דילוג לתוכן העיקרי

בראשית כה, כח-לד: מכירת הבכורה

הרב אושר טביבי
11.08.2014

ספר בראשית פרק כה 3

 

(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:

(כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:

(כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף:

(ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם:

(לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי:

(לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:

(לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב:

(לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: ס

 

על הרבה פרטים בסיפור יש לעמוד על שייכותם לקונטקסט הכללי: מה משמעות היות יעקב איש תם יושב אהלים? או של עשו איש יודע ציד איש שדה? מדוע יעקב מבקש לרכוש את הבכורה? וכיצד עשו מוותר עליה כ"כ בקלות? כיצד ואם בכלל ניתן להסביר את פסיקתו האבדנית 'הנה אנכי הולך למות'?

נראה שע"מ לענות על כל שאלותינו ובכדי להציע מהלך אחד אשר יחרוז את התמיהות, יש להסביר את הפרטים הבודדים תחילה:

מי הוא יעקב 'יושב אהלים' הביטוי יושב אהלים קשור במקרא ע"פ רוב לרעיית צאן, כך בבראשית פרק ד:

(כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה:

כך גם לגבי האמור בלוט, בבראשית פרק יג:

(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים:

וכך גם ניתן להוכיח מירמיהו פרק ו:

(ג) אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב רָעוּ אִישׁ אֶת יָדוֹ:

כנראה שרעיית הצאן בשל ניידותה, זימנה את הצורך במגורים ארעיים הניתנים לניידות אף הם.

תיאורו של יעקב כאיש תם, כפשטה מעידה על תמימותו, כך גם באיוב פרק א:

(א) אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:

כנגדו אחיו עשו, מתואר כאיש שדה, השדה בהרבה מקומות מקביל לאדמה:

ביואל פרק א:

(י) שֻׁדַּד שָׂדֶה אָבְלָה אֲדָמָה כִּי שֻׁדַּד דָּגָן הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ אֻמְלַל יִצְהָר:

וכך בדברי הימים א פרק כז:

(כו) וְעַל עֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה לַעֲבֹדַת הָאֲדָמָה עֶזְרִי בֶּן כְּלוּב:

ואשר על כן נראה כי עשו היה איש אדמה, כך גם ניתן להסביר את עיסוקו בציד, וזאת בכדי לסלק את איום האכילה של חיות המרעה בשטחי הגידול שלו.

תיאור מעשיהם של שני אבות עולם אלו, משמעותי ביותר, אין זה סוד כי בין רועי הצאן לאנשי האדמה קיימים יחסים מתוחים עוד מימי עולם: החקלאי מגדל גידולים ובהמות הצאן מכלות אותם. יעקב מסיק מכך מסקנה מהירה: הוא ועשו לא יישארו באותה קרקע. מי כן יצטרך לעזוב? ניתן לראות מכמה מקומות כי הנוהג היה שהבכור שהוא הותיק ביותר בקרקע ממשיך להחזיק בה בעוד שהבנים הצעירים מעתיקים את מקומם אל ארץ אחרת. כך באמור לגבי בני הפילגשים של אברהם, בבראשית פרק כה:

(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק:

(ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם:

וע"י הצעתנו זו ניתן להבין היטב את התרעומת של אברהם על בקשתה של שרה (בראשית פרק כא):

(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:

(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:

(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:       

אברהם מבין כי על פי דין, יצחק שהוא הבן הצעיר צריך לפנות את מקומו מפני ישמעאל, ולכן כ"כ חורה לו לגרש את ישמעאל הפוך ובניגוד למקובל.

יעקב למעשה מכוין לדבר אחד: קרקע. הוא רוצה לקנות את זכות הבכורה להשאר בקרקע ואילו עשיו במכרו את הבכורה יאלץ לנדוד. לכאורה היינו מצפים לסירוב מוחלט מצד עשיו, הרבה יותר הגיוני שמי שיוותר על הקרקע יהיה רועה הצאן שנע ונד ממילא, בעוד שהחקלאי נאלץ לוותר על חלקות שלמות, לטובת המעבר. אלא שעשו מפתיע אותנו ומסכים! הנימוק לויתור מתמיה אף הוא : 'הנה אנכי הולך למות!' המפרשים הוטרדו אף הם מאמירה זו של עשו:

הרשב"ם בראשית פרק כה פסוק לב הסביר:

(לב) הנה אנכי הולך למות - בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות למה זה [לי] להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ"כ. [וזהו] ויבז עשו את הבכורה:

ובדומה גם מסביר האבן עזרא בראשית פרק כה פסוק לב:

(לב) וטעם הנה אנכי הולך למות שבכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות, ויתכן שימות קודם אביו:

לנו נראה יותר להציע כיוון אחר שימשיך את המהלך שהתחלנו בו עד עתה. שאלת המוות והרגשתו אינה מצויה רבות בתנ"ך, אמנם במספר המקרים הבודדים היא מוזכרת בהקשר מאוד מסויים:

נביט באמור במלכים א פרק יט:

(ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם <אחת> אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְקֹוָק קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי:

ובדומה במסופר ביונה פרק ד:

(ח) וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי:

שאילת המוות והרגשתו, נובעות כאן ממחסור חמור במים, אנו נטען כי גם עשו שואל את נפשו למות או לפחות מרגיש כך, מפני שהוא מחוסר במים. הדבר גם הולם את התיאור "ויבא עשו מן השדה והוא עיף' הביטוי עייף לא אחת משמש במשמעות של צמא:

כך באיוב פרק כב:

(ז) לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם:

ובתהלים פרק סג:

(ב) אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם:

וכך במשלי פרק כה:

(כה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק:

 

 

עשו בא כשהוא צמא, לא סתם! קיים מחסור חמור במים באזורו, לכן הוא גם בטוח שהוא הולך למות, סביר מאוד לשער שעשו לא ראה ברכה מרובה בעמלו בארץ אשר אין בה מים גם עצי פרי אינם גדלים בשפע... לכן הוא רואה לנכון לעשות את עסקת חייו, ויתור על קרקע יבשה למען הרוות את צמאונו. השערתנו עולה יפה עם האמור בסמוך, בבראשית פרק כו:

(א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:

אין בטחון מלא באשר לעיתוי של אותו רעב, אבל הנה ברור הוא שאת ארץ ישראל פוקדים לא אחת שני רעבון ומחסור, עשו מבין שהוא כבר לא יראה ברכה בעבודת האדמה והוא מוכר את הקרקע ליעקב.

אבל אין בכך ייאוש גמור, אנו נטען כי ע"מ להשלים את העסקה הלך עשו ונשא נשים:

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: ס (בראשית פרק כו, לד-לה)

וכך גם מסופר בבראשית פרק כח:

(ח) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:

(ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: ס

מדוע נשיאת בנות חת היתה מרת רוח ליצחק ורבקה? כנראה שעשו מוותר על הקרקע הנוכחית ומחפש לו קרקע אחרת עשירה במים. טענתנו היא כי הנוהג היה שהחתן הולך ומתיישב בסמוך לחותנו ע"פ רצון האישה, נשים לב לדברי עבד אברהם בבראשית פרק כד:

(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:

מה זאת אומרת אולי לא תאבה האישה?! מי שואל אותה בכלל?! כנראה ששאלו ועוד איך! רצון האשה היה מרכיב דומיננטי בקביעת מקום המגורים. כך גם ניתן להסביר את דברי לבן ליעקב בבראשית פרק כט:

(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:

(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:

ההשלכה המיידית של 'תתי אותה לך' היתה 'שבה עמדי'. ולכן כשיעקב מנסה לברוח בבראשית פרק לא הוא נועץ עם נשותיו:

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ:

(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי:

...

(י) וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים:

(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:

(יב) וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:

(יג) אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:

(יד) וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ:

(טו) הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ:

(טז) כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה:

(יז) וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים:

לולא הסכמתן נראה שלא היה יכול לברוח...

גם עשו מנסה להטפל למשק מצליח יותר, אנו נוכיח זאת מתמיהה ידועה באשר לשמות הנשים שנשא עשו: כזכור ע"פ האמור בפרשת תולדות נשא עשיו שלוש נשים: יהודית בת בארי, בשמת בת אילון ומחלת בת ישמעאל. דא עקא שבפסוקים המספרים על תולדות עשו (בבראשית פרק לו) אין שום זכר לשמות אלו:

(א) וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:

(ב) עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי:

(ג) וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת:

אנו נטען כי יש קשר בין השמות, ומתוך אותו קשר גם נעמוד על מגמתו של עשיו בנישואים אלו:

נתחיל בעדה בת אילון, כנראה שעדה בת אילון היא בשמת בת אילון, האם קיים קשר תכני בין השמות? ודאי וודאי!

הבושם שלא כפי שרגיל להבינו כנוזל ריחני, עתים שהוא מופיע במקרא כאבן יקרה וכתכשיט: כך באמור ביחזקאל פרק כז:

(כב) רֹכְלֵי שְׁבָא וְרַעְמָה הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּרֹאשׁ כָּל בֹּשֶׂם וּבְכָל אֶבֶן יְקָרָה וְזָהָב נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ:

וכך גם בדברי הימים ב פרק ט:

(ט) וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

כנראה ששמה של עדה שביטא את ההתקשטות בעדיים, כאמור באיוב פרק מ:

(י) עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ:

וכהסבר המפרשים שם (מצודת ציון איוב פרק מ פסוק י)

(י) עדה - מל' עדי וקשוט:

הוא שם נרדף לבשמת שאף הוא מורה במשמעות של תכשיט ויקר כפי שצויין קודם.

כעת נעבור למחלת בת ישמעאל ששמה השתנה לבשמת בת ישמעאל:

אם אכן כנים דברינו שבשמת היא סוג של אבן יקרה ועדי, אזי נאלץ לטעון ולהוכיח שגם מחלה הוא סוג של כלי יקר:

ייתכן שמחלה הוא סיכול מילולי של של האחלמה (שמות פרק כח):

(יט) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה:

אמנם ייתכן שמחלת עצמה היא סוג של כלי יקר. נשים לב לאמור בשמות פרק לב בסיפור חטא העגל:

(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:

(ג) וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:

(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

לאחר שאהרון משבץ את הכלים היקרים והזהב בעגל, יורד משה ומה שהוא רואה מתואר בפס' יט:

 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ <מידו> מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:

מה הן אותן מחולות? אונקלוס שמות פרק לב פסוק יט תירגם: וחזא ית עגלא וחנגין. אמנם אם כך היינו מצפים שיאמר: 'וירא את העגל ואת המחולות' מן האמור בפסוקים משתמע שהמחולות היו ממש חלק מן העגל. ע"פ הצעתנו כעת ברור מאוד! המחולות הן אותם כלים יקרים שביקש אהרון ועשה מהם את העגל. כך גם ניתן להסביר את שמותיהם המוזרים של בניה של נעמי, ברות פרק א:

(ב) וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן אֶפְרָתִים מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם:

יותר סביר להניח שאלימלך העניק לבניו שם חיובי, מחלון היה ביטוי לכלי יקר, ואחיו כליון גם הוא על משקל כלי, כלי חמדה:

בדברי הימים ב פרק לב:

(כז) וַיְהִי לִיחִזְקִיָּהוּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד הַרְבֵּה מְאֹד וְאֹצָרוֹת עָשָׂה לוֹ לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְאֶבֶן יְקָרָה וְלִבְשָׂמִים וּלְמָגִנִּים וּלְכֹל כְּלֵי חֶמְדָּה:

וביחזקאל פרק טז:

(יז) וַתִּקְחִי כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ מִזְּהָבִי וּמִכַּסְפִּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וַתַּעֲשִׂי לָךְ צַלְמֵי זָכָר וַתִּזְנִי בָם:

לגבי האחרונה, אהליבמה בת ענה, רצוננו לזהותה עם יהודית בת בארי, כאן המשימה כפולה, כי שם אביה כאן אינו זהה לאמור בתולדות. האם יש קשר בין ענה לבארי? נשים לב לאמור בבראשית פרק לו:

(כד) וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו:

לי נראה כי ענה ברעותו את החמורים מצא את הימים, בארות מים מדבר, מאותו רגע השתנה שמו מענה לבארי, על שום אותם בארות. משום שהיה רועה בקר וחמורים, קרא לבתו על שם עיסוקו, אהליבמה. השם יהודית מוענק מאוחר יותר ע"פ האמור ביחזקאל פרק כג:

(ד) וּשְׁמוֹתָן אָהֳלָה הַגְּדוֹלָה וְאָהֳלִיבָה אֲחוֹתָהּ וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אָהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אָהֳלִיבָה:

אין ספק שאהליבה היא כנגד יהודה, עדיין לא ברור הקשר, אך ודאי שיהודית היא אהליבה.

הרווח העיקרי כאן הוא שעשו מגמתי גם בנישואיו, הוא אמנם מוכר את קרקעו המיובשת ליעקב, אך בד בבד הוא פועל לרכישת הון נוסף: הוא מתחתן עם יהודית בת בארי שלו בארות מים, לוקח את בשמת בת אילון שכנראה לא היה אדם עני במיוחד וכך גם עם מחלת בת ישמעאל.

 

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)