בהעלותך | המשברים

[1] מעין מה שראינו בפרשת החצוצרות התוקעות ומריעות למסע, ואין די בענן שהתעלה, כי אין לעמוד במקום סכנה ולסמוך על הנס. ראה שבת לב ע"א. ורמב"ן כתב בפירושו לתורה (במדבר א', מה; י"ג, ב; דברים כ', ט), כי "התורה לא תסמוך דיניה על הניסים".

[2] לא ברור ממה ולמה נדרשת ה"מנוחה".

[3] שבת קטז ע"א; התוספות שם ציטטו ממדרש (ילמדנו), "שנסעו מהר סיני דרך שלֹשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר, שבורח לו והולך לו... לפי שלמדו הרבה תורה בסיני ..."; וראו רמב"ן לפסוק לג, שסבר כי החטא הוא עצמו היה הפורענות הראשונה, שהרי לא נתפרשה פורענות.

[4] שמות י"ז. שימו לב לפסוק ו', שמוכיח את הקִרבה בין רפידים לחורב, וראו שם בפירוש רמב"ן.

[5] בתיאור המחנות, במדבר ב', י"ז  וכן י' י"ז,כ"א, בתיאור המסע.

[6] ראו ספרֵי (בהעלותך פב). ראו משנה סוטה פרק ח' על דברי כהן משוח מלחמה, "כי ה' א-להיכם הַהֹלֵך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם להושיע אתכם" (דברים כ', ד), ובגמרא (סוטה מב ע"ב עד מג ע"א), "שהשם וכל כינויָו מונחין בארון". כך גם בהמשך על פנחס ככהן משוח מלחמה במלחמת מדין (במדבר ל"א, ו'), "וכלי הקדש", "זה ארון ולוחות שבו".

לדעתי, אלו הן שתי דעות על ארון היוצא למלחמה, לדעה השנייה היו בו 'שברי לוחות' הראשונים, אך לדעה הראשונה היו בו אורים ותומים עם "השם וכל כינויָו", כדי שהכהן יוכל לשאול בה' לעת הצורך. כך מפורש במלחמת הגבעה על פנחס (שופטים כ', כ"ז-כ"ח), ובמלחמת שאול במעבר מכמשׂ (שמואל-א י"ד, ג', י"ח). כך גם באביתר שברח אל דוד עם אפוד, ושלמה קרא לו 'ארון ה'' (שמואל-א' כ"ג, ו', ט'-י"ב  וכן מלכים-ב' ב', כ"ו). וראו מאמרי 'ארון הברית ומעמדו בספר שמואל' (בתוך בעקבות ארון ה', תשנ"ד).

[7] דיון נרחב על השאלה אם חובב הוא יתרו, או בנו אחי ציפורה התנהל בדברי רש"י, ראב"ע ורמב"ן לפסוק כ"ט.

[8] אגב הגדרת 'ספר' קודש מינימלי, 85 אותיות כפרשת 'ויהי בנסע הארן' – להצלה מפני דלקה בשבת (שבת קטו ע"ב). לפי דעתי, שתי הדעות משלימות זו את זו, ופרשה זו על ארון היוצא למלחמה, קשורה ל"ספר מלחמות ה'" (במדבר כ"א, יד), והקשר שציינו חז"ל (שבת קטז ע"א) לדגלים הוא מורכב, ותלוי בשאלה, איזה ארון היה יוצא למלחמות.

[9] כעין סוגריים, מסומנות בשתי אותיות נ' הפוכות.

[10] יש מקום לתמיהה מדוע סתמה כאן התורה, ואין זה דומה ל-38 שנות נדודים, שנכתבו עליהם רק רשימת "מסעי בני ישראל" (במדבר ל"ג), וכמה רמזים בתחילת דברים, ואין כאן מקום להאריך.

[11] ספרֵי (בהעלֹתך פה), וברש"י לפסוק (י"א, א').

[12] מסתבר דווקא פירושו של רבן גמליאל בן רבי יהודה הנשיא (המובא ברש"י), שלא יספיקו להם גם "כל דגי הים", כי ימצאו תמיד עוד סיבות להתלונן, וגם כל מה שיקבלו לא יספק תאוותם.

[13] תוספתא סוטה פרק ו', ז';

[14] ראו בספרֵי (בהעלתך צח), שהיו טעונים שחיטה, והכתוב מלמד שרבים לא 'שחטו להם שחוט', אלא הפכו את הסדר, "וַיִשְטְחוּ להם שָטוֹחַ". 

[15] כדעה ראשונה בסנהדרין (יז ע"א).

[16] ראו מאמרי על 'מאבק הזהות של משה', מגדים גיליון נ' (תשס"ט, עמ' 37), ובאתר שלי.

[17] ראו רשב"ם בפירושו לי"ב, א', לעומת פירוש רש"י בעקבות חז"ל (ספרֵי בהעלֹתך צט).