהיג בשבט אפרים הלוחמני. שאלה אחת עוד נותרה פתוחה: מדוע יהושע מוזכר בפרשיה זו ללא שום יחוס או תאור תפקיד?

2. משיחתו של יהושע למנהיג הבא

בנוגע להשמטת יחוסו של יהושע אולי ניתן להציע שזו באה להנגיד בין דרכו לדרך אביו. נון הוביל את חסידיו למלחמה אבודה נגד רצון הממסד של הזקנים ומסורת שבועת יוסף. יהושע בא לתקן את חטאו בהובלת צבא ישראל היוצא ממצרים על פי הדיבור. בשונה מאביו הוא נאמן להנהגה העממית, ועל אף זכותו לכתר יוסף והנהגת העם – הוא מקבל את מרותם של אנשי הדת והנבואה הבאים משבט לוי.

לגבי השמטת התפקיד, אני רוצה להציע שתפקידו של יהושע כמשרת משה התחיל רק כאן. אחרי מלחמת עמלק נצטוה משה לקרב את יהושע:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:                                                                                                     (שמות י"ז, יד)

עד עתה, יהושע היה מנהיג פוליטי וצבאי של ישראל. מרגע זה מצוֶה ה' את משה להפוך את יהושע גם למנהיגם הרוחני של ישראל, אשר בבוא העת יחליף אותו ויכניסם לארץ. כך מובא במכילתא:^[24]

ושים באזני יהושע, מגיד שאותו היום נמשח יהושע דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו משה נתן לו רמז ולא חש, יעקב נתן לו רמז ולא חש, דוד ומרדכי נתן להם רמז וחש משה מנין ושים באזני יהושע אמר יהושע מנחיל ישראל את הארץ ובסוף משה עומד ומתחנן שנא' ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. (מכילתא דר"י בשלח, מסכתא דעמלק ב)

מכאן ואילך יהושע הופך להיות משרתו של משה – הנער אשר לא מש מקרב האהל, העולה עם רבו להר סיני וממשיך דרכו בהוראת ומסירת התורה. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" (אבות א', א). אולם תפקידו החדש כמשרת משה לא מוחק את זהותו כאיש אפרים, והוא מְיַצֵּג אותם בין הנשלחים לתור את ארץ כנען (במדבר י"ג, ח).

לאורך רוב התורה יהושע "יושב אהלים" ומשמש כנערו של משה. משה ראה את השינוי של יהושע מאיש סייפא לאיש ספרא באופן מוחלט, עד כדי כך שהוא לא חושב עליו בבקשו מה' לבחור מנהיג חדש לישראל אשר יוביל אותם מבחינה צבאית:

יִפְקֹד ה' אֱ–לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:

                                                                                            (במדבר כ"ז, טז–יח)

משה מחפש מחליף שיהיה מנהיג רוחני וצבאי כאחד. תשובתו של הקב"ה היא שיהושע אכן מוכן לזה עכשיו. יהושע הוא השילוב המושלם של מנהיג פוליטי וצבאי מלידה, שעבר גם כן הדרכה רוחנית ותורנית כך שהוא זוכה לתואר "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". ממלחמת עמלק עד מלחמות הכניסה לארץ יהושע עבר כברת דרך ארוכה. מנסיך אפרים ויורשו של יוסף להיות "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" ויורשו של משה.