דילוג לתוכן העיקרי

ויחי | הפגישה השנייה בין יעקב ליוסף

הרב אושר טביבי
11.08.2014

ספר בראשית פרק מח

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם: (ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: (ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: (ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: (ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם: (ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: (ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: (ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם: (י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: (יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: (טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה: (כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם: (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:

פרשת ויחי פותחת בשתי פגישות הנערכות בין יעקב ליוסף. על הפגישה הראשונה הרחבנו בשיעור האחרון וכעת אנו עוסקים בפגישה השניה. בשונה מן הפגישה הראשונה, את הפגישה הנוכחית יוזם יוסף. הנוכחים בפגישה אינם רק יעקב ויוסף כי אם גם שני בניו של יוסף מנשה ואפרים.

נחלק את עיוננו בפרק לשני חלקים:

1. תכני הפגישה

2. המסגרת הסיפורית

 

1. תכני הפגישה

מה הם הנושאים שעליהם נסובה הפגישה? נסדר אותם כפי סדר הופעתם:

1.        הבטחת הזרע והארץ - אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:

2.        ייחוס בניו של יוסף ליעקב - וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם:

3.        תיאור פטירת רחל וקבורתה - וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:

4.        ברכת יעקב לבני יוסף - וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:

5.        הבטחת יעקב על השיבה לארץ ונחלת יוסף - הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:

 

נשים לב ששני נושאים מרכזיים חוזרים על עצמם והם הבטחת הארץ והרבייה בה מחד וייחוס בניו של יוסף ליעקב וברכתם מאידך. הנושא היחידי שאינו מוצא את מקומו לכאורה בתוך פרשה זו, הוא מותה של רחל וקבורתה בדרך. עלינו לשאול אפוא: מה עניינה של פטירת רחל לכל האמור?

אם נדבר על מבנה הפרשה נשים לב שהפרשה בנוי במבנה קונצנטרי, כאשר במרכז המבנה מצוי דוקא הנושא הפחות קשור – פטירת רחל וקבורתה:

1.        הבטחת הזרע והארץ

2.        ייחוס בניו של יוסף ליעקב

3.        תיאור פטירת רחל וקבורתה

4.        ברכת יעקב לבני יוסף

5.        הבטחת יעקב על השיבה לארץ ונחלת יוסף

 

ברצוני להציע פירוש שיתאים למבנה הפרשה ועל פיו פטירת רחל בטרם עת וקבורתה על הדרך הוא מה שהביא את יעקב לייחס את בניו של יוסף לעצמו. יעקב יודע שאשתו רחל הולידה רק שני בנים את יוסף ובנימין. לעומת לאה שהולידה 6 ילדים ובדומה לשתי השפחות שהולידו כל אחת 2 ילדים. לדבריו של יעקב, אלמלא רחל הייתה נפטרת הוא עצמו היה זוכה להוליד ממנה עוד שני בנים. אלא שמכיון שרחל נפטרה הוא נאלץ לייחס את בניו של יוסף נכדיה של רחל כבניו שלו. מה המניע של יעקב? הבטחת ה' אליו "הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים" כך גם הבין רש"י בפסוק ד:

ונתתיך לקהל עמים - בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים ואע"פ שאמר לי גוי וקהל גוים גוי אמר לי על בנימין קהל גוים הרי שנים לבד מבנימין ושוב לא נולד לי בן למדני שעתיד אחד משבטי ליחלק ועתה אותה מתנה אני נותן לך:

דברי רש"י מסבירים אמנם את המוטיבציה של יעקב ליחס את בני יוסף אליו אך עדיין קיימת השאלה – מה הקשר בין ייחוס בני יוסף לפטירת רחל? ועוד, לפי דברי רש"י, יעקב היה יכול לראות בהתגשמות הנבואה אצל כל אחד מנכדיו ולאו דוקא מיוסף?!

כמעט כל המפרשים (רש"י, רמב"ן, אב"ע) מסבירים את ציון קבורת רחל בדרך כמתקשר לבקשת יעקב להיקבר בארץ כנען. אם כי קישור שכזה אפשרי, בפסוקים קיים מרחק לא קטן בין שני העניינים: בקשת יעקב להיקבר בארץ מוזכרת בפרק הקודם (מז, ל) ואילו ציון קבורת רחל בדרך מופיע בפרקנו בפסוק ז. לא זו בלבד אלא ששני העניינים מוזכרים בשני מפגשים שונים של יעקב ויוסף ולכן לא סביר שציון קבורת רחל מוסב על בקשת יעקב זאת.

             ברצוני לטעון כי ציון קבורת רחל מתקשר ישירות לאזכור מעמד ההבטחה בבית אל כפי שהוא מתואר בפרק לה בתוך דבריו של יעקב ליוסף בפרקנו. מתיאור ההבטחה בפרקנו נראה שיעקב מדבר על מעמד ההבטחה השני בבית אל לאחר חזרתו של יעקב ארצה ולא במעמד ההבטחה הראשון שהתרחש ביציאתו:

 (ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: (ז) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו: (ח) וַתָּמָת            דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת: (ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: (י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא       יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: (יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: (יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ: (יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ: (יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת           אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: (טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ     שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל: (טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: (יח) וַיְהִי בְּצֵאת           נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין: (יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ             אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: (כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:

 

המילים המודגשות הן אלו שחוזרות גם בפרקנו. נשים לב לשני דברים:

1.        בעוד שבבית אל נאמר ציוי: "פרה ורבה", בפרשתנו יעקב מתאר זאת כברכה בלבד "הנני מפרך והרבתיך" .

2.        מיד לאחר מעמד בית אל נפטרת רחל בלידתה. יעקב שהציב מצבה בבית אל מציב שוב פעם מצבה והפעם על קבורת רחל.

            שתי הנקודות הללו קשורות אחת בשניה ומסבירות את תפיסתו של יעקב: הרי ה' ציוה אותי להמשיך לפרות ולרבות מחד, ומצד שני לוקח את רחל מאתי. בהצבת שתי המצבות קושר יעקב את פטירת רחל להתגלות בבית אל. הוא מבין לכן, שאין משמעות המילים 'פרה ורבה' כציווי אלא כברכה 'הנני מפרך והרביתך'. יעקב אמנם ניסה לבוא אחר כך אל שפחת רחל – בלהה. אך מאז שראובן שכב עמה, נמנע יעקב גם מלבוא אליה ולפרות ממנה. לכן, מיד אחר כך נאמר: 'ויהיו בני יעקב שנים עשר' – יעקב פסק מנסיונות ההתרבות. הילקחה של רחל מאתו ומעשהו של ראובן ממש בסמיכות לנבואת בית אל גרמו לו להבין שההתרבות שלו אינה תלויה בו אלא בה': לא 'פרה ורבה' אלא 'הנני מפרך והרביתך'.

            נשים לב היטב: יעקב לא ניסה לבוא לא אל לאה ולא אל זלפה שפחתה. אחרי הגעתו לארץ כנען האמין יעקב שזרעו צריך לבוא דוקא מרחל. לאחר שיוסף נולד ופסקה עקרותה של רחל הבין יעקב שנמחל לו אותו עוון של גניבת הברכות. הוא הבין שהנישואים עם לאה שנעשו ברמאות באו כעונש על רמאותו את אביו, אם נמחל אותו העוון הרי שכעת הוא יכול לשוב לאשתו שתמיד אהב. אמנם רצונותיו להגשים את אהבתו עם אשתו נקטעו עם מותה.

            הקטיעה הזו בחייו של יעקב עשויה להסביר את סירובו של יעקב להביא את רחל לקבורה ראויה במערת המכפלה. המפרשים הבינו שיעקב נמנע מלהביא את רחל לקבורה עם אבותיו מפני שהוא התבייש בכך שנשא שתי נשים אחיות, או מפני שיעקב חשש לניוולה של גויית רחל בעקבות תלאות הדרך ולכן קברה במקום פטירתה.        ברצוני לטעון, בהמשך לדברינו לעיל שהקבורה על הדרך מעידה על הבנתו שהיא שמות רחל גם הוא על הדרך – דהיינו, באיבו של תהליך. יעקב מרגיש שמותה הפתאומי של אשתו קטע את כל מה שקיווה לו וחיכה לו, סירובו להביאה לקבורה באחוזה המשפחתית מצביע על הרגשתו שרחל לא השלימה את מהלך חייה. אי אפשר שרחל תיקבר באחוזת המערה כאילו נשלם כאן איזשהו פרק, כי הרי חייה נקטעו באיבם! נשים לב שבניגוד לאברהם שסופד לשרה אשתו ומבכה אותה, יעקב אינו סופד לרחל אשתו האהובה ואינו מבכה אותה. יעקב מסרב לנהוג מנהגי אבילות על אשתו מכיון שהוא מרגיש שהיא עדיין חיה. במקום כל מנהגי האבילות יעקב מציב מצבה על קבורתה. הצבת מצבה דוקא על קבורתה אינה אופיינית לקבורה במקרא. הצבתן של מצבות נעשתה דוקא במקומות מקודשים. יעקב הופך את מקום קבורת רחל למקום חי. משהו ברחל נותר חי ומסרב למות, משהו שנקטע באיבו וממתין להמשך. לכן יעקב ממשיך לבוא אל בלהה כהמשך לזרעה של רחל. בשנות חייה של רחל, היתה היא שמבקשת ומתחננת לזרע מיעקב 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי' לאחר פטירתה מבין יעקב שאכן מותה נגרם בשל חדלונו, ועתה הוא זה שמחזר אחר זרעה של רחל.

            תפיסתו של יעקב הושרשה היטב במקרא. רק על קבורתה של רחל נאמר – "היא מצבת קבורת רחל עד היום". מה פשר התיאור הזה שלא נאמר על שום קבר אחר? מדברים אלו עולה התחושה שאכן קברה של רחל אינו שייך רק לעבר אלא גם להווה. הנביא מנבא בשם ה' (ירמיהו לא):

           (יד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם                 עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (טו) כֹּה אָמַר יְהֹוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ             נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
נשים לב, אין מדובר כאן במשל של הנביא, אלא בדבר ה' ממש, דבר ה' שאומר מפורשות: רחל מבכה על בניה. רחל לא מתה! רחל עומדת בקברה ומבכה על בניה.

אם כן, קבורתה של רחל בדרך באה להביע שיש פה משהו שלא נגמר שלא בא על סיומו.

            זו היא הסיבה לייחוס בניו של יוסף כבניו להוליד עוד זרע מרחל. אומר יעקב ליוסף: עליך להמשיך את קיומה של אמא אני נסיתי להמשיך עם בלהה וקרה מה שקרה אתה עכשיו צריך להמשיך. ראה את ילדיך כילדיה, אם לא למעני אז למען אמא שנשארה שם.

אמנם, שיוך בניו של יוסף אל יעקב לא בא לשרת רק מטרה פריונית בכדי להעמיד זרע מרחל. כבר דיברנו בעבר על הנתק ששרר בין יעקב לנכדיו. כשבניו של יוסף מגיעים אל אבי אביהם הוא בכלל לא מכיר אותם. התורה יודעת היטב היכן לשים את הפרט המקדים של "ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות" והוא דוקא מופיע אחרי שאלתו של יעקב: מי אלה? מטרתו של הפריט המקדים היא להסביר את הבלבול בין הצעיר למבוגר ולא בכדי להסביר את שאלתו: מי אלה? ברור שחוסר היכרותו של יעקב עם נכדיו איננה נובעת מליקוי מאורות כי אם מפני שהוא אף פעם לא ראה אותם! יוסף התגורר בנפרד מאביו וכנראה שהיחסים ביניהם היו חסרים. כעת יעקב אומר ליוסף: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי! אני רוצה אותם ואני רוצה שהם יגדלו כמו שאתה גדלת ובמקום שאתה גדלת! עם שאר הילדים שלך תעשה מה שאתה רוצה אבל אותם תן לי! יעקב מודע היטב למתח ששורר אצל יוסף בין נאמנותו אליו לנאמנותו לפרעה ולביתו והוא מכריז על נכדיו:

(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים      הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

את אותם ילדים שמסמלים את שכחת בית אביו, עליהם קרא יוסף:

(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי: (נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי:

כעת יעקב פורס עליהם את חסותו והוא קורא בהם את שמו. אם כן, זו היא כוונתו של יעקב: להציל את בניו של יוסף מבית פרעה ולהעמיד לאשתו רחל זרע.

 

2. המסגרת הסיפורית

 

עד כאן הארכנו בתוכן הדברים. כעת חשוב גם לשים לב למסגרת הסיפורית ולכמה נקודות שטעונות בירור:

א.       למרות שיוסף הוא זה שיוזם את המפגש הוא אינו מדבר ולו מילה אחת. יש מישהו אחד שגם אומר ליוסף שאביו חולה וגם אומר ליעקב שבנו יוסף בא אליו. האמירה ליעקב נאמרת בצורה מפתיעה 'הנה בנך יוסף בא אליך' כאילו הביקור לא צפוי אבל נראה שיעקב ערוך מאוד לביקור הזה וחיכה לו הרבה זמן. עדיין יש לברר מדוע יוסף שבא לבקר את אביו לא אומר כלום.

ב.       בכתובים קיימת בעייתיות באשר לראייתו של יעקב. מחד, ברור לנו ש'עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות' ובמילים אחרות יעקב הוא סומא. מצד שני, יעקב אומר 'הראה אותי אלהים גם את זרעך' יעקב גם שואל 'מי אלה?' אם מנשה ואפרים לא השמיעו את קולם כיצד ידע יעקב שיש שם נוכחים נוספים בחדר? והרי המגיד אמר לו 'הנה בנך יוסף בא אליך' ולא דיווח לו על בניו? לאחר מכן מסתבר שיעקב לא רק רואה אלא יודע היטב מי הגדול ומי הצעיר 'ידעתי בני ידעתי'. 

ג.        כל תיאור הברכה מסורבל מאוד ונראה ככפול:

בפסוקים ח-י נאמר:

       וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי            אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם: וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ      אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם:

ומשתמע שבני יוסף כבר מחובקים עם סבם. מצד שני בפסוקים יב-יג נאמר:

       וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם         בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו:

על פי פסוקים אלה משתמע שאפרים ומנשה עדיין אצל ברכיו של יוסף ויש צורך להגיש את בניו שוב ולכאורה תיאור זה סותר את האמור בפסוקים ח – י  שהרי הם כבר מחובקים עם סבם!

ד.       כאשר יוסף מבחין שאביו שם את יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה הוא מתקן אותו. מה שמוזר שהתיקון הזה בא רק לאחר סיום הברכה ולאחר התיקון קיימת ברכה נוספת (כ):

       וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם      אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

מדוע יש צורך לברך שוב ומדוע המקרא שב ומזכיר שאפרים לפני מנשה?

מכל השאלות הנ"ל עולה שהמקרא מתאר כאן למעשה שני תיאורים שונים לאותו מעשה. נסמן בכתוב את החלקים ששייכים לתיאור מסויים (בירוק) ואת החלקים ששייכים לתיאור אחר (בצהוב)

 

 (ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:  (ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם:

(י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם:(יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ:

(יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:

(טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

(יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

 

 

 

 

נשווה את שני התיאורים בטבלה:

תיאור א

תיאור ב

ההבדלים:

(ח) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה:  (ט) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם: (יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: (יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד  יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף  אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה  הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:  (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

 

(י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם:(יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: (טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

 

1.        לפי תיאור א יעקב מסוגל לראות את בני יוסף, גם בהמשך הוא מבין שמנשה הוא הבכור 'ידעתי בני ידעתי', בעוד שלפי תיאור ב יעקב לא רואה את מנשה ואפרים שנמצאים בחדר ולכן יוסף מגיש אותם אליו.

2.        ההבדל קיים לא רק בפקחות של יעקב כי אם גם ביוזמה של יוסף: על פי תיאור א יוסף נענה לבקשתו של יעקב ומביא לפניו את הבנים בעוד שלפי תיאור ב יוסף מיוזמתו מגיש אותם אליו

3.        הבדל נוסף הוא ביחס שבין הנכדים לסבם. על פי תיאור א הנכדים משתחוים לסבם ויעקב לא מכיר אותם, יש הרגשה שהיחסים אינם חמים כפי שציפינו. על פי תיאור ב היחסים הם של חום וקרבה  נשיקות וחיבוקים.

4.        הבדל נוסף הוא שעל פי תיאור א יעקב מברך רק נכדיו ואילו על פי תיאור ב יעקב מברך את יוסף ואגב זה גם את הילדים.

5.        כל סיפור סיכול הידיים הושמט מתיאור ב.

 

שני הסיפורים מבטאים שתי מערכות יחסים שונות ששוררות בין ישראל אבי המשפחה לבין צאצאיו:

על פי התיאור הראשון היחסים קרירים: יעקב אינו מכיר את נכדיו לא משום שכבדו עיניו מראות, שהרי

על פי התיאור הזה יעקב רואה מצויין, אלא מפני שקיים ביניהם ריחוק. ראייתו הנכוחה של יעקב אינה רק

פיזית אלא גם רוחנית, הוא מבין את הסכנות שבהשארת בניו של יוסף בארמון המלוכה ולכן קורא ליוסף

לברכם ולשייכם אל בני ישראל 'בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה', ברכה זו היא

קצרה ומביעה בעיקר את השתייכותם הלאומית של בניו של יוסף. תגובת יוסף לבקשת אביו היא אמנם

הסכמה אך הוא לא יוזם את זה. יוסף מכבד את אביו ולכן ממלא אחר בקשתו. משהו בו נשאר מנוכר. על

פי תיאור זה מנשה נדחה מעל פני אפרים.

      יוסף. יעקב אמנם כבד ראיה אך מודה לאלהים שזכה לראות את בניו (למרות המחסום הפיזי), בניגוד גמור   שאביו ביקש דבר, מגיש את ילדיו אל אביו ולאחר החיבוקים והנשיקות מברך אותם וקורא בהם את שמו       ושם אבותיו, הברכה היא משפחתית ורוחנית 'האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה'. על פי תיאור זה           אפרים ומנשה שוים.

   מדוע קיימים שני התיאורים במקרא? הכתוב מביע, בעצם הבאתו את שני התיאורים, את המתח ואת                      המורכבות שנמצאים במפגש. יש ביוסף את שני התיאורים: התיאור הרשמי והתיאור המשפחתי. יש בו צד                       שמאוד רוצה להיענות לאביו ויש בו צד שמאוד מסרב לכך. ניזכר כיצד נפתחת הפרשה: מחד יוסף בא                              מרצונו למפגש אבל מאידך הוא לא מסוגל לפתוח את הפה. בקפיצה שעושה המקרא בין שני התיאורים                  הוא מביע בפני הקורא את המתח בו שרוי יוסף ואת המורכבות האמתית של הסיטואציה.   בסוף המפגש יעקב מבשר באזני יוסף:

   (כא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם                                 (כב) וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי:

   יעקב מודיע ליוסף כי כל השהות במצרים היא זמנית, הבטחת ה' על הארץ לא תתמוסס, עוד נשוב ארצה                  כנען. בארץ הזאת יהיה ליוסף חלק עודף על אחיו. על משמעותו של פסוק כב נעמוד בעז"ה בהמשך סביב                עיוננו בברכת יעקב ליוסף בפרק מט.

 

 

 

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)