13 יוני 2025: מבצע (מלחמת) עָם כְּלָבִיא

בליל 13 ביוני 2025 בשעה 3 לפנות בוקר התעוררו אזרחי מדינת ישראל לאזעקה רועשת שסימנה את תחילתה של מבצע היסטורי ,מבצע עם כלביא. בשעה זו תקפה מדינת ישראל את איראן במטרה להשמיד את היכולות הגרעיניות שלה וכן לפעול נגד הטילים הבליסטיים שלה. המבצע החל עם מתקפת פתע נרחבת על איראן שכללה סיכולים ממוקדים של בכירי הצבא האיראני ומשמרות המהפכה האסלאמית ומדעני גרעין.

התקיפות כוונו לאתרים ובסיסים גרעין מרכזיות, בהם נתנז, פרצ'ין ופורדו. במקביל הותקפו גם מחסני טילים בליסטיים, ומתקני פיתוח ושיגור. בתגובה למתקפה פתחה איראן במתקפת נגד שכללה שיגור מאות טילים בליסטיים לעבר מטרות צבאיות ואזרחיות בישראל.

בשעות הראשונות של המבצע , חילות המודיעין וחיל האויר הישראלי השמידו בבת אחת את כל שרשת הפיקוד המרכזי של צבאות איראן וביניהם ראשי הצבא האיראניים חוסיין סלאמי ,מוחמד בהאג’רי ועלי שאדמני.

מאז תחילת המלחמה באוקטובר 23 ישראל פעלה במספר זירות. בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון ובתימן.  ההישגים של צה״ל וכוחות הביטחון בא לידי ביטוי ביכולות מודיעיניות מדהימות שהביאו לידי הריגתם של ראשי ארגוני הטרור ,ביניהם: מוחמד דעיף ,מוחמד סינוואר ,איסמעיל האניה, (חמאס) וחסן נסראללה (חיזבאללה).

היציאה למבצע נועז כזה התאפשר בין היתר בשל השינויים הדרמטיים שהתרחשו מאז אוקטובר 24 במזרח התיכון. הפגיעה האנושית בחיזבאללה ובעקבותיו נפילת המשטר בסוריה איפשר לצה״ל לפעול ביתר חופשיות נגד איראן. יכולות צבאיות שרק לפני מספר חודשים נחשבו בלתי אפשריים לפתע התאפשרו.

התגובה של ישראלים רבים לשמע הצלחות על הסיכולים המוצלחים של גדולי שונאי ישראל היו התפרצות של שמחה גדולה שבא לידי ביטוי בשירה ,ריקודים, קריאת מזמורי הודיה ואף ברכות שבח והודיה.

השאלה שאיתה נעסוק בשיעור זה הוא האם מותר לשמוח בנפילתם של אויבי ישראל?

פסוקים סותרים

רבים נוהגים לצטט בהקשר זה את הפסוק מספר משלי: בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח ( כ"ד יז) שלכאורה מדריך אותנו שלא לשמוח בנפילתם של אויבינו. אך פסוק אחר במשלי קובע אחרת: וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה (משלי י"א י). כיצד ניתן להסביר את הסתירה?

ישנם מספר אפשריות. ניתן לדייק בלשון המקרא ולחלק בין אויבים לבין רשעים , בין שמחה לבין רנה או בין נפילה לאבדון.

הגמרא במסכת מגילה (ט״ז.) מציעה תשובה נוספת. כאשר המן נצטווה על ידי אחשוורוש להוביל את מרדכי ברחובות שושן על גבי סוס , המדרש מתאר לנו שמרדכי נתקשה לעלות על הסוס לבדו והמן התכופף כדי להעלות את מרדכי על גביו ולשמש לו מעין סולם. כאשר טיפס עליו מרדכי, הוא בעט בהמן:

אמר ליה סק (עלה) ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא (אינני יכול, מפני שכחש כוחי מימי התענית), גחין (המן התכופף) וסליק (ומרדכי עלה). כי סליק בעט ביה, אמר ליה: לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? אמר ליה: הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך.

דהיינו הגמרא מחלקת בין המצבים וסוברת שהאיסור השמחה הוא רק בשעת נפילתם של ״אויבים יהודים״ אך בנפילתם של רשעים מאומות העולם  ״רינה״.

שירת המלאכים בים סוף

מקור נוסף שרבים מצוטטים בהקשר השאלה שלנו הוא המדרש בעניין שירת המלאכים בזמן קריעת ים סוף. המדרש מופיע במסכת סנהדרין (ל״ט:) אך גם מופיע עם שינויים רבים במספר מדרשים מקבילים[1]. וכך מובא בגמרא:

...אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב ״ולא קרב זה אל זה כל הלילה״, באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?

המדרש מופיע בגמרא בהקשר של דיון בשאלה שלנו לגבי איסור שמחה במפלתן של רשעים ולכאורה טענתה היא שהקב״ה אינו מעונין בשירת המלאכים כי הוא אינו שמח במפלתן של רשעים. הגמרא בהמשך דבריה מדייקת שאמנם הקב״ה אינו שמח אבל ״אחרים משיש״. זאת אומרת לאחרים הרואים במפלת הרשעים מותרת השמחה.

נדמה שיש מקום לחילוק ע״פ הגמרא בין מלאכים לבין בני אדם. בני אדם רשאים לשיר ולשמוח בנפילת הרשעים כפי שעשו ישראל בים סוף אך המלאכים, (כמו הקב״ה שאינו שש)  אינם רשאים.   

לפי זה , לכאורה מקור זה  אינו שייך לשאלה שלנו. אך בכל זאת מצאנו שמדרש זה מובא בהקשר אמירת הלל.

בספר שיבולי לקט (קע״ד) משתמשים במדרש שלנו כדי להסביר מדוע הלל השלם לא נאמר בשביעי של פסח:

וכן אתה מוצא כל ז' ימי החג אנו גומרין את ההלל אבל בפסח אין אנו גומרין את ההלל אלא יום ראשון ולילו ולמה? שמואל בן אבא אמר: בנפול אויבך אל תשמח. לפי שנטבעו בו המצריים.

הגמרא במסכת ערכין (י.) מביאה הסבר מקביל לכך שהלל השלם לא נאמר בשביעי של פסח ובכל ימי חול המועד של פסח מפני שבימים אלה (בניגוד לסוכות) אין שינוי בקרבן היום. אך הסיבה הנוספת שמופיע בשיבולי לקט גם מובא בבית יוסף (אורח חיים סימן ת״צ). הסבר זה מעלה מספר שאלות:

אם אכן זו הסיבה שאומרים חצי הלל בשביעי של פסח, הרי היא שרק שייכת לשביעי של פסח מה שאין כן בהסבר הגמרא ששייכת בין חול המועד ובין שביעי של פסח! מדוע לפי השיבולי לקט גם בשאר ימי חול המועד לא אומרים הלל שלם?[2] כמו כן מדוע אומרים הלל שלם בראשון של פסח, הרי גם אז מתו מצריים? יתר על כן, כיצד לפי זה ניתן להצדיק את שירת הים עצמה גם כאשר היא נאמרה בשעתה וגם שהיא נאמרת בימינו?!

לכן נראה שהסבר זה הוא איננו ההסבר המרכזי או העיקרי לאי אמירת הלל שלם בשביעי של פסח.

הרב עובדיה יוסף מזכיר את המדרש שלנו בהקשר דומה. בתשובותיו הוא פסק שיש לומר הלל ביום העצמאות ללא ברכה[3]. מדוע ללא ברכה? בין היתר הוא מסביר:

ולכאורה י"ל ... שהטעם שאין אומרים הלל בשביעי של פסח, לפי שאז נטבעו המצרים בים, וכתיב בנפול אויבך אל תשמח... ולפ"ז בנידון דידן שע"י המלחמות נהרגו רבים מבני ברית ומשאינם בני ברית, אין לומר שירה.

מה עם חנוכה? הרי אנו אומרים הלל שלם כל ימי חנוכה וגם שם נהרגו רבים? על כך עונה הרב עובדיה :

וההלל שאומרים בימי חנוכה, היינו על נס פך השמן...[4]

אך מצד שני הוא מצטט את החיד״א:

ועיין למרן החיד"א ... שכתב דהא דאמרינן (סנהדרין לט:) מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, הני מילי בעידנא דריתחא באותה שעה שנידונים, אבל אחר שנגמר הדין ונגלה הנס שרי לומר שירה, וגם דוד לא אמר שירה אלא לאחר מפלתן של רשעים. ע"ש. ולפי זה אכתי יש לומר שירה מדי שנה בשנה.

זאת אומרת , החיד״א מחלק בין שעת ״הריתחא״ שאז אין לומר הלל לבין ההבנה אחרי האירוע שקרה נס שאז מותר לומר הלל. למסקנתו נראה שמדרש זה איננו מהווה מקור לאי אמירת הלל בימינו על מפלתן של רשעים.

ובכל זאת, הנוסח של המדרש כפי שצוטט לעיל מעלה שיש בעיתיות מסוימת בשמחה על מפלתן של רשעים, האם  אכן כן?

כפי שרמזנו מדרש זה מופיע בניסוחים שונים מאד. המהרש״א שם בסנהדרין מזכיר מקורות מקבילים שהופכים את כוונת המדרש ב180 מעלות.

במדרש רבה[5] מופיע הנוסח הבא:

א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקדוש ברוך הוא א"ל: לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה? הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקדוש ברוך הוא יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה

ניסוח זה שונה מאד מהניסוח המובא בסנהדרין. בנוסח זה המלאכים מבקשים לומר שירה עוד לפני קריעת ים סוף. כמו כן הפסוק שעליו מתבססת המדרש היא ״ולא קרב זה אל זה כל הלילה״ שמתארת את המרחק שהיה בין מחנה ישראל למחנה מצרים לפני קריעת הים,  והמדרש דורש פסוק זה ומדמה אותו לפסוק דומה בלשונו המתאר את שירת המלאכים ״וקרא זה אל זה״. זאת אומרת כוונת המדרש היא שבזמן ש״לגיונתי נתונים בצרה״ דהיינו עם ישראל שעומדים בין הים למצרים, אין המלאכים רשאים לומר את שירתם היומית. אך אחרי נס הקריעה,  המלאכים יכולים להצטרף לשירת ״אז ישיר״.[6]

אם כן, ניסוח זה מתיר , מרשה ואף מעודד לומר שיר והלל על ניסים גם כאשר הרשעים נופלים!

שירה בתנ״ך

בספרי התנ״ך ישנם שירים רבים. קל מאד לזהותם שכן הם כתובים בצורה מיוחדת. הגמרא (מגילה ט״ז:) מתארת שני מודלים ספרותיים הקיימים בתנ״ך:

דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען, שאריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה.

כוונתו דבריו היא שחלק מהשירות רשומים בשני טורים (אריח על גבי אריח) וחלק שלושה טורים (אריח על גבי לבינה).

השירים המוכרים הם אז ישיר בספר שמות , שירת דבורה בספר שופטים ושירת דוד בספר שמואל. המשותף לכולם היא שירה והודיה להקב״ה לאחר ניצחון והשמדת האויב. אך נדמה שיש מקרים יותר קיצוניים. בספר יהושע פרק י״ב רשומים כל ערי כנען בצורה של שיר ובמגילת אסתר פרק ט עשרת בני המן רשומים כשיר. כאן בולטת מאד  שהתנ״ך ״מרשה״ לשיר את ניצחון המלחמה נגד אויבינו.

אך חשוב לציין, אין כאן שמחה זולה או שמחה לאיד אלא שמחה על ניצחון שבאה לידי ביטוי בהודיה להקב״ה שפועל בנסתרות ובגלוי נגד הצרים את עם ישראל, משמיד את אויבינו שהם אויביו, ומביא ישועה לעמו.

לסיכום:

אמנם יש מעין מסורת אצל רבים שאין לשמוח בנפילת אויבי ישראל אך כפי שהוכחנו אין הרבה מקורות שתומכים בדעה זו. בחז״ל מצאנו גישות שונות  וזה בא לידי ביטוי בנוסחאות שונות. אך פשט המקראות מוכיח חד משמעית ששירות ותשבחות לה׳ יתברך בשעת מלחמה על השמדת רשעים מותרת ואף משובחת.

[1] הרב יהושע מנחם רוזנברג במאמרו: בנפול אויבך אל תשמח - ובאבוד רשעים רינה היחס אל אבדן האויב במאמרי חז״ל, משווה בין כל הנוסחאות. עיין https://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=2&id=1392

[2]  הרב יצחק מירסקי בספרו הגיוני הלכה , מוסד הרב קוק, תש״ן, עמ׳ 89 מציע תשובה ״כדי שלא ייראה חול המועד חמור מיום טוב אחרון״. עיי״ש.

[3]  שו"ת יביע אומר חלק ו ,או"ח סימן מא

[4] אינני מבין תשובה זו. לכאורה אמירת הלל בימי חנוכה הוא על המלחמה. עיין ברב אריה פומרנצ׳ק, עמק ברכה, קכ״ב

[5] שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג

[6] השווה לניסוח דומה בתנחומא (בובר) (פרשת בשלח סימן יג: כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר ר' אבין הלוי למה הדבר דומה? למלך שירד למלחמה ונצח, ובאו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך. באו למלך ואמרו לו בנך ועבדך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחילה? אמר להם שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני?! יכנס בני תחילה. כך כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו לישראל תחילה, אז ישיר משה [ובני ישראל]