בפרשת אמור אנו קוראים את הפסוקים המצווים אותנו על ספרית העומר, כחלק מהציווי על מקראי הקודש, מועדי השנה. קשה להתעלם מהפסוקים הללו בימים אלו כאשר אנחנו בעיצומה של הספירה.

כמו מזמורים היסטוריים אחרים שראינו המזמור מעניק הצצה לחוויה הנפשית של דוד בסיפור מוכר — "בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה". תיאור הסיפור המקורי מופיע בספר שמואל א' פרק כ"ד ובו מסופר כיצד דוד הסתתר במערה, שאול נכנס להסך רגליו (=להתפנות), ודוד נמנע מלפגוע בו באמירת: "חָלִילָה לִּי מה'  אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ" (שמו"א כד, ו). במקום לפגוע בשאול דוד כורת את כנף מעילו ובכך מוכיח לו שאין לו כוונות רעות ועל שאול להפסיק לרדוף אחריו. המזמור שלנו משתמש במספר מילים מרכזיות מהסיפור המקורי ונותן להן הקשר חדש.