תולדות עבודת ה' במזבחות -
שיעור 216
'ודוד עבדי נשיא להם לעולם' | נצחיותה של המלכות
קובץ טקסט
בשיעור הקודם סיכמנו את תפיסתו של הנביא יחזקאל בנוגע למעמדו של הנשיא, תפקידיו, סמכויותיו, נחלתו וזיקתו למקדש. ניסינו להראות כיצד הכינוי "נשיא" (במקום "מלך") מבטא את הסתייגותו של הנביא מהאופן שבו הנהיגו המלכים האחרונים את ממלכת יהודה, ואת השינוי הנדרש ממי שינהיג את ישראל.
בשיעור זה נשלים את התמונה, ונבחן את משמעותה של ההבטחה "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, כה). נזכיר כי בנבואה זו עצמה הבטחת קיומה של הנשיאות עד עולם מופיעה לצד שתי הבטחות נוספות, שאף הן לעולם: "וכרתי להם ברית שלום, ברית עולם... ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם" (שם כו-כח).
האם יש חידוש בהבטחות הללו, וכחלק מנבואות הנחמה מבטיח הנביא דבר שמעולם לא היה, או שהבטחה זו היא המשך וחידוש של הבטחות קודמות? שאלה זו משמעותית גם מכיון שבפעם הראשונה מאז ימי דוד ושלמה, ימי המלכות הקבועה הראשונה ובית המקדש הקבוע הראשון, בנבואה זו נאמר שלא יהיה חורבן, ולבית המלוכה מובטחת המשכיות.
גם בימי דוד ושלמה היו הדברים כך. אמנם מלכות בית דוד נחלקה בדור שאחרי שלמה, ובעקבות זאת עברה הנהגת ממלכת ישראל דרך בתי מלוכה שונים ומשפחות שונות, ואף מקום הפולחן עבר מירושלים לבית אל ולדן, בגבולות הממלכה, אך בממלכת יהודה המשיכה המלכות דרך שושלת בית דוד מימי שלמה ועד ימי צדקיהו, והמקדש היה מקום הפולחן המרכזי במשך רוב הזמן. על כן ברצוננו לבחון האם ההבטחה הנבואית "דוד עבדי נשיא להם לעולם" היא חידוש או חזרה להבטחות קודמות – הן משום שמדובר על דוד הן משום שמדובר על הבטחה שעתידה להתקיים לעולם.
יש לבחון גם מספר שאלות נוספות. האחת היא האם לא תיתכן מלכות משבט אחר, מלבד שבט יהודה. מעבר למלכות שאול ומלכי ישראל, שאלה זו נתעוררה גם בנוגע למלכותם המאוחרת של מלכי בית חשמונאי. השאלה השניה שבה יש לדון היא מהי משמעותה של ההבטחה: האם הכוונה היא שמכאן ולהבא, לעולם תהיה מלכות משבט יהודה? איך ניתן להתייחס לכך שמאז חורבן הבית הראשון וסוף מלכות צדקיהו אין כל מלכות בישראל, פרט למלכות בית חשמונאי? האם המציאות הזאת אכן מהווה מימוש של ההבטחה האלוהית, או שמלכתחילה היתה כוונת התורה לומר שכשתהיה מלכות בישראל – היא תהיה מלכות מבית דוד? בנוסף, נראה בהמשך כי בחלק מן המקראות הבטחת מלכות בית דוד "עד עולם" מותנית בקיום התורה ושמירת מצוותיה. על קביעה זו יש לשאול מה יקרה אם שמירת התורה והמצוות לא תתקיים – האם המלכות תוסר?
נושא זה רחב ומקיף, ובמסגרת זו אין ביכלתנו להתייחס לכל השאלות המהותיות. נתמקד בהבאת המקראות השונים, ובניסיון להבין האם יש כאן חידוש או שהנביא רק מחדש את ההבטחה הראשונית. אחר כך נביא את ההתייחסות ההלכתית לסוגייתנו, לאור הבטחת יעקב ליהודה – "לא יסור שבט מיהודה".
בנוסף, נראה כי ישנם מקראות המתנים את קיום שושלת המלוכה בקיום התורה והמצוות, ואילו במקורות אחרים אין כל תנאי. נבחן את כלל המקורות, ומתוכם ננסה ללמוד מהי משמעותה של עובדה זו.
מלכות דוד עד עולם – בלי תנאי?
המקורות
א. נבואת נתן לדוד:
שמואל ב ז, יב-טז: "כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם: אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם: וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל... וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם".
דברי הימים א יז, יב-יד: "הוּא יִבְנֶה לִּי בָּיִת וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסְאוֹ עַד עוֹלָם... וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ... וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד הָעוֹלָם וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם".
ב. צוואת דוד לשלמה (מלכים א ב, ד):
"לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל".
ג. ההתגלות השניה של ה' לשלמה:
מלכים א ט, ד-ה: "וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר: וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל".
דברי הימים ב ז, יז-יח: "וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ וְחֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמוֹר: וַהֲקִימוֹתִי אֵת כִּסֵּא מַלְכוּתֶךָ כַּאֲשֶׁר כָּרַתִּי לְדָוִיד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל".
ד. דוד מצווה את שלמה על בניין הבית (דברי הימים א כב, ח-יב):
"וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר... הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ... הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם... עַתָּה בְנִי יְהִי ה' עִמָּךְ... אַךְ יִתֶּן לְּךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה וִיצַוְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁמוֹר אֶת תּוֹרַת ה' אֱלֹהֶיךָ".
כך הוא אומר גם בדבריו המקבילים אל כל שרי ישראל (שם כח, ז):
"וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם אִם יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה".
ה. נבואתו של אחיה השילוני לירבעם (מלכים א יא, לו):
"וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם".
ו. מזמור פ"ט בתהילים:
"כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי: עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה... מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו... לְעוֹלָם (אשמור) אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ: וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם: אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן: אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם: וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי: לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה: אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב: זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי: כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה".
ז. מזמור קל"ב בתהילים (פסוקים יא-יב):
"נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ: אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ".
ח. ירמיהו לג, יז-כא:
"כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל: וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי...
וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר: כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי".
וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר: כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי".
ט. הושע ג, ה:
"אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".
י. ישעיהו נה, ג:
"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים".
יא. יחזקאל לז, כד-כה:
"וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם: וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם".
ניתוח המקורות
מבדיקת המקורות עולה הבחנה חשובה: בחלק מן המקורות באה ההבטחה למלכות נצחית בלא כל תנאי, בעוד שבאחרים היא מותנית בשמירת התורה והמצוות. לא מצינו במפרשים התייחסות לסיבת ההבדל בין המקורות.
רוב המקורות אינם מתנים את ההבטחה: כך בהבטחה המפורשת הראשונה לדוד; בנבואת אחיה השילוני לירבעם; במזמור פ"ט, שעיקר עניינו בשאלה מדוע ההבטחה לא התממשה; כך גם בישעיהו, בהושע, בירמיהו וביחזקאל; וכך גם בפסק הרמב"ם (שיובא בהמשך).
המקורות המתנים את ההבטחה הם צוואת דוד לשלמה; דברי דוד לשלמה ולשרים בנוגע לבניין בית המקדש; שבועת ה' לדוד במזמור קל"ב; וההתגלות השנייה של ה' לשלמה, לאחר חנוכת בית ה' ובית המלך.
לפני שנציע הסבר להבדלים בין המקורות השונים, נתייחס לאופן שבו התייחסה ההלכה למלכות בית דוד.
מלכות דוד עד עולם בהלכה
בברכת יעקב ליהודה (בראשית מט, י) נאמר:
"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים".
הראשונים על אתר עסקו בהרחבה במשמעותה של הבטחה זו[1] – הן ביחס למעמדן של מלכות שאול ומלכותם של מלכי ישראל, הן ביחס לשאלת ביטול המלכות בכלל הן בנוגע למשמעויותיו של הדבר לעתיד לבוא. ראשונים רבים (וביניהם הרמב"ן) מסבירים בפשטות כי "ממלכות דוד ואילך לא יסור ממשלתו להינתן לשבט אחר" (לשון החזקוני על אתר).
להלכה כתב הרמב"ם (הלכות מלכים א, ז-ט):
"כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר 'ויקח שמואל את פך השמן וַיִּצֹק על ראשו וישקהו'. ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל'. הניח בן קטן – משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש. וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו. ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה, אף על פי שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל. כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם, שנאמר 'כסאך יהיה נכון עד עולם', ולא זכה אלא לכשרים, שנאמר 'אם ישמרו בניך בריתי'. אף על פי שלא זכה אלא לכשרים, לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקב"ה הבטיחו בכך, שנאמר 'אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון... ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וחסדי לא אפיר מעמו'...
מלכי בית דוד הם העומדים לעולם, שנאמר 'כסאך יהיה נכון עד עולם', אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל – תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם 'אך לא כל הימים'".
יתרה מזאת, בספר המצוות (ל"ת שסב) מחדש הרמב"ם חידוש מפליג בנוגע לאזהרת התורה (דברים יז, טו) "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא":
"אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות, ובביאור אמרו 'כתר מלכות זכה בו דוד'. אין מלך למי שיאמין תורת משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד, וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד, לענין מלכות נכרי קרינן ביה, כמו שכל מי שהוא מזולת זרע אהרן לענין עבודה זר קרינן ביה, וזה מבואר אין ספק בו".
בעל ספר החינוך (מצוה תצח) הולך, כדרכו, בעקבות הרמב"ם, אך בניסוח מעודן יותר:
"ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם, ואין בידינו עוד לשנותה, כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן, שנאמר עליו 'כסאך יהיה נכון עד עולם'".
הרמב"ם, מכל מקום, מבין הבטחה זו כהבטחה מרחיקת לכת עד כדי כך שמי שאינו מזרע שלמה קרוי 'נכרי' לעניין המלכות, כשם שמי שאינו מזרע אהרן נקרא 'זר' לעניין העבודה.
במסגרת שיעור זה אין בכוונתנו לעסוק בהשלכות ההלכתיות של הסוגיה, ונתמקד כאן בעיקר בפסוקים ובמשמעותם. לצורך הוכחת דבריו, מביא הרמב"ם את הפסוקים האלה:
א. העברת המלכות בירושה:
"לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז, כ).
כזכור, הרמב"ם לומד שהדבר אמור לא במלכות בלבד אלא "כל השררות והמינויין בישראל ירושה לבנו ובן בנו עד עולם".
ב. זכיית דוד וזרעו במלוכה:
"כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב ז, טז).[2]
ג. ההבטחה שהמלוכה לא תיכרת מזרע דוד לעולם:
"אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן: אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם: וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי" (תהילים פט, לא-לד).
בין מלכות מותנית למלכות עולם
ייתכן[3] כי המקורות המתנים את מלכות ישראל בתיקון המידות ובשמירת התורה והמצוות נכתבו לאחר החורבן. אנו יודעים כי חז"ל (בבא בתרא יד ע"ב – טו ע"א) קבעו שספר מלכים נכתב על ידי הנביא ירמיהו, שלא רק בישר על החורבן והגלות אלא חווה אותם בעצמו, ואילו ספר דברי הימים נכתב על ידי עזרא הסופר בימי שיבת ציון.
רוב המקראות המתנים את המלכות בשמירת התורה מתייחסים באופן ישיר למלכות שלמה, המבטאת את ראשית קיומה של הבטחת המלכות הנצחית, בכך שבנו של המלך מולך אחר אביו (בשונה ממלכות שאול, שלא היה לה המשך). נקודה זו נוגעת בסוגיה עמוקה הקשורה למהותה של הנבואה בישראל: האם הנבואות שנאמרו על ידי הקב"ה הן נבואות מוחלטות, שאינן ניתנות לשינוי, או שהן נאמרות תוך התייחסות לאופן שבו הן יכולות להתממש? לדוגמה – נבואות פורענות או חורבן מהוות אזהרה לעם ישראל, וברור שאם הם יתקנו את מעשיהם ויחזרו בתשובה שלימה, הנבואה לא תתגשם בדורם, אלא תישאר תלויה ועומדת. כך, למשל, נבואת החורבן הראשונה, שנאמרה על ידי הנביא מיכה בימי חזקיהו:
מיכה ג, ט-יב: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה: רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה: לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר".
ירמיהו כו, טז-יט: "וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים אֵין לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ: וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר: מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה' וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ".
מעבר לייחוס נבואת החורבן של מיכה לימי חזקיהו, מסבירים השרים כי חזקיהו חזר בתשובה והתפלל, ואכן ה' ניחם על הרעה. משמעות המושג "ניחם על הרעה" היא שהקב"ה החליט שבשלב זה לא יחריב את ירושלים, אך הגזירה לא נתבטלה לגמרי, אלא נדחתה לימי צדקיהו, קצת יותר ממאה שנה מאוחר יותר.
אמנם מדובר בנבואת חורבן, אך האם ניתן ליישם עיקרון זה גם בנוגע לנבואות בעלות תוכן שונה? אם התשובה חיובית, יתכן שבאופן מהותי כל נבואה תלויה במעשיו של הנמען. על פי הבנה זו גם הנבואה על קיומה של מלכות בית דוד לעולם תלויה בכך שהמלכות תנהג בדרך התורה והמצוות, אף על פי שהדבר לא צויין באופן מפורש.
התנאי נאמר במפורש במקורות שנאמרו לאחר החורבן, משום שהמציאות הביאה את הנביאים והכתובים להסביר (ברוח הנבואה או ברוח הקודש) את מה שרואות עיניהם, שהנבואה אינה מתקיימת כלשונה, בכך שכוונתה המקורית הייתה שזוהי נבואה על תנאי.
אין כוונתנו לומר כי בעקבות החורבן השתנתה הנבואה, כלומר שבעקבות הנסיבות המציאותיות, שהעלו קושיה בנוגע לנבואה – כיצד היא לא התגשמה, "נאלצו" הנביאים לתרץ שקיום ההבטחה מותנה בשמירת התורה והמצוות. אנו איננו טוענים כך, אלא שעם החורבן מבארים הנביאים מפורשות כי מראש היתה הנבואה מותנית בשמירת תורה ומצוות.
אמנם, יש להקשות על הצעתנו מתשובתו של הקב"ה לבקשת דוד לבנות את בית המקדש (שמואל ב ז, יב-טז):
"כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם: אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם: וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ: וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם".
הכתוב מדגיש שאם המלך יחטא, ה' יעניש אותו במכאובים ובייסורים, אך חסד ה' לא יסור ממנו, ומלכותו ושושלתו יימשכו עד עולם (יש לציין כי בפסוקים המקבילים בדברי הימים אין אזכור של העונשים המוזכרים בספר שמואל).
על פי עיוננו, נחזור לנבואת יחזקאל. לא ניתן להכריע בשאלה שהצבנו בתחילת השיעור, האם הבטחתו של הנביא היא חידוש של הבטחה שכבר נאמרה, או הבטחה חדשה, הקובעת כי מעתה והלאה הבטחה זאת אינה מותנית. אנחנו נוטים לאפשרות שאכן ישנה כאן הבטחה חדשה.
תחילה נציין כי הרקע לנבואה זו הוא החורבן וקטיעתה של מלכות בית דוד עם מות צדקיהו. יש לזכור שהנביאים דיברו לדורם, אל האנשים השומעים את נבואתם. אם כן, ניתן היה לומר כי מטרתו המרכזית של הנביא היא להתגבר על היאוש האוחז בעם, ולכן הוא מבטיח להם הבטחות גדולות שיפיחו בהם תקווה.
אך ייתכן שדווקא בעקבות החורבן, הנביא מבטיח שלוש הבטחות "עד עולם": נשיאות (הנהגה), מקדש וכריתת ברית עִם עַם ישראל. השינוי לא יבוא לידי ביטוי רק בכך שהמציאות השלמה תשוב ותתחדש, אלא גם בכך שהיא תהיה נצחית. העובדה שההבטחה כוללת שלושה תחומים מהותיים ביותר בחיי העם – ברית עם ה', הנהגה ומקדש – נועדה להראות שישנו שינוי מהותי ועקרוני, ולא רק חזרה להבטחות קודמות, ויש בכך מימד עמוק של גאולה ונחמה. מימד זה משמעותי לדור הזה ולצאצאיו, לאחר החוויה הקשה של החורבן והגלות.
בשיעור הבא נעיין בסוגיית ההנהגה העתידית בישראל כפי שהיא באה לידי ביטוי בדבריהם של נביאים נוספים.
* * * * * * *
|
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://etzion.org.il
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
|
* * * * * * *
|
[1] הרב גורן ניתח בהרחבה את המשמעות ההלכתית של קביעה זו בפרק "מלכות בית דוד לאור ההלכה" בספרו תורת המועדים, ירושלים תשנ"ו (מהדורה מחודשת ומורחבת), עמ' 453 ואילך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)