לחצו כאן כדי לראות גרסה מעודכנת של השיעור עם כלי למידה נוספים באתר דרכיה. 
הרשמו כאן לניוזלטר כדי לקבל עוד עדכונים ותכנים ממיזם דרכיה. 
נשמח לקבל הערות והארות כאן.

קישור לקובץ PDF >>

מדוע גברים מברכים שלא עשני אישה? מדוע נשים מברכות שעשני כרצונו? 
מאת לורי נוביק | עריכה: הרב עזרא ביק, אילנה אלצפון, ושיינע גולדברג 
תרגום: שיראל גרסון| עריכה בעברית: עדיה בלנק

שלא עשני אישה

ברכות השחר כוללות סדרה של שלוש ברכות המודות לקב"ה על היבטים שונים בזהותו של האדם. בשתי הברכות הראשונות אנו מודים על העובדה שאיננו גויים (שלא עשני גוי) או עבדים (שלא עשני עבד). לאחר מכן, גברים חותמים ומברכים "שלא עשני אישה" בעוד שנשים מברכות "שעשני כרצונו". מטבע הדברים, נשים מוצאות עניין מיוחד בברכות אלה.

המקור לשלוש הברכות הללו מופיע בגמרא:[1]

מנחות מג ע"ב

היה ר”מ [רבי מאיר] אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום. אלו הן: שלא עשאני גוי, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בוּר

גבר מודה לה' על שלא ברא אותו אחרת ממה שהוא בשלושה מובנים, כולל "שלא עשני אישה".

הרעיון

מדוע שגבר יודה על שאינו אישה? בתוספתא קיימת גרסה מקבילה לגמרא הכוללת הצגת הרעיונות העומדים מאחורי הברכות.

תוספתא ברכות ו, יח 

ברוך שלא עשאני אשה …אשה שאין הנשים חייבות במצות [כפי הגבר]…

פירוש זה ל"שלא עשני אישה" הוא פשוט למדי: גבר מודה על כך שהוא חייב ביותר מצוות מאשר נשים. כל מצווה מספקת הזדמנות ייחודית לעבוד את ה', וכנראה שהברכה מבטאת את הכרת התודה על כך.[2] מאחר שהתלמוד הירושלמי מציג את אותו הסבר,[3] נראה שפירוש זה לברכה מהימן ותקף.

מדוע הברכות על הזהות מנוסחות על דרך השלילה?

בעבור רבים, היה יכול להיות הרבה יותר נעים אם הברכות על הזהות היו נאמרות על דרך החיוב. למשל, "שעשני יהודי" לעומת "שלא עשני גוי". על אף היותנו אסירי תודה על ההזדמנויות למצוות הנובעות מזהותנו, דיבור בדרך השלילה נשמע מעליב כלפי מי שאינו שותף להזדמנויות הללו.

אם כן, מדוע הברכות מנוסחות כך?

מתוך כלל ההסברים המוצעים לכך, שניים נראים משכנעים ביותר:

I. ייתכן שהתנסחות על דרך השלילה הייתה הדרך המקובלת להתנסח בה בימי חז"ל כדי לתאר זהות.[4] בעבר, ניסוח על דרך השלילה לא נשא איתו את הקונוטציות השליליות שיש לדבר בימינו. ההבנייה התרבותית של ימינו עשויה להחריף את תחושת אי הנוחות עם שלילה גלויה של הזדהות עם קבוצות אחרות.

II. אולי ההקשר שבו הגמרא מזכירה את שלוש הברכות הללו מרמז על הסיבה לנוסח שלהן. לפני הדיון בברכות אלה, הגמרא מצטטת את הוראתו של רבי מאיר לברך מאה ברכות ביום.

מנחות מג ע"ב 

היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.

מטרתו של רבי מאיר, להגיע למספר מקסימלי של ברכות ביום, עשויה להיות הסיבה לכך ששלוש הברכות מנוסחת על דרך השלילה. מדוע? כי אם מישהו היה מודה לה' על "שעשני יהודי", היה מיותר להודות לאחר מכן על שעשה אותו חופשי וגבר.

הב"ח כותב זאת:

ב”ח אורח חיים סימן מו 

דאם היה מברך ‘שעשני ישראל’ שוב לא היה יכול לברך ‘שעשני בן חורין’ ו’שעשני איש’ דלשון ‘שעשני ישראל’ שכבר בירך משמעו בן חורין ומשמעו נמי איש ישראל ולא אשה דאשה נקראת ישראלית וא”כ [ואם כן] לא היה מברך שלש ברכות אלא ברכה אחת ואין זה כוונתינו לקצר אלא להאריך בהודאות ולברך על כל חסד וחסד ברכה בפני עצמה.

לפי קריאה זו, הנוסח על דרך השלילה אינו אלא דרך להפוך את הברכה לספציפית יותר כדי לאפשר שלוש ברכות שונות וספציפיות המשבחות את ה' ומקרבות את האדם אל היעד של מאה ברכות ביום.

עם זאת, נדמה שאי־הנוחות המורגשת בברכות אלה חזקה יותר מההסברים שהבאנו.

גם בגמרא וגם בתוספתא כתוב: "שלא עשני בוּר" כחלק משלוש הברכות. הגמרא מסבירה את ההחלפה בין בוּר ל"שלא עשני עבד", כפי שמברכים כיום:[5]

מנחות מג ע"ב – מד ע"א 

רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך 'שלא עשאני בוּר'.
אמר ליה: כולי האי נמי?
אמר ליה: ואלא מאי מברך? שלא עשאני עבד? היינו אשה!
עבד זיל טפי.

תרגום: רב אחא בר יעקב שמע את בנו שהיה מברך 'שלא עשני בוּר'.
אמר לו: כל זה גם [אתה מברך]?
אמר לו [הבן]: ואלא מה מברך? שלא עשני עבד? עבד זה כמו אישה!
[ענה לו רב אחא:] "זיל טפי" (מיד נדון בפירושים אפשריים לביטוי זה)

רב אחא שמע את הברכה "שלא עשני בוּר" והתנגד אליה. הבן טוען כי אי אפשר לברך במקומה שלא עשני עבד, כיוון שעבד שווה לאישה, וכך אחת הברכות תהיה מיותרת. רב אחא חולק עליו ומורה לומר את ברכת שלא עשני עבד בכל זאת.

שני מרכיבים מרכזיים בגמרא זו אינם ברורים: (1) מדוע רב אחא מתנגד לברך שלא עשני בוּר? (2) מהו הדמיון שבנו מוצא בין עבדים לבין נשים?

הסברו של רש"י

רש"י מביא שני פירושים אפשריים לגמרא זו:

1. פירושו הראשון מבין את "זיל טפי" כ"הוא פחוּת", במשמעות של מעמד חברתי. רב אחא מדרג את מעמדו של הגבר כגבוה מזה של אישה, ואת מעמדה של האישה כגבוה מזה של עבד.[6]

רש”י מנחות מג ע"ב – מד ע"א (פירוש ראשון) 

זיל טפי: אפ”ה [אפילו הכי] מזולזל העבד יותר מן האשה

בקריאה זו, ברכות הזהות מתייחסות למעמד חברתי, וגבר מודה לה' על כך שאינו אישה ושאינו עבד, שהם אנשים בעלי מעמד נמוך משלו.

אולם שיטה זו אינה תואמת את ההסבר שראינו לעיל שנותנים התוספתא והירושלמי לברכת "שלא עשני אישה".

II. פירושו השני, לעומת זאת, מסתדר בצורה מושלמת עם שאר המקורות. הוא רואה את ההשוואה בין נשים לעבדים כקשורה לעובדה ששניהם פטורים ממצוות עשה שהזמן גרמן, ומבין את "זיל טפי" כ"לֵךְ [הוסף] עוד" ברכה, כלומר לך וברך גם "שלא עשני עבד" וגם "שלא עשני אישה".

רש”י מנחות מג ע"ב – מד ע"א (פירוש שני) 

היינו אשה:. …ל”א [=לשון אחר] היינו אשה דלענין מצות אשה ועבד שוין ….זיל טפי.: … ל”א זיל טפי כלומר זיל והוסיף ובירך שלא עשאני עבד כדי להשלים:

כאן רש"י עונה על שתי השאלות שלנו:

(1) רב אחא מתנגד לבנו המברך "שלא עשני בוּר" מכיוון שבור מחויב בכל המצוות, ומהותן העיקרית של ברכות הזהות מתייחסות לחיוב במצוות.

(2) בנו מניח שנשים ועבדים שווים בכל הנוגע לברכות על חיוב במצוות, מכיוון ששתי קבוצות אלה פטורות ממצוות שהזמן גרמן.[7] ככל הנראה אביו חושב שקיים הבדל מספיק בין חובותיהם כדי להצדיק שתי ברכות נפרדות.

איזה פירוש התקבל?

אף שחלק מהפרשנים כוללים את המעמד החברתי בדיוניהם על הברכה,[8] הטור והבית יוסף[9] מדגישים שניהם את החיוב במצוות כהסבר העומד מאחוריה.

טור אורח חיים מו 

שמברך שלא עשאני אשה שגם היא אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא

הלכה למעשה

למרבה הצער, כפי שכותב הרב יהודה הנקין, גברים רבים מברכים "שלא עשני אישה" מבלי להיות מודעים לכך שמבחינה הלכתית מטרתה להודות לה' על החיוב ביותר מצוות:

שו”ת בני בנים ד, א 

לו כל העולם היה יודע שהלשון השני בפרש”י [בפירוש רש”י] הוא העיקר ולו כל הגברים היו מברכים מתוך שמחה בעבודת ה’ ובמצוותיו כי אז לא היה מקום להתמרמרות זו, כי כן היא גזירת הכתוב שאנשים חייבים ביותר מצוות מנשים ואין לערער על זה. אבל כיוון שנתערבבו מחשבות פיגול בכוונת הברכה … שהאיש מברך על עליונותו במעמד החברתי אע”פ [אף על פי] שהלשון השני הוא העיקר, לכן הנשים מקפידות.

הרב הנקין מלין על כך שגברים רבים אינם מבינים את המשמעות ואת הכוונה האמיתית של הברכה. לדעתו אל לגברים לחשוב שהברכה מבטאת עליונות. כפי שראינו, פוסקי הלכה רבים אינם פוסקים לפי פירושו הראשון של רש"י, לפיו הברכה מתייחסת למעמדם החברתי הגבוה יותר של גברים. אך מכיוון שחלק מהמברכים את הברכה עדיין מתכוונים למשמעות זו, מובן מדוע רבים מתקשים לקבל את הנוסח שבה היא כתובה.

כבר מהמאה השמונה עשרה ישנו מקור המתאר אישה שחשה עלבון בגלל הברכה:

רבי יששכר תמר, עלי תמר, ירושלמי ברכות ד:ד 

ושמעתי שהרבנית המלומדת והחכמה בתו של הגר”י [הגאון רב יצחק] מהמבורג ואשתו של הרב ר”מ [רב מנחם] מליסקא ואמו של הגה”ק [הגאון הקדוש] מרופשיץ שאלה לבעלה הרב האם השואב מים מהבור הזה חשוב יותר ממני שמברך שלא עשאני אשה, ופייסה בעלה…

בהביאו את הסיפור, רבי יששכר תמר מקפיד לציין שהרבנית מרופשיץ היתה אישה חכמה ומשכילה שאביה ובעלה היו שניהם תלמידי חכמים. היא מעלה את שאלתה כאישה מאמינה, מחויבת להלכה, המגיעה ממשפחת רבנים חשובה, שחיה הרבה לפני העידן הפמיניסטי המודרני. מובן אפוא כי תחושות אלה הן בנות שנים רבות והמענה עליהן אינו ייחודי לנשים בנות זמננו.

השכלה ופריבילגיה

מה ניתן לעשות בנוגע לתחושות וחששות אלה? בראש ובראשונה, יש ללמד ולחנך את קהילותינו.

במקור חיים, הרב חיים דוד הלוי כותב במפורש למה גברים צריכים להתכוון בעת אמירת הברכה:

הרב חיים דוד הלוי, מקור חיים ז, עמ’ 76 

וכשיברך "שלא עשני אישה", יתכוון שאף שחשובה היא ממש כמותו, אבל אין היא חייבת בכל המצוות כאיש. ומכאן שעיקר ברכות אלו נועדו כדי להודות לה’ על חיוב תורה ומצוות שנתחייבנו בהן…

הרב חיים דוד הלוי מדגיש שחיובם של גברים ביותר ברכות הוא זכות, ולא סמל לעליונות. "שאף שחשובה היא ממש כמותו, אבל אין היא חייבת בכל המצוות". על גברים לזכור זאת, ולא לטעות ולהסיק מסקנות אחרות מאותה זכות.

כיצד יכול אדם לאזן בין הכרת תודה על היותו מחויב במצוות לבין שמירה על ענווה? הרש"ר הירש מציע גישה אחת לכך:

הרב שמשון רפאל הירש, סידור הירש, עמ' 13

זוהי אינה תפילת הודאה על כך שאלוקים לא עשנו גויים, עבדים או נשים, אלא, היא קוראת לנו להרהר במשימה שהטיל עלינו אלוקים בכך שעשנו גברים יהודיים וחופשיים, ולהתחייב לעמוד במשימה זו כראוי.

על גברים להכיר בכך שיחד עם הזכות שניתנה להם להיות מחויבים ביותר מצוות, מגיעה גם אחריות גדולה. ברכות אלה טומנות בחובן מסר עמוק יותר משבח בלבד. באמירת ברכה על היותם מחויבים ביותר מצוות, על הגברים להתכוון לקבל על עצמם את מחויבותם בכובד ראש.

האם הברכה יכולה להשתנות?

כפי שמציין הרב הנקין, רבים מהמברכים את הברכה לא מודעים לכוונתה העיקרית. ניתן לתהות מדוע איננו משמיטים או משנים את הברכה עקב הנוסח המטעה שלה.

איננו יכולים פשוט לבטל ברכה שחז"ל תיקנו. ובמיוחד במקרה שלנו, בו מספר הברכות על הזהות ממלא תפקיד חשוב והגמרא מתייחסת אליהן כאל יחידה אחת.

בנוגע לשינוי הברכה, זוהי שאלה מורכבת יותר, במיוחד מאחר שידוע על מקרים רבים של שינוי בברכות השחר. כתגובה לצנזורה ולחששות משלטונות לא יהודיים, היו מברכים "שעשני ישראל" או "שעשני יהודי" במשך שנים רבות.[10] קיימות עדויות לכך שנשים אחדות בימי הביניים החזיקו סידורים שבהם ברכת "שלא עשני אישה" הוחלפה ב"שעשני אישה ולא איש".[11] יתר על כן, גרסאות רבות של ברכות השחר הופיעו בתקופות שונות.[12]

לאור שיקולים אלה, רבנים אחדים הציעו לשנות את הברכה.[13] לפיכך מתעצמת השאלה האם מותר לשנות את נוסח הברכה.

הרב מסעוד רקח (איזמיר, המאה ה–17 עד 18) מסכם היטב את ההלכה, תוך שהוא מתבסס על עמדת הגמרא הקוראת שלא לשנות את השפה שחז"ל טבעו בברכות:[14]

מעשה רקח הלכות קריאת שמע פרק א 

כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה. פירוש שהוסיף או גרע בנוסח שתקנו חז”ל אבל אם אמר הענין שתיקנו חז”ל אלא ששינהו בנוסח אחר אף שאין ראוי לעשות כן לכתחילה יצא

הרקח פוסק שבדיעבד, או תחת נסיבות מסוימות, ניתן לערוך שינוי קטן בנוסח הברכה. אך אדם המשנה את מהות הברכה לא יצא ידי חובה.[15]

כל תוספת או שינוי שיְרַצו את הרוצים בשינוי ישפיעו כנראה על עצם משמעותה של הברכה. במקרה זה, אדם המברך ברכה שנערך בה שינוי עלול שלא לצאת ידי חובת הברכה.[16]

מסיבה זו, אפילו השוקלים לשנות את הברכה נוטים להתמקד בניסוח על דרך החיוב, או הוספת דרך החיוב על דרך השלילה. לדוגמה, החלפת "שלא עשני אישה," ב"שעשני איש," או "שעשני ישראל", או אפילו "שעשני גבר ולא עשני אישה".[17]

הרב הנקין מתייחס לאפשרויות שונות לשינוי בתשובתו:

רב יהודה הנקין, שו”ת בני בנים ד, א 

יש הרוצים לבטל את הברכה לגמרי, אבל אין לשלוח יד בברכה שקבעו חז”ל אם לא לצורך גדול ועת לעשות לה’ וגם צריך לכך הסכמה רחבה…ואחרים מציעים לשנות את ברכת הגברים משלילה לחיוב וכגון שיברכו שעשני איש, אך צריך עיון לברך כן בשם ומלכות כי אינו לפי המטבע שטבעו חז”ל בברכות אלה… ואין ראיה מהברכה שעשני ישראל הנמצאת במקצת סידורים עתיקים ונשתרבבה גם לדברי הגמרא, כי ידוע שמקורה מפחד הצנזורה…

לפי הרב הנקין, בכלל לא בטוח שאפשר לצאת ידי חובה בברכה שנעשה שינוי בנוסח שלה, או שאפשר לומר אותה בשם ה'. "שעשני ישראל" אינו מהווה תקדים לשינוי ברכות אחרות לנוסח על דרך החיוב, מכיוון ששינוי זה נעשה בתגובה לאיום ממשי.

הרב הנקין מוסיף שהשמטה או שינוי של הברכה מצריכים "הסכמה רחבה", אשר טרם הושגה.

לא סביר שתושג הסכמה רחבה על שינוי בנוסח. בימינו, קשה מאוד לשנות נוסח של ברכה המופיעה בגמרא. כדי שיערך שינוי, ראשית יש צורך בהכרה של רבנים בכך שקיימת סוגיה שיש לתת עליה את הדעת. הכרה כזו אולי מתחילה להיווצר.

כיצד עלינו להתייחס ל"שלא עשני אישה"?

ההסברים לברכה זו והסיבה שבגללה היא מנוסחת על דרך השלילה לא משנים את העובדה שנשים רבות עדיין מתקשות לשמוע אותה, וגברים רבים מתקשים לברך אותה.

אנו מחויבים להלכה, אשר מסבירה מדוע השמטת ברכה לא באה בחשבון מצד אחד, אך מעודדת דיון בנושא מצד שני. דיברנו על כך שללא קונצנזוס הלכתי חדש, או לפחות תמיכה רחבה של כמה פוסקי הלכה, לא ניתן להשמיט או לשנות את הברכה. יש שהציעו לומר ברכה זו בלחש,[18] אך גישה זו שנויה במחלקת שכן היא עלולה למשוך תשומת לב שלילית לברכה.[19]

הנה מספר רעיונות אחרים:

1. בהתאם לדבריו של הרב חיים דוד הלוי, קהילות יכולות להשקיע מאמצים בהבהרת המשמעות המדויקת של ברכה זו מתוך רגישות לחברי הקהילה המוטרדים ממנה. ניתן להוסיף הערת הסבר בסידורים לגבי משמעותה הנכונה של הברכה, כמו גם הערה לגבי החשיבות שבכוונה ראויה בברכה, בדיוק כפי שכתוב לגבי קטעי תפילה נבחרים אחרים.
2. מעבר לכך, אין מניעה הלכתית לדבר בין ברכות השחר. סידורים וחברי קהילה יכולים אפילו להוסיף אמירה קצרה המבהירה את משמעותה של הברכה לאחר אמירתה, ובכך להפוך זאת לדבר שבשגרה.

לדוגמה, לאחר הברכה ניתן לומר "הפטורה כרצונו ממצוות אחדות". אם משפט זה, או משפטים דומים לו, יהפכו למנהג רווח, ייתכן שהדבר עשוי לעזור להרגיע תחושות לא טובות הקשורות לברכה.

3. בית הכנסת יכול לאמץ את המנהג שלפיו התפילה בציבור בקול רם מתחילה בשלב מאוחר יותר של התפילה, לאחר ברכות אלו.[20] מנהג זה נפוץ כאן בארץ. באופן זה ניתן באופן טבעי להימנע מאמירת ברכות אלה בציבור, כאשר אמירתן בציבור עלולה לגרום לאי נוחות.
4. גברים יכולים לראות בברכה זו הזדמנות יום יומית להעלות את מודעותם לזכות שנפלה בחלקם, להודות לה' על ההזדמנויות הדתיות הניתנות להם, ולנהוג ברגישות כלפי מי שלא זכה בכך.
5. טוב שגברים ונשים יזכרו שיתרון כמותי בקיום מצוות מהווה רק נקודת מבט אחת שדרכה ניתן לראות את ההבחנה בין המינים ביהדות.

ברכה הנאמרת כהכרה בפטור מכמה מצוות (או אפילו כהכרה ביתרון במעמד החברתי) אינה פוגעת בשוויון הרוחני של גברים ונשים. הסופרת בת זמננו דבורה (השליש) פסטאג כותבת על כך.[21]

דבורה (השליש) פסטאג, אורו האבוד של הירח

גברים מברכים על כך שלא נבראו כאישה, מכיוון שזה ההיבט של האמת שאנשים רואים. תפקידה של האישה, הטומן בחובו פטור או הדרה ממצוות מסוימות.... הוא לפיכך, מנקודת מבטינו האנושי, פחות רצוי. על אף שזה נכון במובנים של העולם הזה, אין זה משקף אמת אלוקית אובייקטיבית, מאחר והדבר אינו מצביע על ערכו הרוחני האמיתי של האדם... אך ברכות נאמרות על מה שאנו מרגישים בעולם הזה, ולא על האמת האלוקית האובייקטיבית.

6. . גברים ונשים יכולים להמשיך לדון עם פוסקי הלכה בנוגע לברכות אלה, בתקווה שיעלו רעיונות מעשיים נוספים. 

שעשני כרצונו

מדוע נשים מברכות "שעשני כרצונו"?

מובן מאליו שנשים לא יכולות לברך על כך שלא נעשו אישה.

ובכל זאת, אישה צריכה להודות לה' על כך שנבראה כאישה. לא היינו רוצים לשלול מאישה את האפשרות לברך על בריאתה ועל הזהות שלה. בנוסף, ייתכן שנשים חייבות במאה ברכות ביום, ולא נרצה להפחית את מספר הברכות שיקדמו אותה לעבר היעד. (ראו כאן.)

לאורך מאות שנים של שמירת הלכה, נוצרה הסכמה על ברכה חלופית – "שעשני כרצונו".

טור אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן מו 

ונהגו הנשים לברך שעשאני כרצונו.

נשים לב לאופן הניסוח של הטור, "ונהגו נשים לברך". נשמע שנשים לקחו על עצמן את היוזמה לשנות את ברכתם של הגברים בברכה הספציפית הזו, עוד לפני שהיא קיבלה אישור מרבנים. אולי זו ברכה שחוברה על ידי נשים, בעבור נשים.

לא נראה מדברי הטור כי נוסח זה של הברכה שונה מהנוסח המקובל מבחינת אמירה בשם ובמלכות. מאחר שזו ברכה שחוברה לאחר זמן הגמרא, פוסקים מסוימים[22] טוענים כי אין לקרוא אותה כברכה רגילה, אלא לומר אותה ללא שם ומלכות ("ה' אלוקינו מלך העולם").

שיטה זו רווחת בעיקר בקרב פוסקים ספרדים, כמו הרב עובדיה יוסף:[23]

שו”ת יחוה דעת חלק ד סימן ד 

אולם לענין ברכת שעשני כרצונו, אף על פי שבכמה סידורים נדפסה בהזכרת שם ומלכות, נראה שמכיון שברכה זו …לא הוזכרה בתלמוד ולא בספרי הגאונים, יש לחוש באמירתה לאיסור ברכה לבטלה

השולחן ערוך, לעומת זאת, מתיר לברך את הברכה בשם ומלכות, ובכך רואה בה ברכה מן המניין.[24]  הוא לא מספק הסבר לגישתו זו. אם נשים אכן היו אלה שיזמו את אמירת הברכה בנוסח הזה, זוהי דוגמה יוצאת דופן לכך שהממסד הרבני מכבד ומאמץ יוזמה ליטורגית של נשים.

מה המשמעות של "שעשני כרצונו"?

קיימות שתי שיטות עיקריות לפרש את ברכת "שעשני כרצונו" ולהסביר כיצד היא קשורה להבדל בין המינים.

I. קבלה: הטור מבין את הברכה כביטוי של הכנעה וקבלה של רצון ה', וכברכה משלימה לזו של הגברים:[25]

טור אורח חיים מו 

"ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם שלא עשאני אשה", שאינה חייבת במצוות עשה שהזמן גרמא. ונהגו הנשים לברך "שעשאני כרצונו", ואפשר שנוהגים כן, שהוא כמי שמצדיק עליו הדין על הרעה.

בעוד שגברים מברכים ומודים על היותם מחויבים במצוות, נשים מבטאות קבלה של רצון ה' לפטור את האישה ממצוות מסוימות.

הטור מציע שההכנעה והקבלה של נשים בברכה זו על הפטור ממצוות דומה לברכת "ברוך דיין האמת" על בשורות רעות. אף שהוא מדגיש את הקבלה של המצב הנתון, ניתן להבין בין השורות שהטור מכיר בקושי הרב שעשוי להיות בהתמודדות עם פטור ממצוות.

II. הכרה חיובית: גישה חלופית רואה את הברכה כהכרה בכך שהאישה נבראה בצלם אלוקים. הט"ז כותב זאת בפשטות:

ט”ז אורח חיים סימן מו 

שיש מעלה בבריאת האשה ע”כ [על כן] שפיר חייבת היא לברך על מעלה שלה

במאה ה–18, רבי פנחס הורביץ מפרנקפורט מבטא תפיסה זו במונחים חיוביים עוד יותר:

הפלאה מסכת כתובות ח ע"א

דאף שבתחלה נבראת מצלעו, נעשה מזה תיקון לדורות שתוולד בפני עצמה בשלימותה כמו שעלה ברצונו במחשבה תחלה. ונראה שעל זה תקנו לנשים לברך שעשני כרצונו. רצה לומר שנעשית בשלימות כפי שעלה ברצונו בתחלה.

לפי רבי פנחס הורביץ, ברכה זו מבטאת את הרעיון שלמרות שהגבר והאישה נבראו במקור כיצור אחד, מחוברים גב אל גב,[26] החזון והרצון המקורי של הקב"ה היה שהאישה תהיה ישות "שלמה" בפני עצמה. בברכת "שעשני כרצונו" האישה מברכת ומודה לה' על כך שהפך אותה לאדם שלם, נפרד מהגבר, כפי רצונו המקורי.

הלכה למעשה

נשים אינן מחויבות לברך "שעשני כרצנו". נשים רבות מחסידות חב"ד, לדוגמה, משמיטות את הברכה.[27] עם זאת, כאשר אישה כן מברכת, היא יכולה לבחור את המשמעות שאליה היא מתכוונת בברכה, בדומה לאופן בו גבר צריך לכוון את ליבו וכוונותיו בברכת "שלא עשני אישה".

ד"ר אריקה בראון מדגימה גישה זו:[28]

ד"ר אריקה בראון, 'שעשני כרצונו: הנוף מעזרת הנשים'.  

ואני במקרה אוהבת לברך ברכות השחר בכל יום, ומוצאת נחמה מיוחדת בברכת שעשני כרצונו. אם ישנה ברכה יפה יותר המבטאת את אהבתו של ה' ליחיד, אינני מודעת אליה. זו ברכה מהממת בעיני. ומסיבה זו, אני מרחמת על גברים שלא מברכים אותה... ברכה זו היא מעין אישור שכל אחד מהווה יצירה מיוחדת ויחידה במינה המגלמת את רצון ה'.

למה עלינו להתכוון בברכת שעשני כרצונו?

אישה יכולה להחליט להתכוון לברך על ההבחנה בין המינים בחיוב במצוות בברכת "שעשני כרצונו".

כמו כן, היא יכולה לבחור לראות את הברכה כמעין השלמה או תשובה לברכתו של הגבר, כאומרת: 'חיוב במצוות הוא רק חלק אחד מהתמונה השלמה. המציאות שלי כאישה רחבה מזה. רצונו של אלוקים רחב מזה, ואני אסירת תודה על תפקידי בעולמו'.[29]

או שהיא יכולה להתעלם מההקשר, ולשמוח בברכה כברכה נפרדת המהווה אישור וחיזוק לכך שהיא נבראה בדיוק כמות שהיא על פי רצון ה', כפי שעושה אריקה בראון.

 להרחבה

• הנקין, הרב יהודה, בני בנים ד', א'. ניתן למצוא כאן.
• תבורי, יוסף. "ברכות הזהות ומעמדן המשתנה של נשים ושל האורתודוקסיה." Kenishta [1] (2001): עמ' 107–138. ניתן למצוא כאן.
• זיוון, גילי, "שלא עשני אישה ושעשני כרצונו, הצעה לגרסה אחרת", נשים בדיון הלכתי (1998), עמ' 5–25.
• ריסקין, הרב שלמה, "ברכת שלא עשני אישה, אפשרויות לשינוי", להיות אישה יהודיה I, 2001, עמ' 149–239.