בבא קמא | דף ב | פתיחה למסכת ולסדר נזיקין
השיעור יועבר במוצאי שבת קודש, כ' במרחשון תשפ"ד
בבא קמא דף ב', פתיחה למסכת
א. פתיחה
בבא בתרא, דף קע"ה: "ואמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע".
רש"י בבא קמא, דף ב': "השור והבור כו' - כסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה דפרשה ראשונה נאמרה בשור שניה בבור".
רשב"ם, פתיחת פרשת משפטים: "ידעו ויבינו יודעי שכל כי לא באתי לפרש הלכות אעפ"י שהם עיקר, כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות, ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל, ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי. ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ. ואעפ"כ ההלכות עיקר כמו שאמרו רבותינו הלכה עוקרת משנה".
ב. יסוד חיוב נזקי ממון
בבא קמא, דף ב': "הצד השוה שבהן - שדרכן להזיק ושמירתן עליך ... מאי שנא קרן? דכוונתו להזיק וממונך ושמירתו עליך".
חידושי הרשב"א שם: "שדרכן להזיק "וממונך" ושמירתן עליך ... ועוד ודאי נראה דלא גרסינן ליה ...".
בבא קמא, דף ט': "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו".
רש"י שם: "הכשרתי את נזקו - כלומר אם הזיק הכשרתי וזימנתי אותו היזק שלא שמרתיו יפה כך מצאתי. לישנא אחרינא הכשרתי את נזקו עלי להכשיר ולתקן את נזקו כלומר אני חייב לשלם, מפי מורי".
רמב"ם, כותרת להלכות נזקי ממון: "הלכות נזקי ממון. יש בכללן ארבע מצות עשה. וזה הוא פרטן: (א) דין השור. (ב) דין ההבער. (ג) דין הבור. (ד) דין ההבערה. וביאור מצות אלו בפרקים אלו".
רמב"ם, כותרת להלכות חובל ומזיק: "הלכות חובל ומזיק. מצות עשה אחת, והיא דין חובל בחבירו או מזיק ממונו. וביאור מצוה זו בפרקים אלו".
רמב"ם נזקי ממון, א' א': "כל נפש חיה שהיא ברשותו של אדם שהזיקה הבעלים חייבין לשלם שהרי ממונם הזיק".
טור חושן משפט, שפ"ט: "כשם שאסור לאדם שיזיק את חבירו ואם הזיק חייב לשלם, כך צריך לשמור ממונו שלא יזיק ואם הזיק חייב לשלם".
ג. האיסור להזיק
טור חושן משפט, שע"ח: "כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חבירו כך אסור להזיק ממון שלו".
פירוש רבינו יונה לאבות, א' א': "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע - בין תורה שבכתב בין תורה שבע"פ, שהתורה בפירושה ניתנה שאם לא כן אי אפשר למדע ביה; שהרי כתוב לא תגזול וכל נזיקין בכלל אותו הלאו והן הן התורה שהיה קבלת משה בסיני אע"פ שלא נכתבו".
ברכת שמואל בבא קמא, סימן ב': "ובהציעי דברי לפני מו"ר זיע"א אמר שהוא אומר דדין ד"ולא ישמרנו" הוי איסורא. ביאור הדברים, דלא נאמר דווקא לענין חיוב ממון, אלא גם לעניין שיחשב מזיק ורשע כלפי שמיא ... והנה לפי דברינו נמצא דספק שהוא בדיני שן ורגל הוי ספק גם לעניין איסורין ואזלינן בספק להחמיר לכתחילה...".
סנהדרין, דף ז': "אמר רב יהודה 'שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק'- אפילו בין בית לעלייה, 'בין איש ובין אחיו ובין גרו'- אפילו בין תנור לכיריים".
רבינו חננאל שם: "אפילו בין בית לעלייה צריך הדיין להיות בקי כמשפט הפסדת העלייה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלייה בתחתון וכך צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן העזיבה שתחת התנור. וכמה הרחקת הכירה והמחזיק בכירה אין לו לעשות וכיוצא בדינים הללו".
יד רמ"ה, בבא בתרא דף כ"ו: "דאסיר למגרם מידי דאתי מיניה היזקא לאינשי, אי משום לפני עור לא תתן מכשול ואי משום ואהבת לרעך כמוך".
בבא קמא, דף ל': "ת"ר: חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה. רב ששת שדי להו בנורא. רבא שדי להו בדגלת. אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין; רבא אמר: מילי דאבות; ואמרי לה: מילי דברכות".
ד. דיני ממונות בזמן הזה
מו"ר הרא"ל, אחרית דבר לקונטרס דינא דגרמי: "קונטרס דינא דגרמי הינו יצירת מופת, בו שיעור קומתו של הרמב"ן וקוויה האופייניים מזדקרים בעוצמה ובחדות ... כל זה ברור לכל בר בי רב ואין ארז הלבנון זקוק להסכמה מאחד מאזובי הקיר. ואף על פי כן, אולי מן הראוי לסיים את דיוננו בהערה ובקשה, הנוגעת יותר למרחב הכללי של הנושא - ובמיוחד ביחס למצבנו כיום - מאשר לתוכן הקונטרס כשלעצמו.
דרכו של הרמב"ן בבואו לברר עניין גרמי סלולה, בהירה, ואופיינית. כולה מעורה בעולם בית המדרש ובוקעת ועולה מתוכו. כיאה לו, ההתמודדות עם הנושא הינה למדנית צרופה, ופחות או יותר במעגל סגור. הוא דן במקור הדין, צביונו, זיקתו לתחומים נושקים, ובעיקר, בהגדרתו, על ידי איסוף המקורות והמקרים השייכים לו, ומתוך ליבון והשוואה והצעת חילוקים יצירתיים ...
תמונה זו שונה במהותה מזו המצטיירת לפי שיטת הריצב"א ... בקביעתו שבעצם אין הבדל עקרוני בין גרמא לגרמי, ואין לנו קטגוריה הנקראת "גרמי" בעלת אפיונים מוגדרים אלא אוסף של מקרים בודדים שלגבי כל אחד הרגישו חז"ל צורך חברתי נקודתי לתקן חיוב, הוא מפקיע את הדיון ממוקדו הלמדני בבית המדרש ומציבו כלקט תגובות יושבי בית המדרש למתחולל, או לעלול להתחולל, בשווקים וברחובות. התגובות מושתתות, כמובן, על שיקולים ערכיים ומוסריים, ולא רק על נוחות פרגמטית גרידא. הלא הן של יושבי בית המדרש - ולא סתם יושביו, אלא של חז"ל. ואף על פי כן, חסר כאן הפן העקרוני הדיני ונותרנו עם שלל תקנות מאולתרות ...
אפשר בלב שלם לאמץ, ברמת הדאורייתא העקרונית, כל תג בקונטרס הרמב"ן. ואף על פי כן, ברמת תקנה, שיצאה או שתצא מתחת יד המוסמך לתקן, ניתן להכיר בצורך להתמודד עם מצוקה חברתית מסויימת או לבלום תהליכים שליליים ... בדורותינו, יישום חיובי גרמי - או, יותר נכון, פטורי גרמא - על פי מתכונת הרמב"ן הצרופה, נתקל בקשיים מעשיים ההולכים ומחריפים.במציאות הטכנולוגית המתפתחת, גוברת בהתמדה היכולת להסב נזקים, פיסיים או אפילו וירטואליים, של ממש בלי להתחייב על פי הקריטריונים של הרמב"ן או של הר"י. הנזקים יכולים להיות יותר מופשטים ותהליך הנזק יותר עקיף מהרף המינימלי הנדרש לחייב מדין גרמי - ואף על פי כן, התוצאה חמורה למדי. יוכל גנב למדן ומבריק לתכנן ולבצע שוד מושלם, בעזרת מערכת כלי פריצה של גרמא, מבלי להסתבך, לדוגלים בשיטה זו, בנזק ישיר או גרמי. הנתמיד בפטור תרחיש כזה על יסוד גרמא בנזקין? האם מגמת ניתוק האדם ממעשיו, על בסיס פער הזמן בין הפעולה והתגובה, ומתוך הנחת עצמאותן של מערכות מפותחות, שכמה פוסקים אימצו כדי להקל בשעת הצורך לגבי שבת, ישימה לגבי פטור נזק? וגם אם נדחה דוגמה זו, מתוך הנחה שניתן לחלק בין שבת לניזקין - שלגבי מלאכה נתמקד בפעולה ולגבי נזק בתוצאה - כלום אין הבעיה קיימת בשפע מקרים אחרים?
הבקשה שטוחה, הסמכות קיימת, והעיניים נשואות. במידה ויעלה ביד גדולי הפוסקים לתקן בנידון, הם יצליחו לגדור פירצה חברתית של ממש, ואף ישכילו, בד בבד, להרים קרנה של תורה".
ה. סיום – ישועות
שבת, דף ל"א: "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וגו' - אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין, חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות. ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו".
רש"י שם: "סדר נזיקין - מושיען, מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון".
מהרש"א שם: "וישועות זה סדר נזיקין. ע"פ מ"ש בריש פ"ק דבבא קמא דנזקי דארעא ד' אבות רומזים על נזקי שמים ד' דבעי רחמי להושיע אותנו ולהצילנו מהם".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)