בחירת דוד למלך ומשיחתו

^[1]

על אף הצלחותיו של שאול במלחמה באויבי ישראל, הוא נכשל פעמיים בציות לדבר ה' מפי שמואל; ואחרי כל פעם, שמואל מבשר לו כי מלכותו הולכת ונגרעת. לאחר המלחמה בפלשתים בפרק י"ג, נאמר לשאול כי לא תקום ממנו שושלת ממשיכה אחריו:

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ ה': (שמ"א יג, יג-יד)

ואחרי חטאו במלחמת עמלק, תוכחת שמואל נעשית חריפה עוד יותר – גם בשאול עצמו ה' מאס, ומלכותו תינתן לאדם אחר:

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים: כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ: ... וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: ... וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ: (שם טו, כב-כג, כו, כח)

מיד לאחר המאיסה במלכות שאול, שמואל נשלח אל בית לחם, למשוח שם את אחד מבניו של ישי למלך; ומבין הבנים נבחר דוד:

וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה. (שמ"א טז, יב-יג)

כידוע, דוד הצליח במלכותו וזכה להקים אחריו שושלת ובית מלוכה שמהווים מודל של מלוכה ראויה בעיני ה'. אך האם הבדל זה בין דוד לשאול קשור בהתנהגותם כמלכים, או שכבר מעת הבחירה והמשיחה בהם היה ביניהם הבדל? האם לשאול היה סיכוי להקים בית מלוכה, אלמלא חטאיו?

בפשטות לא נדמה שיש להבדל כזה רמז במקרא, בתיאורי הבחירה בשאול ודוד ומשיחתם; אך כפי שנראה, יש בחז"ל דעות הנוקטות אחרת, לשיטתם מלכות דוד היתה ראויה מתחילתה ומלכות שאול בעייתית וחלקית.

משיחת מלכים בשמן המשחה

הרמב"ם בהלכות מלכים מתאר כיצד בוחרים וממנים מלך, וכותב כי יש הבדל בין משיחת מלכי ישראל למלכים מבית דוד:

אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד, ואין מושחין אלא זרע דוד. כשמושחין מלכי בית דוד אין מושחין אותן אלא על המעין. (הלכות מלכים א, י-יא)

מדוע יש הבדל בתהליך המנוי בין מלך ישראל למלך מבית דוד, ומהיכן אנו לומדים זאת? לא רק שמדובר בחידוש שלא מצאנו לו מקור במקרא, מדברי הרמב"ם עצמם משמע להיפך:

כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה, שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. (שם, הלכה ז)

לדין משיחת מלך מביא הרמב"ם ראיה מסיפור משיחת שאול – מלך ישראל שאינו מבית דוד, ומפורש שהוא נמשח בשמן המשחה! רש"י ותוספות על מסכת כריתות[2] מסבירים שהחילוק בין משיחת מלכי ישראל לבין מלכים מבית דוד התחיל רק אחרי משיחת דוד, ולפניה גם מלכי ישראל היו ראוים להימשח; וכך ניתן לתרץ את דברי הרמב"ם, שאכן שאול נמשח בשמן המשחה ורק מבחירת דוד והלאה מלכי ישראל נמשחו רק בשמן אפרסמון ורק במקרים שהיה צורך מיוחד.

הרמב"ם בהמשך הפרק מציין הבדל נוסף בין מלכי דוד למלכי ישראל:

מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו. (שם, הלכה ט)

האם יש קשר בין הלכה זו לבין דין המשיחה? במילים אחרות, האם הלכות המשיחה בשמן השונות למלכי בית דוד ולמלכי ישראל קשורות ליצירת שושלת מלוכה?

הרבה ראשונים מבינים שאכן יש קשר בין הדברים. הרד"ק מסביר שמשיחתו של שאול היתה בשמן אפרסמון, לא כמשיחתו של דוד, שכן:

לא היו משוחים ממנו אלא מלכי בית דוד אבל שמן אפרסמון היה ואמרו שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן: (על שמ"א י, א)

הרד"ק מקשר את החילוק בין משיחת שאול ומשיחת דוד לא רק לדין ההלכתי שאין מושחים בשמן המשחה אלא את בית דוד – שכפי שראינו, ייתכן ששייך רק אחרי הבחירה בדוד – אלא על רעיון הימשכות המלכות, המופיע בגמרא במגילה:

דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן. (מגילה יד.)

אמנם בדברי הגמרא אין חילוק בין שמן המשחה לשמן אפרסמון, אך הרד"ק מבין כי יש קשר בין אופן המשיחה להקמת בית ושושלת מלכות; לשאול, לשיטתו, מעולם לא היה סיכוי כזה – כבר מרגע משיחתו, מלכותו לא היתה מיועדת להימשך.

אך ניתן גם להבין שהקשר בין המשיחה לבין הקמת שושלת מביא להבנה אחרת במלכות שאול. אם נבין כפשט הכתובים, וכפי שראינו מפורש ברמב"ם,  ששאול נמשח בשמן המשחה – הרי שזו משיחה של מלכות הראויה להימשך, והיה לו סיכוי להקים שושלת לעד!

אכן כך הבין המשך חכמה:

...מי שאינו יכול להיות נמשך גדולתו לדורות, בזה אינו נמשח בשמן המשחה, ומשום הכי אין מושחין אלא מלכי בית דוד בלבד, דמלכי ישראל אין יכולת להמשך מלכותן לדורות, וכמו שכתב רבינו משה בהלכות מלכים ... ולכך שאול נמשח משמן המשחה ... דהיה מלכותו נמשכת לדורות לולא חטא בגלגל כמו שאמר שמואל שם.[3] (על שמות ל, לא)

לעומת הסבר זה מצאנו בראשונים דעות אחרות שסוברים שמלכות שאול מעולם לא היתה מיועדת להפוך לשושלת.

הרמב"ן בפירושו על ברכת יעקב "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" (בראשית מט, י) מבאר שרק שבט יהודה ראוי למלכות. כיצד לדעתו, אם כן, ניתנה המלוכה לשאול? מסביר הרמב"ן על אתר:

וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה.

והוא מקשה על עצמו, הרי מדברי הנביא (שמ"א יג, יג) משמע שהיה לשאול סיכוי למלוך לעד! ומתרץ:

שאם לא חטא היה לזרעו מלכות בישראל, לא על כלם. וזה טעם אל ישראל. אולי היה מולך על שבטי אמו, על בנימן ואפרים ומנשה.

כלומר, לשאול היתה נשארת שושלת מלוכה, אך לא על כל עם ישראל אלא חלק ממנו, מלכות חלקית.

המאירי על מסכת הוריות דן בהרחבה בשאלותינו, כיצד שאול נמשח בשמן המשחה ומה מעמדו ביחס להבטחת המלוכה לשבט יהודה; ומציע הסבר דומה לרמב"ן, שהשעה לא היתה ראויה למלך משבט יהודה ועל כן שאול נבחר רק בדיעבד:

אפשר שלא היה באותו הפרק בשבט יהודה ראוי למלוך ולא היה ראוי למנות למלך הראשון רק באדם הגון ומעולה ביותר והי' קשה לנביא על שלא נתאחרה הבקשה עד עמוד ביהודה ראוי למלוך והיתה הנבואה להעתר להם להמליך מלך מלכות עראי עד היות ביהודה מי שראוי לכך ושב המלכות לאחזתו.

יתר על כך, לדעת המאירי לשאול לא היה מעמד מלך! להבנתו:

וראה והבן הנה ביעדו יתברך לנביא את שאול למלך אמר וי"י גלה את אזן שמואל כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד ולא אמר למלך ובבאו לפניו אמר הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי לא אמר ימלוך בעמי וכאשר משחו אמר משחך י"י על נחלתו לנגיד סוף דבר לא יחס לו שם מלכות ... למדנו שלא נמשח שאול אלא כממונה וכמחזיק במלכות כגזבר או כפקיד עד בא המלך אשר לו המלוכה מצד הירושה ונמצא שלא היה אלא כממונה מצד שבט יהודה ועשאוהו מפני זה כאלו הוא בעצמו היה מאותו השבט.

בניגוד לרמב"ן, שמשמע ממנו כי היה לשאול מעמד מלך ואולי גם היה ראוי להמשיך בצורה חלקית כשושלת מלוכה, המאירי קובע שמלכות שאול לא היתה כלל מלוכה מלאה, אלא הוא החזיק בה כ'פקיד' ו'נגיד' עד לבחירת המלך מיהודה.^[4]

כסאך יהיה נכון עד עולם

לעיל ציטטנו את דברי הרמב"ם שמלכות דוד שונה ומיוחדת בכך שהיא נצחית, וראינו שכך מסכימים גם שאר הפרשנים שהבאנו. אך עניין זה דורש מקור – מהיכן נלמדת מעלתה המיוחדת של מלכות דוד?

נדמה שעניין זה אינו מפורש בתורה, אלא נלמד מדברי הנביאים השונים, המדגישים פעמים רבות כי מלוכת דוד נבחרה כנצחית.

בשמואל ב פרק ז, מנבא נתן לדוד כי יקום לו בן שיירש אותו, וממנו תצמח שושלת שתעמוד לעד:

כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ: הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם: ... וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ: וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם: (שם פסוקים יב-יג, טו-טז)

הנביא מדגיש כי בניגוד לשאול המלך, הקב"ה לא יסיר את בחירתו מדוד וכסאו "יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם ". כלומר, גם אם דוד או צאצאיו יחטאו, המלוכה לא תסור מזרעם.

כך גם מפורש בנבואה המקבילה, בדברי הימים:

הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: (שם כב, י)

עניין מוזכר בנביאים ובכתובים עוד פעמים רבות, ונביא שתי דוגמאות נוספות[5]:

וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם: (יחזקאל לז, כה)

אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב: זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי: (תהלים פט, לו-לז)

יוצא אם כן שבספרי הנביאים יש הבטחה אלוקית ששושלת המלוכה לא תיפסק לעולם מבית דוד, הבטחה שלכאורה לא מצאנו בתורה; וכך גם מביא הרמב"ם להלכה:

כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם ... לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם, הקדוש ברוך הוא הבטיחו בכך ... (הלכות מלכים א, ז)

מינוי מלך לא מבית דוד

ענין זה שמלכות בית דוד תכון עד עולם לא בהכרח סותר את הלגיטימציה של מלך שאינו מזרע דוד, וניתן להבין כי כל הנבואות רק מבטיחות כי ביתו של דוד יימשך לנצח ויקומו ממנו מלכים נוספים. אך יש גם מקום להבין כי חלק מהבטחת המלוכה לדוד היא מניעה ואיסור על הקמת מלכים שאינם ממשפחתו, וכך משתמע לדוגמה מברכות ההפטרה שאנו קוראים בכל שבת – ''.. עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר וְלֹא יִנְחֲלוּ עוֹד אֲחֵרִים אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ נִשְׁבַּעְתָּ לֹּו שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד; בָּרוּךְ אַתָּה ה' מָגֵן דָּוִד." אם כן יש להבין – האם יש איסור על מלך שאינו מבית דוד למלוך על ישראל, ומה מקורו?

לעיל הבאנו את דברי הרמב"ן שמבין שיש רמז בתורה לאיסור למנות מלך שאינו משבט יהודה ומבית דוד – "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה"; ולדעתו המלכים שקמו לממלכת ישראל, כמו גם המלכים מבית חשמונאי, עשו שלא כהוגן כאשר מינו עצמם למלכים.

בדבריו לא מפורש אם יש איסור של ממש בכך, אך בשיטת הרמב"ם מצאנו ניסוחים מפורשים יותר. בהלכות תלמוד תורה (ג, א) כותב הרמב"ם שהמלוכה ניתנה רק למלכי בית דוד:

בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם, כתר מלכות זכה בו דוד שנאמר זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל.

ובספר המצוות הוא כותב שזהו איסור של ממש בתורה, הנכלל בלאו 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי':

הזהירנו שלא למנות מלך עלינו איש שלא יהיה מזרע ישראל אף על פי שהיה גר צדק. והוא אמרו (שופטי' יז) לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא.                                       
אמנם המלכות לבד כבר ידעת מכתובי ספרי הנבואה שזכה בה דוד. ובביאור אמרו: כתר מלכות זכה בו דוד. וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אין מלך למי שיאמין תורת משה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים אלא מזרע דוד ומזרע שלמה לבד. וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לעניין מלכות נכרי קרינן ביה.

רבים נתקשו בדברי הרמב"ם הללו, שכן יוצא מתוכם  שלשיטתו אין שום לגיטימציה למלך שאיננו מבית דוד; והרי הרמב"ם במשנה תורה טוען במפורש אחרת:

נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אף על פי שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך. (מלכים א, ח)

קולמוסים רבים נשתברו בעקבות סתירה זו, עד כדי שהרב ירוחם פערלא בביאורו לספר המצוות לרס"ג (ח"ג, עמ' 236) טען שהרמב"ם במשנה תורה חזר בו מהבנתו שבספר המצוות. ^[6]

אם נסכם, מצינו שלדעת הרמב"ן ישנה בעייתיות במינוי מלך שאינו מבית דוד ולפי הרמב"ם (בפסיקתו במשנה תורה) אין איסור כזה. עוד ראינו מחלוקת, בחלק הראשון של השיעור, האם מלכים אחרים ראויים לשושלת ולמלכות נמשכת – הרמב"ם סובר שלא, אך הראב"ד ומשך חכמה נקטו שזה אפשרי, אולי כמלכות משנית שמתקיימת לצד מלכות דוד. שיטה מיוחדת היא זו של המאירי, שכתב כי אפילו מלכות שאול, שקמה לפני הבחירה בדוד, היתה לא לגיטימית – שאול מלך רק כנגיד וממלא מקום, לא כמלך בזכות עצמו.

סיכום

מאיסת ה' במלכות שאול ובחירתו בדוד הביאה אותנו לדון ביחס בין מלכות שאול, שלא זכתה לשושלת והמשך, לבין מלכות דוד שקיבלה הבטחה ובחירה אלוהית למלכות נצח.

עיינו בשאלה האם הבדל זה היה כבר מתחילת מלכות שאול, שלא נועדה מעיקרה להמשיך, או שרק עקב חטאו של שאול נשללה ממנו המלוכה; וכן בדיון האם לדורות, אחרי שדוד וביתו נבחרו לעד, יש לגיטימציה ומעמד למלך ישראל שאינו מבית דוד.

לבחירה זו בדוד ובביתו אין התייחסויות מפורשות במקרא, אלא היא נלמדת מדברי הנביאים על דוד ועל מלכים אחרים. עם זאת הרמב"ם רואה אותה יסוד מרכזי בהשקפה היהודית ואף סניף בי"ג עיקרי האמונה, ונחתום בדבריו:

והיסוד השנים עשר ימות המשיח ... ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דוקא. וכל החולק בענין המשפחה הזו הרי זה כפר בה' ובדברי נביאיו. (פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין י, א)

[עורך: שמואל ארגמן]

[1] להשלמת השיעור שלנו עיין במאמרו של אבי מורי ז"ל, מלכות ישראל ומלכות בית דוד שהתפרסם בדף קשר. ניתן למצוא בקישור:

[2] דף ה ע"ב; רש" ד"ה ולא, תוד"ה מלכי ישראל.

[3] שיטה דומה לזו של המשך החכמה היא שיטת הראב"ד, שבהשגה על הרמב"ם (מלכים א, ט) כותב שגם ירבעם בן נבט, לו היה עושה את רצון ה', היה מקבל מלכות נמשכת לדורות.

[4]  עיין באגרות הגרי"ד, עמ' רסג-רסד.

[5] ראו גם דה"א כח, ד ודה"ב יג, ה.

[6]  להרחבה עיין עוד בספרו של יעקב בלידשטיין, 'עקרונות מדיניים במשנת הרמב"ם', בר אילן, עמ' 39-44. הרב אליקים קרומביין טוען שהרמב"ם שלא שינה את דעתו "במהפך קיצוני", עיין במאמרו בתוך 'אפיקי יהודה', מכון אריאל, עמ' 211-226.