בין שתי נוסחאות תפילה בראש חודש שחל להיות בשבת

הרב גיגי עסק היום בתפילת מוסף של יו"ט שחל בשבת, ושל שבת שחלה בר"ח.
פתיחה
פתחנו בהבדלים בין הנוסח הספרדי לאשכנזי במוסף שבת ר"ח:
- בנוסח הספרדי יש פסקת סיום של ר"ח ולאחריה פסקת סיום של שבת, בניגוד לפסקת הסיום המשולבת בנוסח האשכנזי
- בנוסח האשכנזי מזכירים לפני החתימה את שבת ואת ר"ח, ובנוסח הספרדי מזכירים רק את שבת
תפילת יו"ט שחל בשבת
רש"י הבין שיש שלוש שיטות בתנאים:
- בית שמאי: יש ברכה עצמאית לשבת וברכה עצמאית ליו"ט
- בית הלל: יש ברכה משולבת אך עם חתימה של שבת
- רבי: יש ברכה משולבת עם חתימה משולבת
הרמב"ם והגאונים חלקו עליו, והבינו שבית הלל מתייחסים לתוכן הברכה, והם מסכימים עם רבי שמדבר על חתימת ברכה משולבת של שבת ויו"ט.
השטמ"ק העיר שבפשט לבית הלל אומרים תפילת שבת ומזכירים באמצע את יו"ט (מתאים לפירוש הרמב"ם)לעומתו, רש"י מבין שכאשר ב"ה אומרים "מתחיל בשל שבת", הם לא מדברים על תוכן הברכה, אלא על הקדמת הזכרת שבת להזכרת יו"ט.
יסוד המחלוקת
הרב הציע שתי הבנות ביסוד המחלוקת:
- בית שמאי ובית הלל מסכימים שיו"ט ושבת אלו שתי קדושות נפרדות, אך בית הלל חושבים שלא ניתן להוסיף על שבע ברכות. בית שמאי חושבים שהאדם מתפלל שתי תפילות של שבע ברכות.
- לפי ב"ש שבת ויו"ט הן שתי קדושות, ולפי ב"ה שבת ויו"ט משתלבים לקדושה אחת.
לפי ההבנה השנייה שהרב ראה כעיקרית, ניתן להסביר את המחלוקת בין בית הלל לרבי (לפי רש"י). בית הלל חושבים שקדושת המועדים יונקת משבת, ולכן היא נבלעת בקדושת שבת, וממילא בחתימה נזכיר את שבת בלבד. רבי חושב שדווקא קדושת יו"ט היא המשתלטת על קדושת השבת השגרתית.
שבת ראש חודש
בשבת ר"ח נראה ברור שהשבת היא הדומיננטית ומשתלטת, כי קדושת ר"ח נובעת מהקרבת קרבן המוסף, בעוד שבשבת ויו"ט מקריבים מוסף כי הם קדושים. בעל המאור חשב בכיוון שלנו וטען שהחתימה במוסף שבת ר"ח יהיה רק על שבת כי קדושת שבת בולעת את קדושת ר"ח, אך הסיק שצריך להזכיר גם את ר"ח, כנראה כי בר"ח יש סוג קדושה אחר שלא יכול להשתלב עם שבת.
ההבדל בין נוסחי התפילה
הסברנו שבנקודה זו נחלקו הנוסחים. לנוסח הספרדי קדושת ר"ח שונה משבת ולכן שתי הקדושות עומדות זו בצד זו, לעומת הנוסח האשכנזי שחושב שיש שילוב בין הקדושות עם דומיננטיות של השבת.
נפקא מינות
הצגנו ארבע אפשרויות לגבי אדם ששכח בחתימה להזכיר יו"ט או ר"ח:
- ביאור הלכה: בשניהם לא חוזר, רבי אומר את דעתו לכתחילה בלבד.
- פרי חדש: בשבת יו"ט חוזר, שהרי בכל התפילות משלבים את יו"ט בקדושת היום, אך בשבת ר"ח לא יחזור.
- חוזר גם בשבת יו"ט וגם בשבת ר"ח, כי יש דרישה עקרונית לקדושת היום, ובשאר תפילות ר"ח יעלה ויבוא מתפקד בתור ברכת קדושת היום.
- לא חוזר בשבת יו"ט, כי קדושת יו"ט נבלעת בשבת, אך חוזר בשבת ר"ח כי שתי הקדושות על ערוצים שונים
לגבי אדם שהזכיר יו"ט ולא הזכיר שבת, החיד"א פסק שיחזור על שבת בלבד מתוך תפיסה של שתי קדושות נפרדת, אך השלמי חגיגה חלק עליו מתוך תפיסה של קדושה אחת מורכבת.
הערנו לסיום שבשבת ר"ח יש יותר מקום לשיטת החיד"א לנתק בין הקדושות (בהסתמך על הנוסח הספרדי)

File

סיכום מאת צבי שיננזון שיעור ד' מחזור נ"ב. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:

בין שתי נוסחאות תפילה
בר"ח שחל להיות בשבת

פתיחה

יש שני נוסחים מקובלים למוסף של שבת ר"ח, הנוסח הספרדי והנוסח האשכנזי, ויש ביניהם הבדל חשוב.

שני הנוסחים בצורה דומה:

·        "אתה יצרת"

·        הזכרת ר"ח

·        בקשה לעלות לארץ ולהקריב את הקרבנות

·        פסוקי מוספי שבת ור"ח

בשלב הבא יש פיצול. בעוד שבנוסח האשכנזי הסדר הוא:

·        "ישמחו במלכותך"

·        פסקת סיום בשילוב ר"ח ושבת ("רצה במנוחתנו...")

לעומת זאת הנוסח הספרדי שונה:

·        פסקת סיום של ר"ח ("חדש עלינו את החדש הזה...וחקי ראשי חדשים להם קבעת")

·        פסקת סיום של שבת ("ישמחו במלכותך... וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך")

·        חתימה של שבת ור"ח ("מקדש השבת ישראל וראשי חודשים")

ההבדל הראשון הוא הפיצול – בנוסח הספרדי מפצלים בין פסקת הסיום של שבת ור"ח בניגוד לפסקה המשולבת בנוסח האשכנזי. ההבדל השני הוא ב"מעין החתימה" – בעוד שבנוסח האשכנזי מזכירים לפני החתימה גם את שבת וגם את ר"ח בגלל הפסקה המשולבת, בנוסח הספרדי מזכירים לפני החתימה רק את שבת ובחתימה עצמה גם את ר"ח.

ראוי לציין שהריטב"א אכן מציע להזכיר את ר"ח לפני החתימה, ונראה שהיה לפניו כנוסח הספרדי, ובכל זאת דעתו לא התקבלה.

בשיעור ננסה לענות למה אין את הבעיה של 'מעין החתימה סמוך לחתימה', ולמה בכלל יש פיצול בשבת ר"ח לפי הנוסח הספרדי בניגוד לתפילת שבת יו"ט.

תפילת יו"ט שחל להיות בשבת

נתחיל את דיוננו בסוגייה העוסקת בתפילת יו"ט שחל להיות בשבת.

התוספתא מביאה מחלוקת כיצד מתפללים:

יום טוב שחל להיות בשבת       
בית שמיי אומרי' מתפלל שמנה ואו' של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמו ומתחיל בשל שבת       
ובית הלל או' מתפלל שבע ומתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואו' קדושת היום באמצע         
ר' או' אף חותם בה ברוך מקדש השבת וישראל והזמנים

תוספתא מסכת ברכות (ליברמן) פרק ג הלכה יג

בית שמאי ובית הלל נחלקו האם לתת לשבת ויו"ט ברכות עצמאיות או ברכה אחת, אך לא ברור האם רבי חולק על בית הלל או מסכים איתם?

שיטת רש"י

רש"י על הגמרא המקבילה בביצה מפרש כך:

מתחיל בשל שבת - ברכה אחת לשניהם, ומתחיל להזכיר שבת תחילה ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה.       
ומסיים - הברכה בשל שבת מקדש השבת, ותו לא.

רש"י מסכת ביצה דף יז עמוד א

יוצא שרבי חולק על ב"ה, ויש לנו שלוש דעות:

·        בית שמאי- שמונה ברכות

·        בית הלל- שבע ברכות עם חתימה לשבת

·        רבי- שבע ברכות עם חתימה משולבת של שבת ור"ח

שיטת הרמב"ם והגאונים

שיטה אחרת היא שיטת הגאונים והרמב"ם (ע"פ הכסף משנה). לדעתם, בית הלל לא מתייחסים לחתימת הברכה, אלא למבנה ותוכן הברכה – הברכה מתחילה בפתיחה של שבת, באמצע מזכירים יו"ט ומסיימים בסיום של שבת. רבי מוסיף ואומר שהחתימה צריכה לשלב בין שבת לר"ח.

'מתחיל בשל שבת'

דיון נוסף שיש בראשונים הוא לגבי פירוש "ומתחיל בשל שבת":

יום טוב שחל להיות בשבת כו' מתחיל בשל שבת כו'. לפי הפשט משמע שאומר תפלת השבת ממש אלא שאין המנהג כן. ורש"י ז"ל פירש מתחיל בשל שבת שאומר ותתן לנו ה' אלקינו את יום המנוח הזה.

השטמ"ק מעיר שע"פ פשט הסוגייה היינו אמורים תפילת שבת ולהזכיר באמצע הברכה את יו"ט, אך המנהג הוא להתפלל תפילת יו"ט ולהוסיף הוספות של שבת ("אתה בחרתנו").

פירוש השטמ"ק מתאים יותר לשיטת הגאונים והרמב"ם שהסוגייה מתייחסת לגוף הברכה ולא לחתימה, אך לרש"י הסוגייה מתייחסת לחתימה וממילא הוא מסביר שיש להזכיר שבת לפני יו"ט. בהמשך נראה השלכות לכך.

יסוד המחלוקת- קדושה אחת מורכבת או 'שבע תקון'

במה נחלקו התנאים? מה עומד מאחורי מחלוקתם?

מסתבר שלדעת בית שמאי לשבת וליו"ט יש שתי קדושות נפרדות, ולכן מתפללים שתי ברכות. בית הלל שמערבבים שבת ויו"ט בברכה אחת, יגידו שיו"ט שחל בשבת יוצר מין תרכובת חדשה של קדושה משולבת אחת.

למרות שההסבר הזה יפה, הוא לא מוכרח בכלל. בית הלל יכולים להסכים עקרונית עם בית שמאי, אך לטעון שלא ניתן לשנות את מספר הברכות. בתפילת ראש השנה היה נוח אם היו עשר ברכות ולא להיכנס למחלוקת ר' עקיבא ור' יוחנן בן נורי, אך יש רצון לשמור על תשע ברכות דווקא. כך גם הגמרא אומרת לגבי האפשרות להוסיף ברכת הבדל לתפילת הביננו במוצאי שבת:

כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן כרבי עקיבא - תמני סרי תקון, תשסרי לא תקון[1]; הכא נמי - שבע תקון, תמני לא תקון

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד א

לכן, בית הלל משלבים את שבת ויו"ט לברכה אחת, למרות שאלו שתי קדושות נפרדות.

למה ב"ש לא מוטרדים משיקול זה? ככל הנראה הם רואים כאילו יש שתי תפילות של שבע, אחת של שבת ואחת של יו"ט. בפועל זה יוצא שמונה ברכות, אבל אין הרחבה של התפילה לשמונה.

בכל זאת, הסבר זה לא מספק. לפי הרמב"ם יש חתימה משולבת של שבת ויו"ט, אך לפי רש"י למה ב"ה חותמים את הברכה בשבת בלבד? נראה שצריך להסביר ש'אין חותמין בשתיים', ולכן צריך לבחור אם לחתום בשבת או ביו"ט. בית הלל העדיפו לחתום בשבת, או כי יש יתרון לקדושתה על פני קדושת יו"ט (ונרחיב על כך בהמשך), או כי גם יו"ט נקרא שבת[2] וכך חתימה אחת תתאים לשני העניינים.

נסכם מה שעלה בינתיים. לפי ב"ש, יש שתי קדושות נפרדות שדורשות שתי ברכות נפרדות. לפי ב"ה אפשר להתלבט האם ביו"ט שחל בשבת יש קדושה אחת מורכבת שדורשת ברכה אחת, או שיש שתי קדושות אלא שלא ניתן לחרוג משבע ברכות. לשיטת הרמב"ם שלפי ב"ה חותמים בחתימה משולבת, נראה ברור שנצטרך לומר שיש קדושת מורכבת ולכן יש ברכה אחת, אך נראה שגם לרש"י צריך לומר זאת בגלל שתי סוגיות.

1. הגמרא בברכות מקשה על הכלל "אין חותמין בשנים":

מקדש השבת וישראל והזמנים! - חוץ מזו. ומאי שנא? - הכא - חדא היא, התם - תרתי, כל חדא וחדא באפי נפשה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מט עמוד א

לפי חלק מהפירושים הסיבה שאפשר לחתום גם בשבת וגם ביו"ט היא שקדושת שבת ויו"ט משתלבות, כך שאין כאן חתימה בשנים.

2. בזבחים הגמרא מתלבטת אם תדיר קודם או מקודש:

איבעיא להו: תדיר ומקודש, איזה מהם קודם? תדיר קודם משום דתדיר, או דלמא מקודש קדים דקדיש? תא שמע: תמידין קודמין למוספין, ואף ע"ג דמוספין קדישי. אטו שבת למוספין אהנאי, לתמידין לא אהנאי? ת"ש: מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש. אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני?

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף צ עמוד ב

הסוגייה אומרת שבכל שבת רגילה יש קרבן מוסף שבת רגיל, אך בשבת ר"ח קרבן המוסף של השבת הופך להיות קרבן של שבת ר"ח, כי הקדושות משתלבות ומקדשות את קרבן המוסף של השבת בקדושה המשולבת.

שילוב קדושת שבת וקדושת יו"ט לפי רבי ובית הלל

למה קדושת שבת ויו"ט משתלבות? למה זה קורה?

כזכור, רש"י הסביר שבית הלל ורבי מסכימים שמשלבים בברכה אחת את קדושת שבת וקדושת יו"ט, אלא שבעוד שלבית הלל חותמים את הברכה בשבת בלבד, לפי רבי חותמים בשבת ויו"ט. כעת נסביר את שילוב הקדושות ע"פ בית הלל וע"פ רבי.

בית הלל

לפי בית הלל קדושת השבת סופחת את קדושת יו"ט, בגלל היחס בין שתי הקדושות. כדי לברר זאת נצטרך לעיין בפרשת המועדות. פרשת המועדות מתחילה בשבת, למרות שברור מהפסוקים שהיא לא חלק מהמועדות. מה פשר החיבור הזה? הרב קוק מסביר שרק ה' יכול לקדש יש מאין, וישראל רק מאצילים מקדושת שבת לקדושת ימים טובים, ולכן חייבים להזכיר את קדושת השבת לפני קדושת המועדות שיונקת ממנה:

קדושת הזמן מתפשטת היא על כל אורך הזמן - 'ברוך ה' יום יום' - והולכים קוי אורי הקודש ונמשכים בצורה מסותרת עד שבאים לידי הבעה וגילוי בזמנים המקודשים: בקדושת השבת תחילה למקראי קודש בתור קדושת מקורית שהיא משפעת על העולם ועל ישראל, ובקדושת הימים טובים בתור מקבלי שפעת הקודש על ידי ישראל דקדשינהו לזמנים

אורות הקודש ב, עמ' שג

כיוון שמקור קדושת המועדות היא בקדושת שבת היא נבלעת בה, ולכן לפי בית הלל מזכירים רק שבת בחתימה.

רבי

לכאורה, שיטת רבי שחותמים גם בשבת וגם ביו"ט משקפת מבט הרמוני על שתי הקדושות כשילוב ללא בליעה והשתלטות. אלא, שיש לומר להפך, שקדושת יו"ט משתלטת על שבת. בתפילה אנחנו מתפללים תפילת יו"ט עם תוספות של שבת, וברור שהיו"ט הוא הדומיננטי. דבר זה נובע מכך שקדושת שבת היא הקדושה שבתוך שגרת החיים שחוזרת כל שבוע (ולכן מוסף שבת הוא שני כבשים כמו התמיד), אך יו"ט הוא פריצת השגרה עם תחושת שמחה והתחדשות. בנוסף, ביו"ט מתבטאת בחירת עם ישראל ומקומו של האדם ביצירת הקדושה, ונקודה זו מעמידה את יו"ט לפני שבת.

לפי הרמב"ם אין הבדל בית הלל מסכימים עם רבי, וההסבר שלנו לרבי נכון גם לבית הלל.

שבת ראש חודש

מה היחס בין מה שאמרנו עד עכשיו לבין שבת ראש חודש? כאשר יש מפגש בין קדושת שבת לר"ח, באיזו נתחשב יותר?

התוס' ישנים מדייקים בהבדל בתוספתא בין "שבת שחלה להיות בראש חודש" לבין "יום טוב שחל להיות בשבת" ולא 'שבת שחלה להיות ביום טוב':

גבי יו"ט נקט איפכא יו"ט שחל להיות בשבת משום דביו"ט מתפלל כסדר של יו"ט אבל ר"ח מתפלל כסדר של שבת

תוספות ישנים ביצה דף יז עמוד א

כשכתוב "יום טוב שחל להיות בשבת" אז יום טוב הוא העיקר, לעומת "שבת שחלה להיות בראש חודש" שבה השבת היא העיקר. למרות שדיוקם לא ברור עד הסוף, הוא מתאים לתפילה שלנו – ביו"ט שחל בשבת עיקר נוסח הברכה הוא של יו"ט, לעומת שבת ר"ח שהנוסח מבוסס על מוסף שבת.

בנוסף, נראה ששבת עדיפה על פני ר"ח מכך שבשבת ר"ח מתפללים שלוש תפילות של שבת עם הזכרה של ר"ח ביעלה ויבוא, ולא מזכירים בברכת קדושת היום את ר"ח[3].

ראיה נוספת היא תפילת מוסף שמתחילים בה קודם כל בעניין השבת ("אתה יצרת עולמך מקדם...") ורק אח"כ עוברים לר"ח, בניגוד למוסף שבת יו"ט שמתחילים בתפילת יו"ט ("אתה בחרתנו..."). הסיבה לפער בין שבת יו"ט לר"ח, הוא שקדושת שבת ויו"ט קשורות לקדושת הזמן ולמקרא קודש לעומת ר"ח שלא נזכר כלל בפרשת המועדות אלא בפרשת המוספים בפנחס. קדושת ר"ח נובעת מהקרבת המוסף שבו, לעומת שבת ויו"ט שמקריבים בהם מוסף כי הם קדושים.

נוסיף לדברינו את בעל המאור:

לכאורה נראה שאין צריך לומר מקדש השבת וישראל והזמנים אלא ביום טוב אבל בחולו של מועד ובר"ח ליכא מ"ד הכי אלא מדאשכחן בפרק שלשה שאכלו דאיתיביה לוי לרבי מקדש השבת וישראל וראשי חדשים שמעינן מינה כי היכי דפליג רבי ביום טוב הכי נמי פליג בשבת שחל להיות בראש חודש

בעל המאור מסכת ביצה דף ט עמוד ב

בעל המאור מציע שבשבת ר"ח רבי יודה לבית הלל שחותמים בשבת בלבד, כי קדושת ר"ח היא מסוג אחר[4]. אלא שבעל המאור דוחה זאת בגלל הגמרא שמזכירה את חתימת "מקדש השבת וישראל וראשי חדשים". כנראה, לר"ח יש קדושה מסוג אחר, ולכן קדושתו לא נבלעת בקדושת שבת.

ההבדל בין נוסחי התפילה

נראה שבדיוק בנקודה זו נחלקו הנוסח האשכנזי והנוסח הספרדי. הנוסח הספרדי מבין שקדושת ר"ח היא מסוג שונה מאשר קדושת שבת, ולא שייך לדבר על בליעה של קדושת ר"ח בקדושת שבת, או על קדושה מורכבת. שתי הקדושות עומדות זו בצד זו, למרות שהשבת היא הדומיננטית: פותחים בשבת עם פסוקי שבת, פסוקי ר"ח עם פסקת ר"ח, ומסיימים עם קדושת השבת.

בניגוד אליו, הנוסח האשכנזי חושב שגם בשבת ר"ח יש שילוב בין הקדושות עם דומיננטיות של השבת (בניגוד לשבת יו"ט שבה היו"ט הוא הדומיננטי).

איך הנוסח הספרדי מתמודד עם בעיית "מעין החתימה"? צריך לומר שהאדם מתפלל ברכת ר"ח ובמקביל ברכת שבת, אך אין אפשרות לסיים ביחד מעין "שמור וזכור בדיבור אחד", ולכן הוא מסיים את ברכת ר"ח ואח"כ הוא מסיים את ברכת השבת, וכך שתי הקדושות מגיעות לקו הסיום ביחד עם חתימה משולבת.

נפקא מינות

לאחר שהצגנו את הנקודות העיקריות, נראה את ההשלכות.

לא הזכיר של יו"ט או של ר"ח

מה יעשה אדם שהתפלל בשבת יו"ט כמו שצריך, אך חתם "מקדש השבת"?

הביאור הלכה בסימן תפז טוען שרבי נחלק על ב"ה לכתחילה בלבד, ולכן אדם זה יצא ידי חובה בדיעבד. לאור עיוננו נראה לומר להפך. לפי הרמב"ם והגאונים גם ב"ה מסכימים שצריך לחתום בשבת ויו"ט, ואפילו לפי רש"י שיש מחלוקת נראה שזו מחלוקת מהותית בהבנת היחס בין קדושת שבת ויו"ט.

אכן הפרי חדש חולק על הביאור הלכה, אך מנגיד בין שבת ר"ח לשבת יו"ט. בשבת יו"ט משלבים בכל התפילות את יו"ט, ולכן אדם לא יצא אם הזכיר בחתימה את שבת בלבד. לעומת זאת, בשבת ר"ח לא מזכירים את ר"ח בחתימה בשאר תפילות היום, ולכן גם במוסף הזכרה זו היא לכתחילה בלבד.

נראה בניגוד לפרי חדש, שאפילו בשבת ר"ח הזכרת ר"ח בחתימה תעכב מכמה סיבות:

·        אפילו אם בשאר התפילות אומרים יעלה ויבוא בלבד, בתפילת מוסף יש דרישה לקדושת היום של ר"ח לעיכובא (כי הקרבת המוסף מקדשת את היום).

·        עקרונית גם בר"ח ביום חול צריך ברכה נפרדת ליעלה ויבוא, אלא שלא ניתן להוסיף ברכה מעבר לשמונה עשרה ברכות. ראיה לכך יש להביא מכך שבברכת המזון אדם ששכח יעלה ויבוא ולא התחיל הטוב והמטיב, מברך יעלה ויבוא כברכה עצמאית. בנוסף, הרמ"א פוסק שאדם ששכח יעלה ויבוא בר"ח בברכת המזון, לא יכול לאומרו בתור הרחמן בגלל ברכה לבטלה כי מבחינה מהותית יעלה ויבוא זה ברכה.

אפשר גם להציע בדיוק הפוך מהפרי חדש – קדושת שבת ויו"ט הן מאותו הסוג ועל אותו הערוץ, ולכן יש מקום לומר שבדיעבד יצא בהזכרת שבת בלבד. לעומת זאת, קדושת ר"ח היא קדושה שונה ולא ניתן להסתפק בהזכרת קדושת השבת בחתימה, ולכן יהיה צריך לחזור.

למעשה, ברור שספק ברכות להקל ולא יהיה צריך לחזור.

הזכיר יו"ט ללא שבת

מה דינו של אדם שהתפלל תפילת יו"ט ושכח להזכיר שבת לגמרי? כולם מסכימים שצריך לחזור, אך נחלקו הפוסקים על מה.

החיד"א פוסק שאדם זה יחזור על תפילת שבת בלבד, כמו אדם שאכל פירות ומזונות ובירך על המחיה ושכח לברך על הפירות.

החיד"א רואה את קדושת שבת ויו"ט כשתי קדושות שעומדות זו לצד זו, אך האם באמת קדושות אלו נפרדות ולא מתחברות אחת לשנייה? השלמי חגיגה אכן מזדעק כנגדו, ופוסק להתפלל תפילת שבת יו"ט מתוך תפיסה של קדושה אחת מורכבת (אך מסתמך בדיעבד על דעת החיד"א).

לעניין שבת ר"ח, יש יותר מקום לשיטת החיד"א ולנתק בין הקדושות (בוודאי לפי הנוסח הספרדי), ולראות את שתי הקדושות כעומדות אחת ליד השניה (אך לכתחילה נראה גם אז להתפלל תפילת שבת ר"ח בעיקר לפני הנוסח האשכנזי).