תולדות | יצחק יורד לגרר - בראשית כו

בראשית פרק יב

בראשית פרק כב

בראשית פרק כו

 (י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:

 (א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

 (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיך:

 (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:

(ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

(טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: (יח) וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי:

(ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: (ד) וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

בראשית כ

בראשית כו

ניתוח ההשוואה

 (א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר: (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:

 (ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר: (ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא:

ההבדל הראשון כפי שניתן לשים לב הוא באשר ליחס שבין אברהם ויצחק למקום בו הם נמצאים אברהם גר בגרר ואילו יצחק יושב שם. כמובן שההבדל הוא שאברהם בעת מגוריו שם טרם קיבל את הבטחת ה' על ירושת הארץ ואילו יצחק הובטח בראש הפרשה 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל'. מכל מקום ניתן לשים לב כי לעומת אברהם שכבר מתחילה מדווח על כך ששרה אינה אשתו כי אם אחותו יצחק מנסה להתחמק מהסוגיה ורק כאשר הוא נשאל לזהותה של רבקה רק אז הוא משיב כי היא אחותו. הכתוב גם מדגיש את פשר התנהגותו של יצחק ומבהיר כי עשה זאת מתוך פחד וחשש אמיתי לחייו.

 (ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:

(ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:

כעת מתגלה כי למרות שאנשי המקום שאלו לזהותה של האשה אף אחד מהם לא נקט יוזמה בכדי לקחת אותה[1] רק כעבור ימים רבים השקיף אבימלך בעד החלון וגילה זאת מעצמו. אצל אברהם לעומת זאת שרה נלקחה כבר בימים הראשונים ובכדי לשחררה היה צורך בהתערבות אלהית וכך גם נודע הדבר בעוד שבמקרה של יצחק רבקה לא נלקחת והדבר מתגלה כבדרך אגב. עם זאת יש לשאול לפשר תוכנו של הסיפור: מדוע השקיף אבימלך בעד החלון מה חיפש בביתו של יצחק שמצא אותם מצחקים? לא יהיה מופרך לשער כי אבימלך ברגע של ההסתכלות בא בכבודו ובעצמו לקחת את רבקה. כך גם ניתן להסביר את דבריו בפס' י 'כמעט שכב אחד העם את אשתך' – זה ימים רבים שאף אחד מאנשי המקום לא הביע התעניינות ברבקה ואבימלך אומר כמעט שכב אחד העם??!! כנראה שדבריו של אבימלך מכוונים כלפי התנהגותו שלו עצמו – הוא תכנן לשכב עם רבקה והופתע לגלות שהיא אשת איש וכעת בא בתלונות ליצחק 'כמעט שכב אחד העם את אשתך' – אגב הביטוי אחד העם יכול להיות בעל שתי משמעויות סותרות: משמעות אחת והיא הנפוצה יותר שהכוונה לאחד מן העם – סתם אדם. אמנם המילה אחד לא פעם משמשת גם במשמעות של ראשון כמו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, או מיוחד כאמור בספר קהלת פרק ד :(ח) יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אין לו. ואז למעשה הביטוי אחד העם מכוון למיוחד ולראשון מן העם הלא הוא אבימלך[2].

(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי: (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:

(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ:

(יד) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ:

(טו) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב:

(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם:

נשים לב כי במעשהו של אברהם מובאת חטאה גדולה ואילו במעשהו של יצחק מוטל אשם. החזקוני מסביר זאת כי "על ידי השבועה אם תשקור לי ולניני ולנכדי שכן חייבים אשם על עברת שבועה כמו שמצינו גבי כפר ונשבע והודה" אמנם דבריו צרכים עיון כי המפר את השבועה אינו אבימלך כי אם יצחק? לכן נראה לי להציע הסבר אחר להבדל והוא בשורש ההבדל שבין חטאת לאשם כפי שהגדיר אותם הרמב"ן בויקרא פרק ה פסוק טו:  והנראה בעיני, כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר העושו יתחייב להיות שמם ואבד בו, מלשון האשימם אלהים (תהלים ה יא), ויאשמו נאות מדבר וכן תאשם שומרון כי מרתה באלהיה (הושע יד א), וכן אשמים אנחנו (בראשית מב כא), נענשים וחטאת מורה על דבר נטה בו מן הדרך, מלשון אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז):

 והנה אשם גזלות ואשם שפחה חרופה, בעבור שהם באים אף על המזיד יקרא קרבנם אשם, וכן אשם הנזיר אבל אשם מעילות אע"פ שהוא בשוגג, בעבור שהוא בקדשי ה' יקרא הקרבן אשם, כי החטא (ה)גדול יתחייב להיותו אשם בו, כאשר יקרא מעילה:

באופן פשוט החלוקה היא בין עשייה במזיד לעשייה בשוגג אבימלך בפרק כ עשה זאת בשוגג וקיבל על כך אישור מן הקב"ה: "כי בתם לבבך עשית זאת" אמנם אבימלך של פרק כו אמנם מאשים את יצחק בכך שהביא עליו אשם אך פיו עונה בו ואומר יש כאן אשם ולא חטא, אני אשם. 

(יא) וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת:

אבימלך לא היה צריך לצוות מפני שימים רבים ממילא אף אחד לא נגע לא ברבקה ולא ביצחק, הכרזתו של אבימלך באה  לכפר על מעשהו, דוגמת מעשי אביו לאחר שנודע לו שהאשה שלקח היא בעולת בעל.