לא תקפו פאת ראשכם: בין המקיף לניקף
הרב גיגי עסק באיסור בל תקיף. הרב בחן את היחס בין איסור המקיף לאיסור הניקף, דן בהשלכות לגבי קטן ואישה, ולבסוף עסק בהרחבה בשייכותם של קטנים באיסורי תורה
סיכום מאת הלל אלסטר שיעור ה' מחזור נ'. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב.
מקיף וניקף
לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ:
(ויקרא יט, כז)
עולה מסוגייתנו [ב"מ י:] שאישה אינה אסורה בבל תקיף, בגלל ההיקש בין השחתת זקן להקפת הראש. רש"י כותב שאפילו בגדול מותרת, והסוגיה נקטה קטן רק כי מסתמא גדול לא יאפשר לה.
מה טיב האיסור על המקיף ועל הניקף?
תני תנא קמיה דרב חסדא: אחד המקיף ואחד הניקף, לוקה. אמר ליה: מאן דאכיל תמרי בארבילא, לקי? דאמר לך, מני? רבי יהודה היא, דאמר: לאו שאין בו מעשה, לוקין עליו. רבא אומר: במקיף לעצמו, ודברי הכל. רב אשי אומר: במסייע, ודברי הכל.
(מכות כ:)
הגמרא מבינה שפשוט שהמקיף לוקה כיוון שהוא עושה המעשה, ותמהה כיצד לוקה הניקף ללא מעשה. נדון בהמשך בשלושת התשובות.
הריב"ן על אתר מציע שני פירושים להבין את איסור הניקף.
- לא תקיפו= אל תניחו להקיף. התורה אסרה להקיף, אך מי שמאפשר להקיף את ראשו נחשב מקיף בעצמו. האיסור הפשוט הוא על הניקף, אך יסוד האיסור הוא להקיף.
- לא תקיפו- בלשון רבים. התורה אסרה שני דברים- להקיף ולהיות ניקף.
רש"י ב"מ: המקיף באזהרה כניקף- משמע שעיקר האיסור בניקף.
רמב"ן במכות כותב כעין דברי הריב"ן אך בשינוי קל; 'אפילו הניקף אסר רחמנא'- כלומר המקיף הוא האיסור הפשוט, והתורה הרחיבה את האיסור אף לניקף.
הריטב"א מסכים עם הרמב"ן אך בסוף דבריו מסייג:
ומסתברא דלגבי הקפה צריכין אנו לצרף שני הפירושין דאמר לא תקיפו בלשון רבים לחייב גם הניקף ומשמעותו משום דדרשינן לא תקיפו בשניהם לא תקיף ממש ולא תניח להקיף וכדפרישית במהדורא קמא.
לסיכום ארבע גישות בראשונים:
1. איסור להקיף בלבד. המניח להקיף כמקיף. ריב"ן1
2. שני איסורים, העיקר הוא הניקף. ריב"ן2
3. שני איסורים, העיקר הוא המקיף. רמב"ן2
4. שני איסורים עצמאיים, אין ביניהם מדרג. ריטב"א
נ"מ- האם ניתן ללקות פעמיים? לפי שיטה מספר 4 פשוט שניתן ללקות פעמיים. למספר 1 פשוט שלא ניתן. לגבי שיטות הביניים ניתן להתלבט- האם התורה הגדירה אחד מהם כעין השני, או שהיא רק הזהירה עליו בנוסף.
שיטת הרמב"ם
במה דברים אמורים באיש המגלח אבל איש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע למגלח, והמגלח את הקטן לוקה. +/השגת הראב"ד/ אבל איש המתגלח אינו לוקה אא"כ סייע למגלח. א"א אף על פי שאינו לוקה כיון שמדעתו עשה עובר בלאו.+
(רמב"ם ע"ז יב,א)
הראב"ד סובר שכל הסוגיה במכות עוסקת בשאלת המלקות, אך בכל אופן עובר בלאו. יש אחרונים שהבינו שגם הרמב"ם אינו חולק על כך. הכס"מ הבין שאכן שהניקף אינו עובר על איסור כלל ללא סיוע.
ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עבד מעשה כלל ואפילו אם א"ל להקיף לו פאת ראשו אין שליח לדבר עבירה:
(כס"מ על אתר)
דברי הכס"מ קשים ביותר, שהרי יש לאווים רבים בתורה שאין בהם מעשה. יש מן האחרונים שניסו להבסביר את שיטתו:
- הנודע ביהודה מסביר שיש לאו בשב ואל תעשה רק אם הדרך היחידה לעבור על הלאו היא בלא מעשה, כגון לא תותירו ממנו עד בוקר. אם יש דרך לעבור על הלאו עם מעשה, כפי שחידשו רבא ורב אשי, לא יהיה לאו ללא מעשה. אמנם קשה מפסיקת הרמב"ם בקונה חמץ בפסח שעובר על בל יימצא.
- הרב גיגי מחדד שהשאלה איננה האם יש דרך לעבור ע"י מעשה, אלא מה יסוד האיסור- לא תותירו, לא יימצא- יסוד האיסור בחוסר פעולה. לא תקיפו לעומת זאת מנוסח כאיסור על פעולה. לפי הסבר זה, מח' הרמב"ם והראב"ד טמונה בהבנת יסוד איסור ניקף- בעייתי להיות ניקף [ראב"ד] או בעייתי להניח להקיף, נחשב כמקיף [רמב"ם].
איתקש מקיף לניקף
הסוגיה בנזיר נז: מביאה מח' אמוראים בנושא התלות בין איסור המקיף והניקף.
במאי קמיפלגי? רב הונא סבר: לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית [את] פאת זקנך - כל שיש לו השחתה יש לו הקפה, והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו נמי בהקפה; ורב אדא בר אהבה סבר: אחד המקיף ואחד הניקף במשמע, ואיתקש מקיף לניקף, כל היכא דניקף מיחייב מקיף נמי מיחייב, והאי קטן הואיל והוא גופיה לאו בר עונשין הוא דמיחייב, מקיף נמי לא מיחייב.
(נזיר נז:)
אישה מקיפה- רב הונא: מותר. רב אדא: אסור.
המקיף קטן- רב הונא: חייב. רב אדא: פטור.
הגמרא מסבירה את דעת רב אדא, שחיוב המקיף תלוי בחיוב הניקף. ברור שחיוב הניקף הוא העיקרי, והתורה הרחיהב אותו למקיף אך ורק כאשר הניקף עצמו עובר על הלאו. רב הונא חולק, או על עצם ההיררכיה בין איסור מקיף לניקף, או רק על התלות בחיוביהם.
מפשט הגמרא יוצא, שבין לרב הונא בין לרב אדא מותר לאישה להקיף ראש קטן. רב אדא קילל את רב הונא לשווא, וקללת חכם אפילו על חינם היא באה.
הרמב"ם חלק והבין שלפי רב אדא אישה אסורה מדרבנן להקיף אפילו קטן. הוא סובר שאם אסור להקיף ראש קטן מוכח שעצם היותו מוקף הוא דבר בעייתי, ואם כן גם אישה המופקעת מאיסור תיאסר מדרבנן.
הראש האסור
הראשונים פסקו הלכה כרב הונא. עולה השאלה- האם פסיקתו במקיף ראש קטן נכונה גם לגבי מקיף כל אדם שאינו שייך בלאו?
איש מקיף:
ראש קטן- חייב.
ראש אישה- תוס' בנזיר מתלבטים ולא מכריעים. בתוס' בשבועות נראה שסוברים שמקיף ראש אישה חייב.
ראש נכרי- תוס' בנזיר מתלבטים ומסיקים שאין איסור בגלל מיעוט 'ראשכם'= ישראל.
יש להבין מדוע חילקו התוס' בין מסקנתם באישה לבין מסקנתם בגוי, ואכמ"ל.
אם נחזור למכות כ: רב הונא הולם את פירושו השני של הריב"ן.
התלבטות הנימו"י -מה הדין בגוי המקיף פאת ראש ישראל? לכאורה פשוט שאסור, אך הנימו"י הביא דעה המתירה וכן הבין רעק"א בדברי הריטב"א. ניתן להסביר לפי ההסבר הראשון של הריב"ן, שהניקף אור כי נחשב למקיף. אמנם גם כאן הישראל נחשב מקיף, אך נחשב מקיף בידי גוי ואולי אין בזה איסור.
תוס' בנזיר מתלבטים האם לפי רק אדא גם הניקף תלוי במקיף, כגשר דו צדדי. לכאורה הסברה היא שעיקר האיסור בניקף, ולא ששני האיסורים תלויים זה בזה. זה הכיוון אליו הולכים התוס'.
מסייע
מדוע מסייע מתחייב?
- הסיוע הוא מעשה משמעותי. הניקף עובר בכך שמאפשר הקפה, וזהו הסיוע.
- הסיוע הוא היכי תמצי להתחייב על לאו כשאין בו מעשה.
הקפת ראש קטן
מקיף קטן חייב. מדוע אישה מותרת להקיפו? האמנם קטן לא שייך באיסור כלל? אולי רק אינו בר עונשין אך וודאי שייך באיסור עצמו! אם גדול עובר על לאו בהיותו ניקף, וודאי גם קטן עובר, אף שאינו בר עונשין. הרי מוסכם שישנו איסור להאכיל קטן נבלות, ובנוסף יש בזה משום לפני עיוור, שהאישה מכשילה את הקטן בהיותו ניקף.
הרב גיגי מציע:
1. קטן אינו שייך באיסורים כלל. ראיה לדבר מיבמות דף לג. שם הגמרא מניחה שקטן שהגדיל בשבת נחשב שאיסורי השבת חלו עליו בשעה שהגדיל [לעניין איסור חל על איסור]. מאידך, הגמרא בסנהדרין פוסקת שבהמה שרבע קטן נהרגת, כיוון שבאה תקלה על ידיה. רעק"א מסביר שאכן התורה לא הטילה חובות על קטנים, אך אנו נדרשים להתייחס להשלכות מעשיהם כמו למעשיהם של גדולים, מדין חינוך.
2. אולי איסור האכלת נבלות לקטן שייך רק בחפצא של איסור. הגמרא לומדת את הדין מדם, שקצים וטומאה, שהם חפצי איסור, בשונה מאיסורי מעשה שאין בהם חפץ מסוים. אם מבינים שאיסור הקפה הוא איסור במעשה ההקפה, ולא ביותו חפצא מוקף, ייתכן שלא יהיה פה איסור.
3. האיסור להיות ניקף, לפי אחת ההבנות שהעלינו, היא שלא להניח להקיף. קטן שאינו בר דעת לא שייך 'מניח להקיף'. הוא לא מאפשר שום דבר, הוא סתם חפץ שמקיפים אותו ולא שותף בהקפה.
שליחות בהקפה
אם מעשה האישה הוא מעשה היתר- מה שייך שיתחייב השולח?
יש איסורים שהם במעשה- טמא אסור להיכנס למקדש, טהור אינו עושה כלום אם נכנס. בהקפה- המציאות של ראש ניקף היא בעייתית, אלא שלאישה מותר לייצר מציאות כזו. אם איש שולח אישה- האיש מעורב ביצירת ראש מוקף.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)