כתיבת שטר על דבר היכול להזדייף
הרב גיגי עוסק בשאלת מעמד שטר שראוי להזדייף לפי ר' מאיר ולפי ר' אלעזר. הרב סוקר בהתחלה ארבע דעות בראשונים בנוגע לשטר כזה לפי ר' מאיר, ומציע הסברים שונים לצורך בעדי חתימה לפי כל דעה.
לאחר מכן עובר לר' אלעזר , ודן האם עדי חתימה יעזרו לשיטתו , ואם כן מה היחס בינו לבין ר' מאיר. חותם בשאלה האם שטר שיכול להזדייף יעזור לר' אלעזר.
סיכום מאת צבי שיננזון שיעור ד' מחזור נ"ב. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:
כתיבת שטר על דבר היכול להזדייף
סתירת הסוגיות ותירוצי הראשונים
הגמרא בדף כא. שואלת איך ניתן לקיים שטר כאשר נמצא לפנינו אחד מעדי החתימה, ובנוסף אליו יש רק אחד מהשוק שמכיר את כתב היד של העדים:
ואי ליכא תרי אלא חד, מאי? אמר אביי: לכתוב (-עד החתימה) חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא, ומחזקי ליה בי דינא, (וחזו ליה) ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה, ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך. ודוקא אחספא, אבל אמגלתא לא, דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עילויה מאי דבעי
אביי מורה לכתוב את כתב יד העד דווקא על חרס ולא על מגילה, מחשש שתמצא החתימה ויוסיפו למעלה מהחתימה התחייבות ממונית. נראה מכאן ששטר שנכתב על חרס הוא שטר פסול באופן כללי, כי ניתן לזייף אותו (למחוק חלק מהמילים ולהוסיף מידע כוזב), ולכן ניתן לכתוב עליו את כתב היד ללא חשש שישתמשו בו כדי לחייב את העד ממון.
אולם, בגמרא בקידושין דף ט'. ודף כו. מבואר שחרס מועיל כדי לכתוב שטרות מכר וקידושין?
תירוץ תוס'
תוס' מתייחסים לקושייה זו:
והא דתניא בפ"ק דקדושין (דף ט. ושם) כתב על הנייר או על החרס בתך מקודשת לי כו' וכן גבי שדה (שם כו.) כתב על הנייר או על החרס כו' הרי זה מכורה נראה דאתיא כר"א דאמר עדי מסירה כרתי דלר"מ כיון דעדי חתימה כרתי לא מהני על דבר שיכול לזייף כדאמר בפרק ב' דגיטין (דף כא: ושם) אין כותבין לא על הנייר כו' וחכמים מכשירין ומפרש בגמרא מאן חכמים ר"א ואף על גב דאמר התם לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא ה"פ אלא בגיטין ודכוותייהו דהיינו שטרות שאין עומדין לראיה כגון אותו שאינו עשוי אלא לקנות בו אשה ושדה כעין גיטין שעשוין לפי שעה לגרש בו אף על פי שיכול השטר של קנין להועיל לראיה גם הגט יכול להועיל כדאמר בהכותב (לקמן דף פט:) ובפ"ק דב"מ (דף יח. ושם) וכ"ת נקרעיה בעינא לאינסובי ביה אלא שעיקרן לא לכך נעשו ולא ממעט אלא שטרות שעיקרן לראיה ועשוין לעמוד ימים רבים כדמייתי התם קרא ונתתם בכלי חרש וגו'.
תוס' מחלקים שני חילוקים:
- שטר שראוי להזדייף כשר רק לשיטת ר' אלעזר שעדי מסירה כרתי, ולא לשיטת ר' מאיר שעדי חתימה כרתי.
- שטר שראוי להזדייף כשר לר' אלעזר רק בשטרות קניין (מכר, גירושין...) ולא בשטרות ראיה.
תירוץ הריטב"א ורש"י
הריטב"א מציע הסבר אלטרנטיבי מפי הרמב"ן:
ואין צורך לכל זה דכי בעינן כתב שאין יכול להזדייף היינו בשטרי ראיה שעומדים ברשות הקונה, אבל שטר מקנה שעושין לשעתו לקנות בו ולזורקו אף על פי שיכול להזדייף כשר כי לעולם אין מביאין ראיה ממנו בב"ד אלא שהעדים יעידו למחר שזכה זה בשטר כתוב וחתום כראוי, ואתיא מתני' אפילו לר' מאיר דאמר עדי חתימה כרתי וכן פי' הרמב"ן ז"ל.
הריטב"א לא מקבל את החילוק הראשון של תוס' בין ר' אלעזר ור' מאיר, ולשיטתו החילוק היחיד הוא בין שטרי קניין לשטרי ראייה. שטר קניין שכתוב על דבר היכול להזדייף כשר אפילו לר' מאיר שעדי חתימה כרתי, והוא מחיל את הקניין בלא להוות ראייה. לעומת זאת, שטר ראייה שכתוב על דבר היכול להזדייף פסול לגמרי.
אלא שקשה על הריטב"א מהמשנה בגטין דף כא. שמתייחסת לאפשרות כתיבת גט על נייר מחוק (שיכול להזדייף):
מתני. ר' יהודה בן בתירא אומר: אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא, מפני שהוא יכול להזדייף, וחכמים מכשירין.
גמ'. מאן חכמים? אמר רבי אלעזר: ר' אלעזר היא, דאמר: עדי מסירה כרתי.
הגמרא מעמידה את שיטת חכמים שניתן לכתוב גט על דבר שיכול להזדייף דווקא כר' אלעזר שעדי מסירה כרתי, ומכאן שלר' מאיר שטר כזה יהיה פסול?
רש"י מסביר באופן אחר את התירוץ:
אבל לר' מאיר דאמר לא בעינן עדי מסירה איכא למיחש לזיופא דמאן דסמיך אעדי חתימה אשה הבאה לינשא בגט אינה מביאה לפנינו עדים החתומים בו אם יש מכירים בחתימתן ואם יש תנאה וזייפתיה ליכא דידע.
רש"י אומר שלר' מאיר שטר הראוי להזדייף פסול בגלל חשש שנכתב בו תנאי ומחקו אותו, אך משמע ממנו שאם האשה מביאה את עדי החתימה ניתן לסמוך על הגט ולהתיר את האשה לכל העולם, כמו שיטת הריטב"א.
תוס' שמים לב לדיוק ברש"י וחולקים עליו:
משמע דאי הוי סהדי קמן הוה כשר ואי אפשר לומר כן דלר' מאיר בעינן שיהא מוכח מתוכו כדמשמע בריש כל הגט (לקמן כד:) ובדבר שיכול להזדייף אין מוכיח מתוכו כלום.
לעומת רש"י שמכשיר עקרונית שטר שיכול להזדייף, תוס' חולקים וסוברים שלר' מאיר השטר צריך להיות מוכח מתוכו, כמו שראינו לעיל.
שיטת הריטב"א
אלא ששיטת הריטב"א יותר מורכבת. אצלנו בסוגייה הוא מסביר כמו רש"י ששטר קניין שראוי להזדייף כשר גם לר"מ, ואילו בגיטין כב. (וגם בקידושין ט.) הוא מסביר שרק לר' אלעזר ניתן להכשיר גט שיכול להזדייף:
מאן חכמים אמר ר"א רבי אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי. וכיון שכן כשר כתב שיכול להזדייף דליכא למיחש למידי דהעדים יודעים אם זייפו אם לאו, אבל לר"מ דאמר דעידי חתימה כרתי ודאי כתב שיכול להזדייף פסול דאפשר לזייפו וליכא מאן דמודע דהא בקיום הגט סגי, ומיהו אפילו אי אתו עידי השטר ומעידים שלא זייף כלום לר"מ ודאי אינו כשר, [ד]כיון דשטרא בגופיה לאו כלום הוא שהרי היה יכול להזדייף ה"ה דפסול בעדים שהעידו שלא זייפו, וזה שלא כדברי רש"י
נראה, שהריטב"א מחלק בשיטת ר' מאיר בין שטר מכר הראוי להזדייף שכשר, כרש"י, לבין גט הראוי להזדייף שפסול, כתוס'.
סיכום הבנות הראשונים
- תוס':
- ר' מאיר- עדי חתימה כרתי והשטר צריך להיות מוכח מתוכו, ולכן כל שטר שיכול להזדייף פסול
- ר' אלעזר- עדי מסירה כרתי, ולכן שטר קניין שראוי להזדייף כשר
- רש"י: שטר קניין שראוי להזדייף כשר בין לר' אלעזר ובין לר' מאיר
- ריטב"א ורמב"ן:
- שטר מכר שראוי להזדייף- כשר בין לר' אלעזר ובין לר' מאיר
- גט ושטר קידושין שראויים להזדייף- לר' מאיר פסול ולר' אלעזר כשר
כדי להבין את העמדות נצטרך להיכנס לעומק המחלוקת במהות שטר של ר' אלעזר ור' מאיר.
שיטת ר"מ- עדי חתימה כרתי
אפריורית היה אפשר לחשוב שלשטר יש משמעות בפני עצמו כאמירה של בעל הדין, וצריך עדים רק כדי שתהיה עדות, אלא שבגיטין י: לא נראה כך:
מתני'. כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, אף על פי שחותמיהם עובדי כוכבים - כשירים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים
גמ. קא פסיק ותני, לא שנא מכר ל"ש מתנה; בשלמא מכר, מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה, ושטרא ראיה בעלמא הוא, דאי לא יהיב זוזי קמייהו, לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא, אלא מתנה במאי קא קני? לאו בהאי שטרא, והאי שטרא חספא בעלמא הוא!
רש"י מסביר:
אלא מתנה - דעל ידי השטר הוא קנה אותה במסירת השטר היכי מקניא האי שטרא חספא בעלמא הוא.
כלומר, שטר שעלה בערכאות של גויים נחשב כחרס כיוון שאין עליו עדים כדין שטר רגיל, והעדים מייצרים את חלות השטר.
לכן, בנוסף לכיוון שהצענו, נציע שלושה כיוונים נוספים למה ר' מאיר מצריך עדי חתימה:
- שטר תקף גם בלא עדים, ועדי החתימה מעידים עליו (נסתר מהגמרא בגיטין)
- העדים יוצרים את השטר, ורק עדי חתימה יכולים ליצור שטר.
- מעבר לכך שהעדים יוצרים את השטר, צריך שיהיה מוכח מתוכו כדי שתהיה ראיה.
- מהות שטר היא נתינת הראייה ביד הקונה, ולכן צריך עדים ומוכח מתוכו כדי ליצור שטר.
כעת ניתן לבחון את שיטות הראשונים על פי ההסברים השונים, ולחלק בזה בין שטרי ראיה וקנין.
הסבר רש"י
לפי רש"י, ר' מאיר מכשיר שטר קניין שראוי להזדייף, ונראה שעדי החתימה יוצרים חפצא של שטר (הצעה 2), וגם כאשר אין ראיה מתוכו השטר עדיין כשר (אולי אפילו בשטרי ראייה).
הסבר התוס'
לפי התוס', ר"מ פוסל כל שטר קניין שראוי להזדייף. אפשר לומר שמהות השטר היא מסירת כוח הראייה ביד הקונה, ולכן השטר צריך להיות מוכח מתוכו (הצעה 4).
אפשרות אחרת היא שהעדים יוצרים את השטר ועדיין צריך שיהיה מוכח מתוכו בשביל שתהיה ראיה (הצעה 3), אלא שזה סביר בשטר קניין שיכול להתבסס על החזקת הקונה בראייה, אבל בגט אפשר להתלבט. מצד אחד כתוב בו: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ" וסביר שנתינת שטר הגט בלי הראיה תעזור, ומצד שני הגט צריך לתפקד כ"סֵפֶר כְּרִיתֻת" ויכול להיות שהראייה צריכה להיות בתוכו.
הסבר הריטב"א והרמב"ן
לפי הריטב"א והרמב"ן, יש חילוק בין שטרי מכר קרקע שאפשר לכתוב על כתב שיכול להזדייף, לבין שטרי גיטין וקידושין שר' מאיר לא מכשיר אם יכולים להזדייף. לכן, ברור שהוא לא מקבל שמהות השטר היא נתינת כוח ראייה, אלא שהעדים יוצרים את מושג השטר ולכן שטר מכר שראוי להזדייף מועיל.
למה גט ושטר קידושין לא מועילים כאשר יכולים להזדייף? הסבר אחד הוא להתבסס על הצורך ב"סֵפֶר כְּרִיתֻת", ולהצריך שהראייה תהיה בתוך הגט כדי שיצור כריתות מוחלטת בין האיש והאשה (וע"פ ההיקש 'ויצאה והייתה' ללמוד מגט לשטר קידושין).
אלא שבגיטין כד. הרמב"ן טוען שכאשר יש שני יוסף בן שמעון בעיר אחת, הם יכולים לגרש בגט את נשותיהם, למרות שבגט לא יהיה מוכח מתוכו איזה יוסף בן שמעון נתן אותו?
נראה שיש חילוק בין שטר שיכול להזדייף לבין שני יוסף בן שמעון. לא ניתן לתחשב בכלל בכתב של שטר שיכול להזדייף ורק העדות מבחוץ היא הראייה, ולכן הוא פסול בגט. לעומת זאת, בגיטין כד. אנחנו יודעים שיוסף בן שמעון נתן את הגט אבל אנחנו לא יודעים איזה יוסף בן שמעון נתן, ורק צריך להוסיף אינפורמציה באיזה יוסף בן שמעון מדובר, ולכן גט כזה יהיה כשר.
יש להעיר שר' חיים מחלק בדיוק הפוך. הוא טוען שגם רש"י שמכשיר לר"מ עקרונית שטר העשוי להזדייף, יפסול בשני יוסף בן שמעון. בשטר העשוי להזדייף יש את כל האינפורמציה אך היא מסופקת, לעומת שני יוסף בן שמעון שהשטר לא מספר את כל הסיפור.
שיטת הגר"ח
ר' חיים מציע דרך אחרת בהבנת החילוק של הריטב"א בין גט ושטר קידושין לשטר מכר:
ונראה דלא דמי גט לשטר קנין, דהנה שטר קנין כל עצם העדים דבעינן בו אינו אלא לאשווי שטרא, אבל עצם הקנין לא שאני קנין שטר משארי קנין דלא בעי עדים ולא איברי סהדי אלא לשקרי, משא"כ גיטין וקדושין הרי עצם החלות ג"כ בעי עדים דהרי בקדושי כסף ג"כ בעי עדים.
גם במכירת קרקע וגם בגירושין העדים יוצרים את שטר הקניין, אלא שבדיני ממונות 'לא איברי סהדי אלא לשקרי' ולכן מספיק שטר שמחיל את הקניין, גם אם עדי החתימה לא מועילים מחשש זיוף. לעומת זאת גירושין וקידושין הם עניין ציבורי שמצריך עדות לקיום הדבר, ואם עדי החתימה לא יכולים להעיד מתוך השטר הוא פסול.
שיטת הר"ש משאנץ
שיטה רביעית עולה מדברי הר"ש משאנץ.
לדבריו, גט פסול כאשר הוא ראוי להזדייף לא בגלל שעדי חתימה כרתי, אלא בגלל הפסוק בגט "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת".
לשיטתו בשטרי קניין ר' מאיר סבור שלא צריך עדים כדי ליצר שטר (כמו האפשרות הראשונה שהעלנו), אלא שבגט התורה דרשה חתימה, ולכן גט צריך להיות שטר ראייה בנוסף לשטר הקניין שהוא וממילא הוא לא יכול להיות ראוי להזדייף. כל זה בגט, אך בשטר קידושין שצריך עדי חתימה רק בגלל ההיקש "ויצאה והייתה" כשר גם בכתב שיכול להזדייף.
שיטת ר' אלעזר- עדי מסירה כרתי
הצורך בעדי מסירה ליצירת שטר או לעדות לקיום הדבר
מה מוקד המחלוקת בין ר' מאיר ור' אלעזר?
ההבנה הפשוטה היא שר' אלעזר מסכים שיש צורך בעדים כדי ליצור שטר, והם נחלקים האם העדים צריכים להיות בתוך השטר או שיכולים להיות גם מחוצה לו. כיוון זה עולה בתוס' בגיטין בכמה מקומות.
אלא, שיש מקום להבין שהמחלוקת היא עקרונית. בעוד שלר' מאיר צריך עדים לאשוויי שטרא, ייתכן שלר' אלעזר יש שם שטר גם ללא עדים.
רש"י בגיטין דף כב: תומך בהבנה זו:
ר' אלעזר היא - דאמר חתימת הגט אינה מן התורה ולא סגי למיתביה בלא עדי מסירה דאינהו הוא דעבדי כריתות דעל כרחיך בעינן עדים דילפינן (לקמן /גיטין/ דף צ) ערוה דבר דבר מממון
הצורך בעדי מסירה הוא לא כדי לאשוויי שטרא, אלא מדין 'אין דבר שבערווה פחות משניים', ועקרונית השטר פועל גם ללא עדים. ממילא, בדיני ממונות שאין צורך בעדות לקיום הדבר, שטר יהיה כשר גם ללא עדים בכלל.
כך גם עולה מהרמב"ם בהלכות מכירה פ"א ה"ז:
כיצד בשטר, כתב לו על הנייר או על החרס או על העלה שדי נתונה לך שדי מכורה לך כיון שהגיע השטר לידו קנה, אף על פי שאין שם עדים כלל, ואף על פי שאין השטר שוה כלום
שטר המכר מחיל קניין גם אם אין עדים בכלל. בנוסף, בהלכות גירושין פ"א הי"ג הרמב"ם מסביר כמו רש"י שהצורך בעדי מסירה על גט הוא מדין 'דבר שבערווה' ולא מדין יצירת שטר.
אם כן, לרמב"ם ולרש"י כאשר ר' אלעזר אומר שעדי מסירה כרתי, אין הכוונה שעדי המסירה הם אלו שיוצרים את השטר, אלא שעדי המסירה הם כוח העדות על השטר, אך השטר כשר כשלעצמו אפילו בלא עדים כלל.
אמנם הגמ' (גיטין י.) מצריכה עדות בכל שטר, אך ייתכן שהכוונה שם לשטרי ממון שחסרי משמעות בלי עדים, אך שטרי גיטין מעיקר הדין קיימים בלא עדים, לולא גזה"כ (וכך משמע מפהמ"ש שם).
נמצא שיש שתי דרכים להבין את הצורך של ר' אלעזר בעדי מסירה בגט. לפי תוס', עדי המסירה יוצרים את השטר (ולכן צריך עדי מסירה גם בממונות), ולפי רש"י והרמב"ם, יש צורך בעדות לקיום הדבר (ולכן לא צריך עדי מסירה בממונות).
עדי חתימה בשיטת ר' אלעזר
רוב הראשונים הולכים בתלם, ומסבירים שר' אלעזר מסכים שצריך עדים כדי ליצור שטר, אלא שעדי מסירה מספיקים לזה.
האם ר' אלעזר מצריך דווקא עדי מסירה, או שגם גט עם עדי חתימה בלבד כשר?
המשנה בגיטין פו: אומרת שגם לר' אלעזר מחתימים עדים על הגט מפני תיקון העולם, והראשונים נחלקו בהסבר.
התוס' מבינים שגט שנמסר ללא עדים הגט פסול, אלא שאם מגיע גט חתום אנחנו מניחים שהוא נמסר כדין.
לעומתם, שיטת הרי"ף וראשוני ספרד שר' אלעזר לא חולק על כך שעדי חתימה כרתי, אלא מוסיף שגם עדי מסירה כרתי והעדות יכולה להיות גם מחוץ לשטר.
היחס בין ר' אלעזר לר' מאיר בשטר עם עדי חתימה
נעיין בכתובות דף צד. במחלוקת רב ושמואל:
אתמר: ב' שטרות היוצאים ביום אחד, רב אמר: חולקין, ושמואל אמר: שודא דדייני. לימא, רב דאמר כר"מ, דאמר: עדי חתימה כרתי, ושמואל דאמר כרבי אלעזר, דאמר: עדי מסירה כרתי!
לפי ר' מאיר שעדי חתימה כרתי השטר קונה רק מהרגע האחרון ביום, ולכן שניהם קונים בשווה והם יחלקו. לעומת זאת, לר' אלעזר שעדי מסירה כרתי קונה אחד קדם לחבירו, ולכן נעשה שודא דדייני.
בעל המאור מקשה על הרי"ף:
ואף אנו יש לנו להשיב על הרי"ף ז"ל במאי דקאמר דבחדא מינייהו סגיא לר"א או בעדי מסירה או בעדי חתימה דא"כ קשיא ההיא דב' שטרות היוצאין ביום א' פלוגתא דרב ושמואל בכתובות בפ' מי שהיה נשוי דאוקימנא רב דאמר כר' מאיר ושמואל דאמר כר' אליעזר ואם איתא דר' אליעזר ס"ל עדי חתימה נמי כרתי על מה פליג שמואל עליה דרב ומאי טעמיה
אם ר' אלעזר מודה שעדי חתימה מועילים, אז למה שהוא יאמר שודא דדייני? הוא אמור להודות שחולקים, כיוון ששניהם קונים בו זמנית?
הרמב"ן במלחמות דוחה את הקושייה. לפי ר"מ עדי חתימה כרתי ולכן רק תוכן השטר יוצר את הקניין, אך לפי ר' אלעזר למרות שעדי חתימה מועילים עדיין אפשר להביא אינפורמציה חיצונית, ואם יבואו עדים ויאמרו שהשטר נמסר קודם לאדם אחד, אז הוא יזכה, וממילא בשני שטרות נצטרך לפסוק שודא דדייני.
יוצא, שלבעל המאור כאשר הרי"ף טוען שלר' אלעזר עדי חתימה גם מועילים, יהיה להם אותו הדין כמו עדי החתימה של ר"מ. לעומת זאת, לרמב"ן עדי החתימה יפעלו בצורה אחרת בשיטת ר' אלעזר לעומת שיטת ר' מאיר:
- לפי ר' מאיר עדי החתימה הם חלק אינטגרלי מהשטר וצריך מוכח מתוכו, אבל לפי ר' אלעזר הם לא חלק אינטגרלי, ולכן ניתן להשתמש באינפורמציה חיצונית.
- עדי חתימה כרתי בנוסף לעדי מסירה, ולכן למרות שיש שטר חתום צריך להתחשב באפשרות שהשטר נמסר.
שטר עם עדי חתימה שראוי להזדייף
בהנחה שר' אלעזר מצריך עדים כדי ליצור שטר, מה יהיה הדין בשטר עם עדי חתימה שראוי להזדייף לפי ר' אלעזר?
השאלה היא האם זה נחשב שאין כאן עדות בכלל, או שיש כאן עדות על השטר אלא שיש חשש זיוף שניתן לבטל ע"פ אינפורמציה חיצונית.
הקצות סובר שכיוון שאפשר למחוק את השטר, אז זה לא נחשב שיש כאן עדות בכלל, אך הנתיבות חולק עליו וסובר שיש כאן עדות שיוצרת את השטר.
נראה שהקצות הולך לפי בעל המאור, שעדי חתימה לר' אלעזר זהים לעדי חתימה לפי ר' מאיר, אך הנתיבות סובר שעדי החתימה לא חייבים להיות חלק מהשטר, ומספיק פוטנציאל של עדות שניתן להכשיר באופן חיצוני.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)