דילוג לתוכן העיקרי

ברכות ברית המילה | 2

קובץ טקסט
בשבוע שעבר, התחלנו את דיוננו אודות הברכות הנאמרות במהלך ברית המילה של תינוק. הגמרא (שבת  קל"ז:) אומרת שישנן שלוש ברכות שנאמרות בברית מילה: על המילה, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וכורת הברית.
השבוע נדון בברכה השלישית, כורת הברית. בנוסף, נשאל האם ברכת שהחיינו צריכה להיאמר בברית מילה ונבחן עוד שאלות הנוגעות לעניין הברכות.
 

ברכת כורת הברית

לאחר שהמוהל מבצע את המילה והפריעה ומניח את הערלה בחול או עפר,  מישהו מכובד בהחזקת הילד במהלך אמירתה של ברכת כורת הברית, לאחר שקוראים בשמו. 'כיבוד' זה נחשב כ'עמידה לברכות'.
למרות שהגמרא לא אומרת שהברכה צריכה להיאמר על כוס של יין, מנהג זה מובא בגאונים (שערי צדק ג:ה:ט) והראשונים. כפי שנראה, המנהג להגיד את ברכת בורא פרי הגפן לפני כורת הברית מעלה מספר שאלות הלכתיות.
כורת הברית היא בוודאי לא ברכת המצווה, כפי שעולה מהנוסח ומהעובדה שלא אבי הילד או המוהל אומרים ברכה זו. הרשב"א (שבת קל"ז: ד"ה אבי הבן) מתאר את הברכה כ'שבח והודיה בעלמא על שזיכהו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו...'.
מעניין לראות שהש"ך (יו"ד רס"ה, ה') מסביר שברכה זו היא תפילה לשמירה ורווחה של התינוק. לכן, הנוסח 'על כן בשכר זאת א-ל חי חלקנו צוה להציל ידידות שארינו משחת' צריך להיאמר בלשון עתיד 'צווה' ולא בלשון עבר (ציוה). ספר העיטור (הלכות מילה נ"ג:) מצטט שתי דעות אודות הנוסח שראוי להיאמר. נהוג להגיד את הנוסח שתואם את פרשנותו של הש"ך (צווה), הן בקהילות אשכנז (ערוך השולחן, יו"ד רס"ה:י"ז) והן בקהילות ספרד (ילקוט יוסף, קיצור שולחן ערוך, פ' תתצ"ו).
לאחר סיום הברכה, נאמרת תפילה לשלום הילד (נמצא בראשונים המאוחרים כולל העיטור, שיבולי הלקט, מחזור ויטרי ואור זרוע) שבמהלכה הילד מקבל את שמו.
מכיוון שברכת בורא פרי הגפן נאמרת על היין, בוודאי מישהו חייב לטעום ממנו. הטור (יו"ד, רס"ה) מצטט את העיטור שמזכיר שלושה מנהגים אודות טעימת היין. בעוד שחלק מהסידורים מדריכים את מי שברך את ברכת פרי הגפן לשתות את היין מיד לאחר סיום ברכת כורת הברית, ישנם כאלה הנותנים לרך הנימול טיפה מן היין לאחר הברכה בכדי שהתפילה לשלום הילד לא תהווה הפסק. אחרים מניחים שהתפילה לשלום הילד איננה נחשבת הפסק; לכן, את היין צריך לטעום לאחר סיום התפילה. למרות שהמנהג הנפוץ הוא לשתות את היין לאחר התפילה לשלום הילד, ישנם הטועמים מן היין לאחר הברכה, ממלאים מחדש את הכוס ואז אומרים את הברכה.
האחרונים חולקים ביניהם לגבי כמות היין שעל מברך הברכה לשתות. המרדכי (עירובין תצ"ו) כותב שהאדם שאומר את הברכה צריך לשתות כמלוא לוגמיו מן היין. רש"י (תשובות נ"ג) חולק על כך כמו עוד אחרונים רבים (ראה ט"ז רס"ה:י', גר"א, שם, כ"ח).
השולחן ערוך (יו"ד רס"ה, א') מביא את המנהג להגיד ברכה על ה'הדס'. מנהג זה, שמיוחס להאר"י ז"ל, מובא גם כן על ידי הבית לחם יהודה והברכי יוסף (שם, ג'). המשנה ברורה (או"ח, תקנ"ט, כ"ז) אומר כי זהו איננו מנהג האשכנזים.
 

ברכת שהחיינו

בנוסף לברכות שתוארו לעיל, הראשונים דנים האם ברכת שהחיינו צריכה להיאמר בברית המילה. התוספות (סוכה, מ"ו., ד"ה 'העושה') שואלים מדוע הגמרא מציינת במפורש שברכת שהחיינו נאמרת על ביצוע של מצוות מסוימות - כגון סוכה, לולב, פדיון הבן (פסחים קכ"א:), וקריאת המגילה (מגילה כ"א:) – אבל לא על אחרות - כגון ציצית ותפילין, הלל ולפי הנראה גם ברית מילה. דיון מלא בסוגיה זו הינו מעל היקף שיעור זה.
הראשונים מציעים מספר סיבות מדוע ברכת שהחיינו לא צריכה להיאמר בברית מילה.
הר"ן (סוכה כ"ב: ד"ה 'וכתוב'), לדוגמא, מסביר שברית מילה, כמו תפילין, איננה מצווה שנעשית מעת לעת או בזמן מסוים ולכן ברכת שהחיינו איננה צריכה להיאמר במקרה זה. תוספות (בכורות מ"ט. ד"ה 'לאחר') מסבירים שבעוד שברכת שהחיינו נאמרת בפדיון הבן משום שזו מצווה לא שגרתית, מצוות מילה היא דבר נפוץ ומשום כך ברכת שהחיינו לא נאמרת. מענין שהתוספות לכאורה מתייחסים לתדירות של השתתפות הקהילה בברית המילה, לא של האב המסוים.
הראבי"ה (ראה הגהות מיימוניות, הלכות מילה ג':ג') מציע שמכיוון שאנו דואגים מכך שהילד אולי ח"ו לא יינצל (דהיינו - יהיה נפל), אין זה ראוי לומר ברכת שהחיינו.
ישנם ראשונים המציעים שברכת שהחיינו נאמרת רק כאשר לקיום המצווה מתלווה שמחה. לדוגמא, התוספות (עירובין מ': ד"ה 'דילמא'; ראה גם ראבי"ה, שבת רפ"ט והגהות מיימוניות, שם) מצטט את הר"ש משאנץ האוחז כי ברכת שהחיינו לא נאמרת בברית מילה משום צערא דינוקא - הכאב שנגרם לילד.
ראשונים אחרים חולקים ומתעקשים שברכת שהחיינו אכן נאמרת למעשה בברית מילה. הראבי"ה (שבת רפ"ט), לדוגמא, כותב שכאשר המצווה נעשית ע"י שליח דהיינו – המוהל - ברכת שהחיינו לא נאמרת. אולם, אם האב עצמו מבצע את המילה, או שהאדם מוהל את עצמו, הוא כן צריך להגיד שהחיינו. הוא מסביר שמכיוון שרוב האנשים אינם מיומנים דיים כדי לבצע את המילה, המנהג להגיד את הברכה כבר איננו מתקיים.
הרמב"ם (הלכות מילה ג') כותב גם הוא שהאב אומר את ברכת שהחיינו, אבל הוא רמז לכך שאמירת הברכה נעשית גם אם הוא לא זה שבפועל מבצע את המילה. במקום אחר (הלכות ברכות, י"א: ט') הרמב"ם מסביר:
'כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן'.
הרמב"ם תומך בכך שברכת שהחיינו תיאמר על מילת אב את בנו שלו, שהרי זו מצווה שנעשית לעיתים רחוקות.
השולחן ערוך (יו"ד רס"ה: ז'; ראה גם ביאור הגר"א רס"ה: ל"ו) מצטט את הרמב"ם ומתייחס לכך שנהוג בא"י להגיד את ברכת שהחיינו בברית מילה. זה אכן המנהג הנפוץ בכל קהילות ישראל. למרות שקהילות הספרדים בכל העולם גם הן אומרות שהחיינו בברית מילה, אשכנזים הדרים מחוץ לארץ ישראל בדרך כלל הולכים בשיטתו של הש"ך (רס"ה: י"ז), שמתעקש שברכת שהחיינו לא נאמרת בברית מילה.
ברכת שהחיינו נאמרת ע"י האב באופן מיידי לאחר ברכת להכניסו. החתם סופר (ב':רצ"ח) דן האם המוהל צריך להגיד את ברכת שהחיינו בזמן שהאב נעדר.
 

כיסוי הערווה ופסולת הגוף במהלך הברכה

כשהיא מתארת את החוקים החלים בזמן מלחמה, מציגה התורה הוראות מיוחדות אודות מחנות צבאיים. הקב"ה נוכח במחנה ורמת ההיגיינה והצניעות חייבים לפיכך להיות גבוהים יותר:
'י"ג: וְיָד תִּהְיֶה לְךָ, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָּׁמָּה חוּץ.  י"ד: וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל-אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ.  ט"ו: כִּי ה' אֱלקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ  וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ...' (דברים כ"ג: י"ג-ט"ו).
חיילים יהודים ידאגו לצורכיהם הגופניים מחוץ למחנה ויכסו את צואתם. בנוסף, מכיוון שאלוקים משוטט במחנה שלהם, הם מוזהרים לשמור על צניעות שמא הוא יסיר את נוכחותו.
חכמים הבינו שדרישה זו איננה חלה רק על המחנה הצבאי אלא גם על סביבתו הרוחנית של האדם. לפיכך, הגמרא לומדת מן הפסוק 'לא יראה בך ערות דבר' שלאדם אסור להגיד את קריאת שמע (או דברים אחרים שבקדושה) כשהוא ערום או בצורה כזו או אחרת של עירום (ראה ברכות כ"ה:). יתר על כן, הגמרא לומדת מן המילים 'והיה מחניך קדוש' שלאדם אסור להגיד קריאת שמע בנוכחות של צואה (ברכות כ"ה.), בבית המרחץ, בשירותים (שבת ק"נ.), או ליד מקום בעל ריח לא נעים (ספרי).
הראשונים חולקים בנוגע לשאלה האם חוקים אלה רלוונטיים לטקס ברית המילה, טקס שנעשה על ערות הילד ובמקום בו ישנה סבירות שתהיה צואה.
חלק מן הראשונים כותבים שהמוהל צריך לכסות את הילד בעוד שהוא אומר את הברכה (רבינו יונה, ברכות י"ז. ד"ה הא; יראים, מובא בכל-בו ע"ג). הכלבו (ע"ג) מצטט את רבינו פרץ (הגהות הסמ"ק קנ"ח; ראה גם עיטור נ"ב: ד'), הכותב שאנו לא חוששים לערות ילד שגילו הוא פחות מגיל תשע. יתר על כן, הרא"ש (ברכות ג': נ"ב) מוסיף שמכיוון שכוונת האדם היא לבצע פעולה חיובית (לתיקוני המילה קאתי), זה עדיין בגדר 'מחנה קדוש'.  
מעניין לראות כי בעוד שהרמב"ם (הלכות קריאת שמע ג:ט"ז) כותב שאסור לאדם להגיד קריאת שמע בסמיכות לערות ילד, הב"ח (יו"ד רס"ה) מציין שבהלכות מילה (ג':ה') הרמב"ם מזכיר רק כיסוי ערוה של אדם בוגר. יתר על-כן, בתשובות (תשובות הרמב"ם של"ב), הרמב"ם כותב שלא נהוג לכסות את ערוות הילד בזמן שאומרים את הברכה.
השולחן ערוך (יו"ד רס"ה:י"ח) פוסק שאין צורך בכיסוי ערות הילד בזמן שאומרים את הברכה. ישנם אחרונים (ראה ב"ח, שם) המצטטים את הראבי"ה (שבת רס"ט), שכותב שזו מידת חסידות לכסות את הילד בזמן הברכה, אלא אם כן זה גורם למוהל לחץ שאיננו נצרך (בהול).
הכלבו (שם) מצטט את רבינו פרץ, שכותב שאם הילד מלוכלך, הוא צריך להתנקות לפני אמירת הברכה. הרמ"א (שם) מצטט פסיקה זו, אבל הגר"א (ל"ט) מעיר שזו חומרא בעלמא, כפי שההלכה מלמדת שאין צורך לשמור מרחק מצואה של ילד כה קטן, ובוודאי כאשר היא מכוסה.
בשבוע הבא, נדון בסעודה החגיגית הנעשית לכבוד ברית המילה.
**********************************************************
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: אסף בראון, תש"פ
עורך: יחיאל מרצבך, תש"פ
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                         http://www.etzion.org.il
האתר באנגלית:                     http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)