מלכות חזקיהו בירושלים | 2
מלכות חזקיהו בירושלים (א): מבט כולל (ב)
שיעור זה ממשיך בסקירת המאורעות העיקריים בימי חזקיהו שבה החילונו בשיעור הקודם.
א. המצב הרוחני בירושלים
נראה כי בעוד חזקיהו עסוק במדיניות החוץ - ארגון הברית עם מצרים, בבל ויתר המדינות השותפות - מוזנח התיקון החברתי והרוחני הפנימי בירושלים, מה שמוביל להתפוררות הנורמות המוסריות של השלטון. נתאר תחילה את העובדות כפי שהן מובאות בנביאים, ואז נבחן את הגורמים למציאות זו.
רבים מן המפרשים מתארכים את הנבואה המפורסמת בפרק א' של ספר ישעיהו לימי חזקיהו. וכך נאמר שם:
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם... וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ. וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה (ישעיהו א', כא-כז).
גם בפסוקים שלפני כן מדמה הנביא את הנותרים בירושלים לקציני סדום ולעם עמורה ומתארם כמי שנושאים בתפילה ידיים מלאות דם:
שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱ-לֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ.
רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה (שם, טו-יז).
הנביא מיכה מתאר גם הוא מצב רוחני קשה בירושלים:
שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר (מיכה ג', ט-יב).[1]
על הזמן שבו ניבא מיכה דברים אלו מעיד המקרא עצמו:
וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר. מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָ-אוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה' וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם (ירמיהו כ"ו, יז-יט).
המשותף לשתי הנבואות הוא תיאור השחיתות המוסרית וההתפוררות הרוחנית והחברתית של כל זרועות השלטון - שרים וראשים, כוהנים ונביאים - שהמכנה המשותף לכולם הוא חוסר צדק ועיוות משפט.[2]
ב. שבנא אשר על הבית
אחד הגורמים המשמעותיים להידרדרות מוסרית זו היו, ככל הנראה, התנהגותו והשפעתו של שבנא אשר על הבית, שישעיהו מתנבא עליו נבואה קשה בחלקו השני (פס' טו-כה) של משא גיא חיזיון (ישעיהו כ"ב). התואר "אשר על הבית" היה כנראה אחד התפקידים הרמים בממלכה (אולי מעין ראש ממשלה הכפוף למלך), ואכן, הנביא (שם, טז) מתאר את שבנא כמי שמכין לעצמו עוד בחייו קבר מפואר.[3] במה חטא שבנא?
חז"ל (סנהדרין כו ע"א) הבינו כי הוא ביקש לשתף פעולה עם אשור ולמסור את העיר ביד סנחריב. ברם, בחלקו הראשון של אותו משא (פס' א-יד) מתאר הנביא באופן תמציתי אך חריף את ההשחתה המוסרית והנורמטיבית ששררה באותה עת בעיר, המוצגת כעיר נהנתנית - "תשֻאוֹת מלאה, קריה עליזה" (שם, ב). רוב החלק הראשון של המשא (שם, ג-יא) מתאר את המלחמה הקרֵבה עם אשור ואת ההכנות לה, אך בסיומו נאמר:
וַיִּקְרָא אֲ-דֹנָי א-לֹהִים צְבָ-אוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת. וְנִגְלָה בְאָזְנָי אֲ-דֹנָי צְבָ-אוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲ-דֹנָי א-לֹהִים צְבָ-אוֹת (שם, יב-יד).
הכתוב אינו מבהיר את הקשר בין חלקה הראשון של הנבואה ובין חלקה השני, הדן בשבנא, אך מסתבר שהנביא מטיל עליו את האחריות למצב שתיאר בחלק הראשון. אפשר שבמפעלי הביצור וההכנות האחרות למלחמה העניק לאנשי העיר תחושת ביטחון כוזבת, שהביאה אותם להתמקד בהנאות ההווה ולא לתת את הדעת על סכנות העתיד; ואפשר ששידר להם את תחושת הביטחון האישי שלו - בייחוד לדעת חז"ל, ששבנא תכנן להסגיר את העיר ביד אשור.
החלפת שבנא באליקים בן חלקיהו, שהנביא מכנהו "עבדי" (שם, כ), אמורה - לאור מעמדו הרם של התפקיד - להוות נקודת מפנה בממלכה כולה ולהשפיע על כל תחומי החיים, ומסתבר שהיא בוצעה כשהבין חזקיהו עד היכן מגעת השפעתו הרעה של שבנא. בבוא רבשקה לירושלים אנו כבר מוצאים את העיר לאחר החלפה זו (ראה מל"ב י"ח, יח), ועל כן אנו מניחים שהיא התרחשה סמוך לפלישת סנחריב ליהודה.
ג. עליית סנחריב מלך אשור על יהודה
הפלישה האשורית ליהודה מתוארת בכמה מקומות. בספר מלכים נאמר:
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם (מל"ב י"ח, יג).
תיאור מקביל מצוי בישעיהו ל"ו, א. כמו כן מתאר מיכה בנבואתו (א', י-טז) מסע מלחמה אשורי בשפלת יהודה, ואילו ישעיהו (י', כח-לב) מתייחס למסע בנחלת בנימין בואכה ירושלים. אין ברור אם אלו שני מסעות שונים או שמא שתי זרועות - צפונית ומערבית - של מסע אחד. כך או כך אנו עדים לכיבושן ולחורבנן של כל ערי יהודה, ובכללן לכיש, העיר השנייה בחשיבותה בממלכה. לתיאור המקראי יש גם ראיות מוצקות במחקר הארכאולוגי, שמצא בכמה מערי יהודה שרֵפה גדולה שניתן לייחסה לכיבוש סנחריב. רק ירושלים לבדה נותרה: "ונותרה בת ציון כסֻכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה" (ישעיהו א', ח). הנה כי כן, אחרי כל 'האזהרות' הקודמות - כיבוש שומרון ואשדוד - בא גם תורה של נחלת יהודה.
ד. תגובת חזקיהו לפלישה האשורית
וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב. וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ. בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר (מל"ב י"ח, יד-טז).
סנחריב פולש ליהודה - וחזקיהו, מיוזמי ומובילי הברית כנגד אשור, 'מתקפל', מודה שחטא ומקבל עליו לשלם את המס הכבד מאוצרות בית ה'!
אולי יותר מכול ממחיש פס' טז את השינוי העצום שחל אצל חזקיהו: בתחילת מלכותו, על רקע מעשיו של אחז, ציפה חזקיהו את דלתות היכל ה' ואת האומנות; עתה, עם בוא סנחריב, הוא שב ומקצץ אותם כדי לתתם למלך אשור. וכבר שמעתי מפיו של מו"ר הרב יואל בן נון דיוק בכתוב זה, שעל ציפוי הדלתות והאומנות נקרא חזקיהו "מלך יהודה", ואילו בקצצו אותם הוא קרוי חזקיה סתם. ממש כאביו אחז בשעתו, מקצץ חזקיהו בפארו של בית ה' ומשלם ממנו את המס למלך אשור, בלא כל התייעצות עם הנביא ישעיהו.
הווה אומר: לא זו בלבד שחזקיהו זונח את התפקיד שיעד לו הנביא, להכין את הממלכה ולסעדה במשפט ובצדקה (ישעיהו ט', ו), לטובת התמקדות במדיניות חוץ - גם המדיניות שהוא מנהל אינה מוּנעת משיקולים רוחניים.
ה. משלחת רבשקה בירושלים
1. זיהוי תעלת הברכה העליונה[4]
לאחר כיבוש ערי יהודה שולח סנחריב משלחת לירושלים:
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס (מל"ב י"ח, יז).
מקובל לזהות את תעלת הברכה העליונה אשר במסילת שדה כובס בחלקה הצפוני של העיר, אלא שנחלקו הדעות היכן: האם בצד המזרחי, בוואדי היורד מאזור שער הפרחים לכיוון שער האריות, שם נמצאו ברכה ותעלה מימי בית ראשון; או שמא בצד המערבי - בנחל היורד משער שכם דרומה, לכיוון הר הבית ועיר דוד, אשר כונה בימי בית שני טוֹיְרוֹפֵּאוֹן (גיא עושי הגבינה), ובו מנהרת מים הנכנסת לצפון הר המוריה שיש המתארכים אותה לימי הבית הראשון.
המונח ברֵכה עליונה - שמשמע ממנו כי יש גם ברכה תחתונה - מתאים אולי יותר לזיהוי המערבי, שכן בדרום ערוץ הטוירופאון, בקצה הדרומי של עיר דוד, אכן מצויה ברֵכה, היא ברכת אל חמרא, הקרויה גם ברכת המלך או "ברכת השלח לגן המלך" (נחמיה ג', טו).
המצדדים בזיהוי המזרחי מתבססים על המונח מסילת שדה כובס, שכן יוספוס פלביוס מזהה באזור זה - באזור הצפוני-מזרחי של העיר, סמוך לחומה השלישית, מצפון למוזיאון רוקפלר של היום - מקום בשם מצבת הכובס.[5]
2. נאום רבשקה והתגובה לו
למול המשלחת האשורית מתייצבים אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, שבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר. כאמור, בשלב זה כבר החליף אליקים בן חלקיהו את שבנא בתפקידו הרם, ושבנא עבר לתפקיד הסופר (אם אכן מדובר כאן באותו אדם).[6]
מהלך הדברים מתואר כמעט מילה במילה במל"ב י"ח-י"ט ובישעיהו ל"ו-ל"ז. בנאום חריף מבקר רבשקה קשות את חזקיהו ומדיניותו ואת ביטחונו במצרים, שאותה הוא מכנה "משענת הקנה הרצוץ" (מל"ב י"ח, כא). הוא מציג את מלך אשור כשליחו של הקב"ה להשחית את יהודה ("עתה המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחִתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה", שם, כה),[7] ומגדף את ה' בקול גדול בעברית באוזני העם אשר על החומה ("מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלם מידי", שם, לה). נציגי חזקיהו שעל החומה מוסרים לו את הדברים.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית ה' (שם י"ט, א).
נראה שתשובתו זו של חזקיהו הועילה לבטל את נבואת מיכה על חורבן ירושלים והמקדש.
חזקיהו שולח אל ישעיהו, והנביא משיב לו:
כֹּה אָמַר ה' אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי. הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ (שם, ו-ז).
סנחריב אכן נאלץ לעזוב את יהודה כדי להילחם בתרהקה מלך כוש, אך הוא מזהיר את חזקיהו באיגרות כי עוד ישוב ליהודה ויכבוש אותה. חזקיהו שב ומתפלל בבית ה':
...וְעַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱ-לֹהִים לְבַדֶּךָ (שם, טו-יט).
הקב"ה משיב בפי ישעיהו:
...לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם ה'. וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי (שם, לב-לד).[8]
ודוק: לדברי הנביא, ה' יגן על ירושלים ויושיעה למענו ולמען דוד עבדו - ולא למען חזקיהו. הווה אומר: בשלב זה עדיין זכות דוד קיימת ומגִנה על ירושלים.
הישועה באה עוד באותו בלילה:
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים (שם, לה).
סנחריב עצמו שב לנינווה, ושם נרצח (שם, לו-לז).
למעשה, כבר נבואת ישעיהו רמזה כי הישועה תהיה נסית: "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה".[9] האופי הנסי המוחלט הזה נושא מבט אירוני: חזקיהו סבר להושיע את יהודה וירושלים בברית עם המעצמות ובמפעלי הביצור שלו; אך בסופו של דבר התברר שכל ההכנות המעשיות לא הועילו והבריתות לא נשאו פרי - מצרים היא אכן משענת קנה רצוץ, כדברי רבשקה - והישועה באה בדרך נס מוחלט, בלא שום מעורבות אנושית.
יש להעיר כי אף שירושלים ניצלה, יתר נחלת יהודה נחרב כליל - חורבן שהיווה בעצם את תחילת חורבנה של הממלכה, שכן החפירות הארכאולוגיות מלמדות כי רבות מערי יהודה לא התאוששו עוד עד גלות בבל.[10]
ו. מחלת חזקיהו
הדברים מתוארים במל"ב כ', א-יא ובישעיהו ל"ח, ט-כב:
בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר. אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל. וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר ה' הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר. שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה'. וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה'. וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת (מל"ב כ', א-יא).
בסדר עולם רבה (פרק כג) נאמר:
לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים. רבי יוסי אומר: יום שלישי לחליו של חזקיהו היתה מפלתו של סנחריב.
יש כאן הקבלה בין המצור על העיר וגורל ירושלים לבין מחלת חזקיהו וגורל המלך: החטא מקביל לחולי; המצור והאיום בחורבן מקבילים לאיום במוות; והישועה הא-לוהית מקבילה לתשובת המלך, תפילתו ורפואתו. ואכן, ישעיהו שב ומבשר "וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי" - כמעט בדיוק באותה לשון שהשיב לחזקיהו על האיומים שבאיגרות סנחריב.
יש, אם כן, זיקה מהותית ביותר בין תשובת חזקיהו ותפילתו לבין ישועת ירושלים: בחטאו הביא את המצור על העיר והמקדש, ובתשובתו ובתפילתו הביא להצלתם.
ז. המאורעות שבעקבות המחלה, המלחמה וההצלה הכפולה
בספר דברי הימים מתואר מצור סנחריב בקיצור, ובסיום התיאור נאמר:
וַיּוֹשַׁע ה' אֶת יְחִזְקִיָּהוּ וְאֵת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם מִיַּד סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִיַּד כֹּל וַיְנַהֲלֵם מִסָּבִיב. וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַה' לִירוּשָׁלִַם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן.
בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ.
וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ כִּי גָבַהּ לִבּוֹ וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. וַיִּכָּנַע יְחִזְקִיָּהוּ בְּגֹבַהּ לִבּוֹ הוּא וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְלֹא בָא עֲלֵיהֶם קֶצֶף ה' בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ.
וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד... (דה"ב ל"ב, כב-כז).
הניצחון האדיר והמפלה הגדולה של אשור הביאו לשינוי במעמדו הבינלאומי של חזקיהו ולהכרה נרחבת בגדולתו. אלא שתגובה זו הביאה, כנראה, את חזקיהו לגבהות לב,[11] שייתכן כי נבעה גם מייחוס הניצחון לעצמו, לפחות בעקיפין. ושמא אף לכך נתכוונו חז"ל בבקרם את חזקיהו על שלא אמר שירה על ההצלה (סנהדרין צד ע"א): הוא לא ידע לייחס את הישועה בשלמות לקב"ה, כי לבו גבה בפעולותיו הוא להגנת העיר.
ביקורת זו אמנם אינה מפורשת בכתוב, אך דומה שניתן למצוא לה תימוכין בתיאור ביקורה של המשלחת הבבלית:
בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ. וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ (מל"ב כ', יב-יג; מקבילה בישעיהו ל"ט).
כזכור, הבבלים היו קשורים בברית נגד אשור, ואין ספק שהמשלחת באה גם בשליחות מדינית בעקבות מפלת אשור, ולא רק לביקור חולים בעלמא.
בעקבות המעשה ניבא ישעיהו לראשונה על גלות בבל:
וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל. וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי.
וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ה'. הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה'. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.
וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי (שם יד-יט; מקבילה בישעיהו שם).
מה היה הפסול בדרך שבה נהג חזקיהו באורחיו הבבלים? עמדו על כך חז"ל:
כשראה חזקיהו את שלוחי מלך בבל נתגאה בלבו למעלה למעלה והראה להם כל אוצרות מלכי יהודה ואוצרות בית קדשי הקדשים, ועוד פתח את הארון והראה להם את הלוחות ואמר להם: בזה אנו עושים מלחמה ונוצחים. כעס עליו הקב"ה, אמר לו: לא דייך שהראית להם כל האוצרות אלא שהראית להם את הלוחות מעשה ידי?! חייך הם יעלו ויקחו את כל האוצרות... ותחת הלוחות יקחו מבניך סריסים (ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רמה).
כתיב 'וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה' (ישעיהו ל"ט, ב). מהו 'בית נכתה'? אמר ר' אימי: נכיתה שנכת מסנחריב ובִזה שבזז מסנחריב (שיר השירים רבה ג ד).
ממדרשים אלו משתמע כי חטאו של חזקיהו היה בכך שייחס את הישועה הא-לוהית הנסית לעצמו (ולו באופן משתמע).
גם תגובתו של חזקיהו - "טוב דבר ה' אשר דברת... הלוא אם שלום ואמת יהיה בימי" - המסתפקת בשלום שיתמיד בימי מלכותו, תוך התעלמות מן המשמעות הקשה של הנבואה לגורל הממלכה בטווח הארוך, מעוררת כמובן ביקורת.
* * *
בשני השיעורים האחרונים ניסינו לתאר את רצף האירועים המרכזיים בימי חזקיהו כסדרם הכרונולוגי תוך הארת משמעויותיהם הרוחניות העיקריות. השיעורים הבאים יעסקו בע"ה בסוגיות נבחרות במלכות חזקיהו ובמשמעויותיהן.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)