דילוג לתוכן העיקרי

ויחי | ברכות יעקב ליששכר וזבולון

הרב אושר טביבי
11.08.2014

ספר בראשית פרק מט - ברכת יששכר וזבולון

(יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן:

(יד) יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם: (טו) וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד:

נשים לב לניגוד שקיים בין שני הבנים:

זבולון נמצא על חוף הים כאשר כל המרחבים פתוחים לפניו: 'והוא לחוף אניות' - באניות יכול הוא להפליג אל מעבר לים ו'ירכתו על צידון' תחומו יגיע עד צידון.

בניגוד גמור יששכר הוא חמור גרם שרובץ בין המשפתים לא זז ולא נע. הוא בוחר להיות מוקף בין גדרות הצאן והמנוחה היא נחלתו והארץ טובה לו, המנוחה שלו נתפסת כאן גם כמחדל: הוא לא מצליח להוריש את נחלתו ונאלץ להיות למס עובד. משל החמור ברור מאוד אם כן: כפי שהחמור רובץ ומעדיף לסבול ובלבד שלא ינוע ממרבצו כך גם יששכר במקום להילחם ולהוריש את נחלתו העדיף להשתעבד.

ההבדלים ביניהם באים לידי ביטוי גם בברכתו של משה בספר דברים (לג):

            "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך"

נקודה נוספת שיש לשים אליה לב היא שיעקב מקדים לברך את זבולון לפני יששכר בעוד שיששכר הוא הגדול מביניהם. גם משה לא נתן ברכה בפני עצמה ליששכר אלא לזבולון ובתוך ברכת זבולון ברך גם את יששכר:

            וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק            כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל:

ייתכן שמפתח להבנת הברכות נמצא בפרשת מלחמת סיסרא בספר שופטים פרקים ד-ה. בשירתה משתמשת דבורה בביטויים מובהקים מתוך ברכת יעקב לבניו:

            (טו) וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשֹּכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשֹּכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב: (טז) לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים         חִקְרֵי לֵב: (יז) גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל    מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן: (יח) זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה:

דבורה מאשימה את ראובן שלא הצטרף למלחמה ומשתמשת בביטויים מתוך ברכת יששכר: למה ישבת בין המשפתים (יששכר חמור גרם רבץ בין המשפתים) וכמוכן כשהיא מבקרת את דן ואשר היא אומרת: ודן למה יגור אניות (והוא לחוף אניות) אשר ישב לחוף ימים (זבולון לחוף ימים ישכון)

השימוש שעושה דבורה בביטויים אלה הוא בכדי לגנות את השבטים שלא באו לעזרת ה'. האם המשלים הללו הם ברכות או קללות? יעקב משתמש בהם בכדי לברך, אך דבורה בכדי לגנות.

לפני שנשיב על שאלה זו, נשים לב לנקודה משמעותית נוספת והיא שמשום מה ברכותיהם של יששכר וזבולון שניתנו להם מאת יעקב לא נתקיימו בהם: זבולון כידוע לא נחל נחלת חוף משמעותית ובודאי שירכתו לא הגיעה עד צידון. מי שכן שכן לחוף ימים וירכתו על צידון הוא דוקא אשר כאמור בספר יהושע פרק יט:

            (כח) וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה:

וכמו כן בספר שופטים פרק א

            (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב:

הנה כי כן ברור שאשר ירש את נחלתו של זבולון. בכדי ליישב את הכתובים פירש הגר"א שהיתה לזבולון מובלעת בנחלת אשר שגבלה בתחום ארץ הצידונים והגיע עד הים, אמנם אין לנו על כך רמזים במקרא. דבורה שמדביקה לאשר את אותם ביטויים שניתנו לזבולון מיעקב לא עושה זאת, כך נראה, במקרה. אשר החליף את נחלתו בנחלת זבולון וברכותיו של זבולון הפכו לו לגינויים. מה גרם להחלפת הנחלות?

כבר בברכתו של משה אנו מוצאים חוסר שביעות רצון מנחלת בני זבולון ששכנה לחוף ימים:

             (יח) וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ:

בני זבולון ביקשו לעלות ההרה ולהתרחק מן החוף. וכמו שהביא החזקוני על אתר:

            שמח זבולן - מתרעם על חלקו היה כמו ששנו רבותינו זבולון עם חרף נפשו למות משום           דנפתלי על מרומי שדה לפיכך אמר לו משה שמח זבולן בחלקך ואל תתעצב אם נפל חלקך     על הים כי אתה משתכר בו כמו שמפרש והולך.

לדברי חז"ל לא היה זבולון שמח בחלקו ואמר:

            "רבונו של עולם! לאחי (יששכר) נתת שדות וכרמים ולי נתת ימים ונהרות".

ייתכן שזה מה שבסופו של דבר הוביל אותם להתנער מנחלתם על הים הגובלת בצידון ולעבור אל פנים הארץ, לארץ הגליל. מסיבה זו נוצר החילוף עם שבט אשר. מתי התרחש החילוף הזה? בספר יהושע (יח) אנחנו קוראים על עיכוב בירושת הארץ:

             (א) וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם:            (ב) וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים: (ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל          בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם: (ד) הָבוּ לָכֶם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים לַשָּׁבֶט וְאֶשְׁלָחֵם וְיָקֻמוּ וְיִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְיִכְתְּבוּ אוֹתָהּ         לְפִי נַחֲלָתָם וְיָבֹאוּ אֵלָי: (ה) וְהִתְחַלְּקוּ אֹתָהּ לְשִׁבְעָה חֲלָקִים יְהוּדָה יַעֲמֹד עַל גְּבוּלוֹ מִנֶּגֶב         וּבֵית יוֹסֵף יַעַמְדוּ עַל גְּבוּלָם מִצָּפוֹן: (ו) וְאַתֶּם תִּכְתְּבוּ אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֲלָקִים וַהֲבֵאתֶם      אֵלַי הֵנָּה וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: (ז) כִּי אֵין חֵלֶק לַלְוִיִּם בְּקִרְבְּכֶם כִּי כְהֻנַּת             יְהֹוָה נַחֲלָתוֹ וְגָד וּרְאוּבֵן וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה: (ח) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַהֹלְכִים לִכְתֹּב אֶת הָאָרֶץ           לֵאמֹר לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ וְשׁוּבוּ אֵלַי וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי יְהֹוָה           בְּשִׁלֹה: (ט) וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר וַיָּבֹאוּ אֶל             יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה: (י) וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְהֹוָה וַיְחַלֶּק שָׁם יהוֹשֻּׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם:

מדוע התרפו השבטים? כיצד הגורל אמור לפתור את בעיית ההתרפות? המפרשים דנו בכך אמנם כעת לפי דברינו מאוד ברור הרקע לפרשה זו. נחלת החוף היא שגרמה לויכוחים רבים: רוב השבטים בדומה לטענתם של בני זבולון הסתייגו מלנחול נחלת חוף, את הויכוחים הללו לא הצליחו להכריע והסוגייה הובאה להכרעה על פי גורל. כאן התרחש החילוף בין נחלת זבולון לנחלת אשר. האם שבט אשר ודן שעל פי הגורל קיבלו את נחלת החוף שמחו בגורלם? ברצוננו לטעון שהמרמור של שבט אשר על נחלתו החדשה הוא הסיבה להעדרותו מן המערכה על התבור. בדומה גם שבט דן מקבל נחלה על חוף הים וגם הוא מתנתק במערכה בהר התבור אבל יתרה מזו בשלב מסויים עוברים בני דן צפונה לליש (ספר שופטים פרק יח) מכיון שהם מואסים בנחלתם – נחלת החוף:

             (א) בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא             נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה:

נשים לב ששבט אשר שהוחלפה נחלתו כשל בירושת ארצו באופן חריג ויוצא דופן משאר השבטים. אצל שאר השבטים נאמר בספר שופטים (א): "וישב הכנעני בקרבו" זאת אומרת היו מיעוטים כנעניים שהשבטים לא הצליחו להוריש ולכן הם ישבו בקרב ההתנחלות הישראלית. תיאור זה מופיע אצל שבטי אפרים זבולון. לעומת זאת אצל שבט אשר נאמר:

            (לא) אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב: (לב) וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ:

והסביר שם בעל המצודות דוד על אתר:

            וישב האשרי - רצה לומר, לא ישב הכנעני בקרב ישראל כגרים היושבים בתוך אדני הארץ          כי אם בהפוך, שהאשרי היה היושב בתוך הכנעני, כי הם היו יושבי הארץ ואדוניה. כי לא         הורישו - הסבה היה בזה על שלא הורישם בתחלה בהיות לאל ידם, ולזאת קמו עליהם         ומשלו בארץ:

ברצוננו להציע שהתרשלותו של אשר לא נבעה מחולשה כי אם מחוסר מוטיבציה שהגיעה לאחר שלא קיבל את דרישותיו. ומכאן ברכת יעקב הפכה להיות מציאות עובדתית קשה. תיאור דומה מופיע גם אצל שבט נפתלי:

            (לג) נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי   הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס:

ברצוני לטעון כי התיאורים הללו של נפתלי ואשר אינם מקריים: שבטים אלו היו חסרי מוטיבציה מפני שהוחלפה נחלתם בנחלת יששכר וזבולון. זבולון אמור היה לנחול כפי התיאור בברכת  יעקב את רצועת החוף הצפונית ושבט יששכר היה אמור לנחול בסמוך לו ממזרח, שבטים אלו נחלו בצמידות מפני שגם במחנות המדבר היו יחד – אשר ונפתלי במחנה דן. ויששכר וזבולון במחנה יהודה)

בברכת משה לנפתלי (דברים לג) הוא מברכו:

            (כג) וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהֹוָה יָם וְדָרוֹם יְרָשה:

על פי פשוטו של מקרא וכך גם הסביר האב"ע משמעות הכתוב היא:

            ים ודרום - שנחלתו יהיה מערבית דרומית:

אנו יודעים כי נחלתו של נפתלי לא היתה לא מערבית ולא דרומית כי אם להפך: נפתלי נחל בסופו של דבר את הנחלה הצפונית ביותר בארץ ישראל והיא היתה במזרח. גם הפסוקים הללו עשויים להוביל לכך שבתקופת ההתנחלות חל שינוי בנחלות המקוריות.

נקודה נוספת שעשויה לחזק את דברינו היא היחס שבין גודל אוכלוסיית השבט לגודל נחלתו. אנחנו יכולים להגיד בברור שכאן קיים יחס הפוך:

שבט אשר מונה: 53,400

שבט נפתלי מונה: 45,400

לעומתם:

שבט זבולון מונה: 60,500

ושבט יששכר מונה: 64,300

היתרון המספרי ברור לשבטי יששכר וזבולון ועדיין נחלת אשר ונפתלי גדולה מאוד ביחס לנחלת יששכר וזבולון. ייתכן שמראש הנחלות נקבעו ביחס ישר והגיוני אלא שבקשת זבולון ויששכר להתחלף בנחלה היא שהביאה לשינוי גודלה. כפיצוי יקבלו שבטי אשר ונפתלי  נחלה גדולה יותר ביחס לאוכלוסיית שבטם ואולי משום כך גם לא הצליחו להוריש אותה לגמרי.

נשים לב שגם יששכר בניגוד לברכתו של יעקב לא נותר למס עובד. ברשימת ערי הגויים (שופטים פרק א) שלא הצליחו בני ישראל להוריש מובאות ערים רבות בנחלות שבטים שונים. משום מה הכתוב לא מציין ערי גויים שלא הצליח שבט יששכר להוריש. העובדה הזו גרמה לחלק מן המפרשים להבין אחרת את ברכת יעקב:  לא יששכר יהיה למס עובד כי אם הגויים שבנחלתו.

ייתכן כי ברכתו של יעקב היתה אמורה להתקיים בנחלתו המקורית של יששכר בצפון מזרח הארץ (נחלת נפתלי דהשתא). עליה ניבא יעקב כי יתרונות הנחלה ינחמו את יששכר והוא ירפה מירושתה אף במחיר של השתעבדות לעמים היושבים בה. אמנם לאחר חילופי הנחלות שבט יששכר הצליח להוריש את יושבי ארצו. ביקורתה של דבורה על שבט ראובן מאוד ברורה: הרי יששכר הוא זה שניבאו עליו שישב בן המשפתים וירא מנוחה כי טוב, והרי שעכשיו יששכר נלחם בעבור ארצו ונחלתו ודוקא ראובן ראה מנוחה כי טוב בעבר הירדן ולא בא לעזרת ה'.

 

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)